• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הפרוטה והירח

הפרוטה והירח

מאת סומרסט מוהם

הביקורת של סימנטוב

תמונה של סימנטוב
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הפרוטה והירח

הפרוטה והירח

מאת סומרסט מוהם

הביקורת של סימנטוב

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סימנטוב
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1986
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Pulp_Fiction
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 חודשים

“אני מודע לקיומו של הספר הזה שנים רבות. תמיד ידעתי שיבוא יום ואקרא אותו. אך הוא נשכח מתישהו, עד שפגשת”

3/6
ביקורות על הפרוטה והירח
הבאה
חנן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•3 דקות קריאה

לפני שהלכתי לעבוד במונית היו לי גם אפשרויות אחרות. אני בכלל אחרי שיצאתי מהצבא הלכתי לעשות קורס קירור ומיזוג ששלחו אותי אליו מהלשכת עבודה. כבר על ההתחלה קלטתי שלא בשבילי הקורס הזה למה שזה מקצוע שאתה כל הזמן מתעסק בו במשהו שהוא טכני וכל הזמן זה אותו דבר ואפילו שאני דוקא הייתי בכלל בכלל טוב בזה ידעתי שלא תהיה לי סבלנות בשביל זה אבל בכל זאת התחלתי במקצוע. הייתי עובד אצל אחד שכל הזמן שהיו מתקשרים אליו היו מבקשים אותי שאני יבוא. אני חושב יצא לי שם של אחד שטוב שהוא בא למה אני הייתי אוהב לדבר עם האנשים שהייתי עושה אצלם את העבודה ואם היו מבקשים משהו שלא הגיוני לעשות אותו הייתי מסביר להם עד שהיו מבינים וככה אנשים היו מבסוטים על העבודה שלי.

יכולתי להמשיך בזה אבל הבנתי שאם אני רוצה מהחיים גם הנאה ולא רק שיעשו לי כבוד או שיהיה פרנסה אז אני צריך להחליף את המקצוע. זה נכון שבשבילי זה לא היה קשה בגלל שעוד לא הייתי נשוי ועוד לא הבאנו ילדים. אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי מחכה עוד קצת. אולי עד היום הייתי במזגנים והייתי סובל.




הסיפור פה זה על אחד שהיה עובד בבורסה והיה לו משפחה והביאו ילדים והכל אצלם היה מכובד כמו שהיה בלונדון לפני מאה חמישים שנה. יום אחד האיש הזה מחליט שהוא עוזב את כל החיים שלו ומתחיל לצייר. אני לא ידעתי ממקודם אבל הסיפור הזה יש לו קשר לצייר אמיתי שקראו לו פול גוגן והוא זה שיש התמונות שלו של בחורות מטהיטי בצבעים חזקים. לפי הסיפור הוא היה איש שלא אכפת לו בכלל מה חושבים עליו והוא עשה מה שרצה בלי להתחשב בכלל באנשים שהיו איתו אפילו אם הם היו האישה שלו או הילדים שלו. האמת אני לא ככה אז אולי בגלל זה לא הייתי יכול להיות כמוהו יעני אולי בשביל להיות אחד גאון וגם לעשות דברים שאף אחד ממקודם לא עשה צריך להיות קצת כמו שאומרים סוציומט.

מה שעוד מעניין בספר הזה זה שמי שמספר אותו זה אחד שהכיר קצת את הצייר הזה והכיר קצת את המשפחה שלו וחלק מהחברים שלו והוא מספר את זה כמו אחד שיש לו דעה יעני זה לא כמו אחד שהיה רוצה שתחשבו שכל מה שהוא אומר זה האמת הנכונה. הוא מכניס את עצמו ואת המחשבות שלו וזה גם גורם לך לחשוב איך מתארים אנשים בכל הספרים האלה שקוראים להם ביוגרפיה וכמה ממה שכתוב שם אתה יכול לסמוך עליו וכמה זה בעצם שמישהו עושה עליך סיבוב ומשכנע אותך שמה שזה הדעה שלו זה גם המציאות.

אני מאד נהניתי כי גם למדתי הרבה וגם היה מעניין.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נעמי
נעמי
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של תמי
תמי
15קוראים|גיל ממוצע59|60%נשים

על המבקר

תמונה של סימנטוב

סימנטוב

ותיק
חבר מזה 9 שנים
122 ביקורות•3 נבחרות•1,730 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של סימנטוב
סימנטוב
ותיק
חבר באתר מזה 9 שנים
ביקורות122
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבל1,730
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת83מדע בדיוני ופנטזיה9ספרות מקורית8

דיון על הביקורת

1 תגובה
yaelhar
yaelhar•לפני 7 שנים

יפה כתבת.

לדעתי ראוי לאדם למצוא לעצמו תפקיד שמתאים לו שיפרנס אותו וגם יגרום לו הנאה. מצד שני יש אילוצים ומשפחה והתחייבויות. גוגן באמת הלך עם הצרכים שלו ולא עם הצרכים של אחרים. מצד אחד - לקנא. מצד שני - להוקיע.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של סימנטוב

הציפורים

הציפורים

טאריי וסוס

זה מה שאומרים עליו ספר קטן יעני אם מישהו שואל שתגיד לו על מה הספר אתה גומר את זה בשתי דקות. אתה אומר לו שזה שני אחים - האח שמשהו לא הכי בסדר בראש שלו יעני הוא יש לו איך שאומרים היום פיגור שכלי - ואחות שלו שגרה איתו וכל היום במסרגות שלה בשביל שימכרו את המה שהיא סורגת שעל זה הפרנסה שלהם.

בכל הספר לא קורה הרבה דברים אבל מתי שקורה משהו זה יש לו הרבה השפעה שבגלל שהרגילו אותך על משהו אז מתי שזז קצת אתה ישר מרגיש את זה.

היפה בספר זה שהוא עושה שאתה תבין את ההרגשות של הבניאדם ואתה קולט לא משנה כמה שכל יש לבנאדם. הכי חשוב זה ההרגשה שלו ואם מצליח להוציא את זה ככה שהשאר יבינו אותו. ומתי שלא מבינים אותך לא חשוב כמה שכל יש לך אתה בלבד שלך שאתה בתור בנאדם צריך את הדעה של אנשים אחרים עליך אפילו אם אתה אחד שחושב שמסתדר בלי זה.

אני היה לי הרבה מחשבות על אנשים שיש אצלם בעיות כאלה שהם קשה להם להגיד מה שחושבים בשביל שיבינו וגם אנשים שלא מבינים מתי שאתה לא אומר להם במילים שיש אנשים שהם לא מבינים מתי שאתה אומר את הדברים שלך רק בהתנהגות.

אני לא ממליץ על זה למי שאוהב שכל הזמן יקרו דברים אבל אחד שאכפת לו על הפנוכו של הבניאדם ועל איך שמתקשרים אחד עם השני כדאי לו שיקרא את זה.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
ארמון הירח

ארמון הירח

פול אוסטר

אפילו שזה יעני סיפור אחד בתכלס זה שלוש סיפורים אבל איך שהדביק אותם זה כמו אחד שנתלש אצלו הטמבון מתי שעשה תאונה ובמקום שילך למוסך יסדר את זה הוא לוקח איזולירבנד מדביק את זה ככה שיחזיק. לא אומר שלא מחזיק. מחזיק. יפה זה לא.

כל אחד מהשלש סיפורים אני אהבתי אותו. בכולם יש מישהו שהאבא שלו או הלך או הוא לא יודע מי זה והבנאדם לבד בעולם והדברים שקורים איתו זה כמו אלף לילה ולילה סיפורים באמת יפים שאתה רואה גם שהסופר יש לו הרבה דימיון והרבה המצאות שאני אהבתי אותם. אני יביא לכם דוגמא: יש שמה אחד שקיבל ירושה הרבה ספרים והבן אדם אין לו בבית שלו רהיטים וגם אין לו כסף שיקנה אז הוא מחבר את הקרטונים של הספרים ועושה מזה כל מה שצריך בבית יעני מיטה ושולחן וכל הדברים וגם הוא קורא את הספרים וכל פעם שצריך כסף הוא מוריד קרטון שכבר קרא מה שיש בפנים ומוכר אותו וככה לאט לאט הולכים הרהיטים ורק נשאר לו בראש הספרים שקרא. נכון יפה?

אם היה חותך את זה לסיפורים ולא משתדל על שיראו איך הוא סופר גדול שעושה משמעויות גדולות מהסיפורים שלו אז הייתי מחבב את זה יותר אבל גם ככה זה העביר לי הזמן בכיף.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
חמצן

חמצן

אנדרו מילר

אתה לא יכול לדעת על בן אדם מה יושב עליו. אפילו אנשים שכולם חושבים ששיחקו אותה ואפילו כאלה שנהיו מפורסמים לפעמים יושב עליהם משהו שבבפנים שלהם הם מרגישים שהם כישלון אפילו שכולם מבחוץ חושבים עליהם שהחיים שלהם דבש.

המילר הזה תפר שני סיפורים שאתה יכול לבזבז את הזמן שלך בלחשוב למה שם אותם ביחד אבל אני חושב שעשה את זה בשכל שאתה מבין שזה בכלל לא משנה איזה קשר יש בין זה לזה. מה שחשוב זה שכל האנשים שיש בסיפור יש אצלם ההרגשה של הכישלון בגלל דברים שהם עשו יעני יש אצל כל אחד איזה דפקט והוא צריך לחיות עם זה אפילו שלא בטוח שיכול לשנות את עצמו. גם זה לא אנשים שחיים בסרט יעני הם מבינים את הבעיות שלהם והיו רוצים לתקן את זה אבל כמו שאני כל יום אומר שאני ילך יעשה קצת ספורט שאני יודע שבשביל הבריאות שלי חייב לעשות את זה אבל לא הולך לי שכל יום אני מוצא סיבה - ככה גם אצלם לא כל דבר אתה יכול לשנות אותו אפילו שאתה יודע למה חייב.

בסיפור אחד מסופר על אמא שיש אצלה סרטן ועומדת למות ויש בן אחד שהמקצוע שלו מתרגם ושיושב אצלה לעזור לה והבן השני בא מאמריקה עם אשתו והילדה בשביל גם לעזור וכל האנשים האלה כולל הילדה קצת שרוטים אבל המילר הזה יודע לספר ממש יפה שאתה גם קולט את השריטות וגם העור החלק יעני אתה מצליח להסתכל בבפנוכו שלהם.

בסיפור השני זה על אחד מחזאי שגר בפריז אחרי שבא לשמה מהונגריה והוא מפורסם והבן של האשה ממקודם (יעני מהסיפור השני) מתרגם את ההצגה שלו. וגם הוא יש לו הבעיות שלו.

כל פרק זה מסיפור אחר ולא הפריע לי בגלל ששני הסיפורים אהבתי אותם וכל הזמן רציתי בשביל כל האנשים שמסופר עליהם שיצליחו יעני מחר אני אלך בגינה איפה שהמתקני ספורט יעשה קצת כושר.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
בית הממתקים

בית הממתקים

ג'ניפר איגן

לפי איך שעשו את העטיפה שלו אתם תחשבו שזה של ילדות בכלל לא תרימו אותו אז שתדעו שזה לא ככה.

הזכרון שלי לא מה שהיה פעם אז היה לי קשה הסיפור הזה אפילו שבסוף אהבתי את זה. הבעיה של הזכרון זה שכל פעם מספרים לך על בנאדם אחר ואתה מצפים ממך שתזכור כל דבר שהיה עד עכשיו בשביל שתבין איך זה שעכשיו מספרים עליו קשור בזה שסיפרו עליו לפני חמישים שישים עמוד. אני אחרי כמה זמן הרמתי ידיים אמרתי אני יקרא את זה כמו סיפורים ואני יעשה את הבעיה הזאת של לחבר את הסיפורים בתור בעיה של הסופרת ולא בתור בעיה שלי. נראה לי היא קלטה את זה שבסוף באמת התאמצה בשביל שאני יבין איך כל הדברים שקראתי זה בשביל שאני יחשוב על איך העולם של עכשיו שעוקבים אחרי כל דבר שאתה מקשיב או שמסתכל עליו וכל הדברים האלה מישהו שומר אותם במוח הכללי של העולם. בשביל שזה שמה אז אם היו מביאים לך להסתכל על כל מה ששמור שמה אז היה לך את כל הזכרון של כל הבניאדם ויש לך ככה כל ההיסטוריה שלך אפילו מתי שאתה כבר בתוך האלצהיימר שלך וגם אם אתה זכרת את הדבר לא איך שהיה אז יש לך הזכרון של עוד אהשים שראו את זה בשביל שתדע איך היה הנכון . הבעיה גם שמי ששומר על כל הזכרונות במחשבים שלו יכול לעשות עם זה דברים שעל פי רוב אתה לא תהיה עם זה מאה אחוז.

יש פה כמה דברים שזה כמו שהיה הסרט המטריקס וגם אצלה יש את אלה שמנסים לא להיות בתוך זה. אני חושב בגלל שהסרט קצת ישן אז בסיפור פה אתה יותר רואה את זה כמו שעכשיו וגם היא אכפת לה מאיך זוכרים אותך בתור בנאדם ואיך אתה אכפת לך על הזכרונות שלך וזה לא היה את זה במטריקס. גם יש הרבה מחשבות יפות שמעיפות לך את המוח מתי שאתה קורא שהיה אפשר לעשות על כל אחד ספר.



אני לא יודע אם עשתה את זה בכוונה אבל מצחיק שאחד שרושם ספר שיש בו מחשבה על נושא של הזכרון והוא רושם את זה ככה שבשביל מי שקורא קשה לו לזכור את האנשים של הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
למען איזבל

למען איזבל

אנטוניו טאבוקי

אפילו שכל אחד היה רוצה לחשוב את עצמו בתור אחד חשוב יעני אחד שאם היה הולך הרבה אנשים היו שמים על זה לב ורוצים לדעת למה הלך ומה היה איתו אפילו שככה אני חושב רוב האנשים אם ילכו לא הרבה ירגישו בזה. היה בסדרה פרינדס פעם פרק שצ'נדלר שם הודעה שרוס הלך ואף אחד לא שם תגובה להודעה הזאת אז הם עשו פגישה של יעהי ממוריאל לרוס ורק בחורה אחת באה שהיתה עצובה מזה ורצתה להגיד שהיא מצטערת.

כל הספר הזה זה על אחד שמנסה לדעת מה קרה לאחת שהשם שלה היה איזבל והיא נעלמה בזמנים של הפשיסטים בפורטוגל שאלה זמנים שהיו עוד אנשים שקמת בבוקר ולא ידעת מה קרה איתם. גם לא היה אף בנאדם שהיה מעניין אותו מספיק מה שהלך איתה בשביל שידאג וישאל עליה בכל מקום. כל פרק הוא פוגש בנאדם אחד שהכיר אותה באיזה זמן והבנאדם הזה נותן לו את הרמז בשביל ללכת לבנאדם הבא וככה זה הולך עד הסוף. הבעיה רק מתי שיש לך ככה הכל בשרשרת זה שאם נאבד לך חלק אחד אז אין לך איך שתמשיך.

לפי דעתי זה גם הבעיה בסיפור שכל ההתחלה זה נראה הכי אמיתי וגם זה ממש מעניין ומותח שהוא מספר לך גם על הזמנים האלה בפורטוגל. ממתי שנאבד לו הבנאדם הבא בשרשרת הוא מתחיל עם כל מיני דברים לא אמיתיים כמו שאפשר לדבר עם המתים וכאלה ואפילו שקראתי את זה עד הסוף שלא אני לא כל כך אהבתי ממתי שזה נהיה לא אמיתי. בגלל שזה טאבוקי שאני ממש אוהב את הבנאדם אז המשכתי אבל זה לא הספר הכי מעולה שקראתי ממנו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•סימנטוב
האוריינטליסט

האוריינטליסט

טום רייס

הסיפור הזה זה אמיתי על אחד שהיה לו הרבה שמות והיה סופר והיה תופס לו כל פעם איזה דמות שהיה משתמש איתה בחיים האמיתיים שלו והיו לזה כל מיני סיבות.
הבנאדם הזה היו לו חיים של אלף לילה ולילה ויותר מפעם אחד היתה סכנה על החיים שלו אבל כמו שאומרים השם אהב אותו יעני שמע תפילה ועשה מה שביקשו ממנו.

מתי שרושמים על מישהו את הביוגרפיה שלו זה על פי רוב שהיה מפורסם. לפעמים גם היה בנאדם שהיה מעניין ואז יקראו את זה גם אנשים שאין להם החובה בגלל שלומדים את זה או עובדים בהיסטוריה שלו אבל האיש שפה מסופר עליו הוא לפי דעתי לא היה מי יודע מה מפורסם אבל היה מעניין והחיים שלו גם מעניינים יותר אפילו מהספרים שכתב אותם (אפילו שלא יצא לי לקרוא) ובשביל זה אני קראתי וגם היה לי מעניין.

הבנאדם הזה גדל בבאקו בזמנים שמלפני שהיו שמה הרוסים ואבא שלו היה יהודי מהעשירים בגלל שהיה לו נפט ומתי שהתחילו לבוא הקומוניסטים לאזרבייג'ן הם ברחו לכל מיני מקומות כולל טורקיה ואפגניסטן והלכו בכל מיני דרכים שאפילו לא שמעתי מלפני את השם שלהם ואחר כך הלכו לאירופה לצרפת ולגרמניה ובסוף לאיטליה וזה היה בזמנים של המלחמות הגדולות יעני הוא עבר בחיים שלו דרך כל הבלגנים של הקומוניסטים והנאצים והפשיסטים והסתובב רוב הזמן בתור מוסלמי אפילו שמהלידה שלו היה יהודי.

זה כמו ספר היסטוריה שחצי ממנה לא שמעתי עליה בכלל בגלל שכל האיזור של הקוקז בכלל לא מדברים עליו פה אפילו שנגיד היום כל הצבא של אזרבייג'ן עושים אותו היום מחדש כל החברות כמו רפאל ואלביט ותעש וכל אלה. אני חושב אולי בגלל זה הביאו לנו דוז פאה באירוויזיון.

גם מתי שמספרים על אירופה ואיך שעלו הנאצים מספרים את זה מההסתכלות של מה שקשור לבנאדם הזה יעני מכל החבורות של אלה שברחו מרוסיה והיו יושבים עם החברים שלהם שעל פי רוב היו כל מיני סופרים וכאלה והם היה להם כמו מדינות בתוך מדינות והיו צריכים להבין מתי נהיה מסוכן בשבילם בשביל שילכו למקום אחר.

ויש בזה הרבה דברים קטנים כמו למשל שמתי שגר בבאקו היה איזה ערס אחד שהשתלט על הבית שלהם בשביל לעשות שמה כמו מפקדה והשם שלו היה סטלין והוא לא היה אז מפורסם ברמה בינלאומית כמו בסוף יעני היה כמו בנגביר שעשה את המשרד שלו בשיח ג'ראח. 

לפי דעתי הסופר היה לו עבודה ממש קשה עד שמצא את כל הדברים שהוא מספר ואני לא יודע אם בגלל שזה הוא או שהיה לו יועץ אלף אלף אבל הוא לא הגזים עם יותר מידי דברים שבטח ידע אותם אבל אולי לא כל כך מעניינים ושם בספר מספיק בשביל שתבין בלי שיגמור עליך.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
האלמנות של ימי חמישי

האלמנות של ימי חמישי

קלאודיה פיניירו

האלמנות של ימי חמישי זה ספר על ארגנטינה אבל היו יכולים לספר את זה גם על כמה מקומות שיש פה. מסופר בספר על שכונה של עשירים שהם לא יודעים איך חיים האנשים הרגילים. הם החיים שלהם דבש ובכלל הם לא רואים אף אחד חוץ מעצמם. גם שהם עושים תרומות זה בלי בכלל שהם מבינים את המצב של האנשים שהם כאילו עוזרים להם.

הסיפור רשום מהפה של אחת שהיא נהייתה מתווכת דירות בשכונה הזאת. היא גרה שם אבל אין לה כל כך הרבה כסף אבל היא גם פחות מחזיקה מעצמה מהשאר שגרים שמה. והסיפור זה כמו סיפור מתח אבל זה גם בא להראות איך נראית מדינה שככה יש בתוכה הבדלים כאלה ומה זה עושה לבני אדם וגם אני חושב שהסופרת הזאת רוצה שיראו שבסוף גם אצל העשירים יש כל הבעיות שיש אצל כולם ואין להם מה להחזיק מעצמם שהם יותר טובים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי

ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי

מייקל שייבון

האמת בחיים לא הסתכלתי על קומיקס חוץ מבבזוקה. אם יש תמונות זה לא מפריע לי אבל אני לא צריך את זה. אני הדמיון שלי עובד לפי מילים. גם מתי שאני קורא אני לא מעמיד מול העיניים שלי את הבני אדם שאני קורא עליהם. אני לא יודע אם יש אנשים שעושים ככה אבל על עצמי אני יודע שככה הראש עובד אצלי.

התחלתי לקרוא את זה בגלל שזה של השייבון הזה שאני עד היום הייתי מבסוט מכל מה שקראתי אצלו. גם מתי שקראתי על השוטרים לא התעניינתי במשטרה אז גם פה חשבתי שלא משנה שאני לא מתעניין בקומיקס הזה בשביל שאני יהנה מהספר. וככה היה יעני אהבתי את הסיפור הזה בלי שאני יזכור עכשיו להגיד לכם את התולדות של הקומיקס אפילו שזה מסופר פה. עוד יותר מזה אני יכול להגיד לכם שבגלל שלא עניין אותי כל כך ההיסטוריה של זה אז כל פעם ששלחו אותי לסוף של הספר בשביל לקרוא מי היה איזה בנאדם ספציפי שתוך ארבע שניות אני שוכח אותו אז לא הלכתי יעני המשכתי לקרוא ואני יכול להגיד לכם שלא הרגשתי חסר.

אני חושב שהשיבון הזה הוא אלוף בלהראות לך איך מרגיש יהודי שגר בניו יורק ובאזור שלה. יש עוד כמה סופרים שעושים את זה אבל לפי דעתי מהדור של עכשיו הוא בשבילי הכי מצליח להעביר לי את ההרגשה של זה. פה הוא מספר לך על היהודים באמריקה בזמן של השואה וגם קצת אחרי כי הסיפור פה זה על שני בני דודים שנהיו גם חברים טובים מהתקופה הזאת . אחד מהבני דודים האלה בא לניו יורק אחרי שהמשפחה שלו שלחה אותו לשם מפראג בשביל להציל מישהו ממהם. שני הבני דודרים האלה כל אחד יש לו הדפקטים שלו אבל גם הדברים שהוא גאון בהם וביחד הם נותנים כוח אחד לשני וגודלים ביחד להיות מבוגרים בתוך האיפה שהם חיים.

זה ספר שמדבר על המון דברים יעני גם הקומיקס וגם אם זה אומנות או שזה ברארה (ואז אתה יכול לשאול את זה גם על מוזיקות ודברים אחרים) וגם על היהודים מה שאמרתי וגם לפי דעתי מי שגבר זה יכול לעניין אותו יותר בגלל שהוא יש לו דעות על מה זה גבר ואיך גבר מראה שהוא גבר ודברים כאלה.

לפי דעתי חוץ מזה שיש בסיפור הזה הרבה אהבה ובאמת זה עם הרבה הרפתקאות ואתה יכול לחשוב שזה סיפור קליל יעני יש לו גם הרבה הומור אבל כל הזמן אתה מרגיש שזה יושב על סיפורים עם טרגדיה וממש טראומות שאנשים סוחבים על עצמם ושהמתחת הזה לא בורח מתי שמספרים על מה שמלמעלה יעני זה כל הזמן יושב לך באחורה של המוח.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
החפרפרת

החפרפרת

ג'ון לה-קארה

על פי רוב אני אין לי תלונות על השפה בגלל שאני יודע שגם אני לא רושם פה הכי הכי אבל אני חושב השפה עשו אותה בשביל שאנשים יבינו אחד על השני אז אם בספר כל משפט אתה צריך לקרוא אותו יותר מפעם אחת בשביל שתבין ולפעמים גם זה לא עוזר ואתה הולך הלאה ומתפלל שאחר כך תבין מה היה הכוונה אז זה אומר שיש פה בעיה. לפי דעתי הבן אדם תרגם לעצמו פעם ראשונה בשביל שיהיה לו את הכיוון הכללי ואני לא יודע מה הלך שמה (יכול להיות שהוא היה לו חופשה מוזמנת או חס וחלילה תפס אותו מיקרוב) אבל לקחו את זה איך שזה בלי שמישהו ניסה לקרוא ובטח בלי בכלל לבדוק וככה שמו את זה בספר. ראיתי שיצא הספר הזה עם עוד כריכה אז אולי בבפנים שלה שמו עם תיקונים אבל אני חושב אם אחד ממכם מסוגל לקרוא את זה באנגלית אז עדיף לו שיעשה ככה.

הסיפור אחלה סיפור. זה על המרגלים של אנגליה שחושבים שיש אצלם אחד שבוגד וכל הספר זה בשביל לנסות למצוא אותו. זה בזמנים שיש המלחמה הקרה וכל הבלאגנים של רוסיה ושל אמריקה וזה מעניין שמראים לך את כל הדילים שיש מאחורה שאף אחד בכלל לא שומע מזה.

אני חושב יותר מעניין מזה זה שהוא מראה לך כל מיני הסוגים של הבני אדם יעני יש אלה שיכולים בשביל האגו שלהם לרצוח גם את האמא שלהם ויש אלה שהפוך יעני מחשיבים את עצמם פחות ממה שצריך ואתה רואה איך יש כאלה שהם לבד יעני בודדים ומחזיקים כל דבר בפנים ויש האלה שחייבים שיהיה להם חברה בשביל השופוני וכל הדברים האלה זה לא באמת חשוב איפה זה יעני אם אני מסתכל אצלנו בתחנה אז כל אחד שיש בביון הזה אני יכול למצוא מישהו מהטיפוס שלו אצלנו ובסוף אתה שם לב שזה על היחסים של הבני אדם.

בשביל הסיום סיומת אני ישים לכם קטע קצר שיש בספר וזה ממש הצחיק אותי אז בשביל שאולי תצחקו אני מביא לכם את זה לפה:

יוחסה לו, על אף נטייתו לסובלנות, הבנה עמוקה של הנפש הפלילית. היו כמה דוגמאות לכך, אבל המובהקת ביותר אירעה כמה ימים לפני גמר הסמסטר, כאשר גילה ספייקלי בסל הניירות של ג'ים העתק של המבחן שהיה צריך להתקיים למחרת היום, והשכיר אותו למועמדים תמורת חמישה פנים חדשים לאחד. כמה נערים שילמו את השילינג שלהם ובילו לילה של יסורים בשינון תשובות לאור פנס בחדרי השינה שלהם. אולם בהגיע שעת הבחינה הציג ג'ים סדרת שאלות אחרת לגמרי.
"אתם יכולים להסתכל בגליון הזה חינם" שאג כאשר ישבו במקומותיהם.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב

ביקורות נוספות על "הפרוטה והירח"

הפרוטה והירח

הפרוטה והירח

סומרסט מוהם

אני מודע לקיומו של הספר הזה שנים רבות. תמיד ידעתי שיבוא יום ואקרא אותו. אך הוא נשכח מתישהו, עד שפגשתי בו במקרה במדף של ספריית רחוב.

המספר הוא סופר צעיר, המנסה להתערבב לחוגי האצולה האמנותית של לונדון. את צ'ארלס סטריקלנד הוא פוגש באחת המסיבות, שאשתו, איימי סטריקלנד, מעריצת סופרים מושבעת מארגנת לכבוד השמנה והסלתה הספרותית הלונדונית.
סטריקלנד מתואר כאישיות אפורה, סוכן בבורסה העירונית, טיפוס משעמם עד מוות, בורגני כבד לשון, איש משפחה וחברה מכובד אך חסר כל ייחוד.

יום בהיר אחד, בהיותו בן ארבעים, תוך ניצול העובדה שאשתו נמצאת בחופשה בכפר, מבשר לה סטריקלנד במכתב קצר כי הוא עוזב את המשפחה ועובר לפריז כדי להיות צייר.
הארוע מעורר סקנדל כצפוי לצד תהיות ושמועות אינסוף. את הרצון להפוך לצייר, כולם רואים כתירוץ לא מוצלח בלבד – סטריקלנד כמעט אף פעם לפני כן לא צייר וכשעשה זאת, הרי שהתוצר היה מגוחך. הכל היו בטוחים שפשוט ברח עם מאהבת צעירה . אשתו הייתה מוכנה לסלוח לו גם על כך, העיקר שיחזור.


המספר, שהפך בינתיים לידיד קרוב של איימי, נשלח כמתווך לפריז על מנת לברר מי זו שסחררה את ראשו של סטריקלנד ועל הדרך לשכנעו לשוב למשפחתו.
אולם סטריקלנד התגלה כאדם שלא ניתן לערערו. היה לו רעיון אחד – לצייר ושום כוח לא יוכל להניאו מכך. לא רק שאיבד כל בדל מצפון או אכפתיות בכל הקשור לאשתו או ילדיו, הוא גם היה מוכן לחיות עוני מחפיר, בתנאים לא אנושיים, לסבול חרפת רעב, חולי וקור – העיקר שיהיו לו צבעים וקנבס לצייר עליו.

יצירותיו לא מוערכות – הרוב רואים בהן משהו מוזר, ילדותי, לא אפוי, גס מדי. אולם גם סטריקלנד עצמו לא ממש מחפש למכור אותם או אף להראות אותם לאנשים. כאילו לא אכפת לו כלל מדעתם של אחרים, הוא מציייר לשם יצירה בלבד. באדם היחיד שמעריך את אומנותו, הוא נוהג בכפיות טובה משוועת- לוקח לו את אשתו ואף משתלט על ביתו – רק עד אשר הוא גורם לסוף טראגי גם לאותה בחורה אומללה.
הרפתקאותיו ותלאותיו של סטריקלנד ממשיכים למקומות מאוד מפתיעים ומרתקים עד שהוא מוצא את עצמו בטהיטי, שם אומנותו באמת מגיעה לשיא תפארתה. וכאן המקום לציין כי דמותו של סטריקלנד התבססה על חייו של הצייר פול גוגן - ובהחלט יש לא מעט דמיון בין גורלותיהם,כולל הקטע של טהיטי. הסגנון של סטריקלנד מתואר כדומה לזה של גוגן וכמו גוגן סטריקלנד לא זכה כלל להכרה על יצירותיו בחייו, אלא רק לאחר מותו ובגדול. רק לשם אנקדוטה: הציור של גוגן 'מתי תנשאי' נמכר ב-210 מילון דולר לפני כמה שנים.


למרות נטייתו ללהג- אהבתי מאוד את סגנונו של מוהם וכנראה שאקרא עוד ממנו בקרוב. בספר הזה הוא מציף קונפליקט לא פשוט, המתחולל בנפשם של רבים כל כך: הבחירה בין חיי נוחות בורגניים ומכובדים לכאורה לבין מה שהיינו באמת רואים כיעודינו, ככמיהה שמגיעה מתוך מעמקי הלב בחיים היחידים האלה שניתנו לנו והמחירים שהיינו מוכנים לשלם על כך. כמובן שמוהם מקצין מאוד את הדמות של סטריקלנד ואת המטמורפוזה שהיא עוברת, אך ברור שזה נועד כדי להדגיש את המסר. סטריקלנד אמנם הוא דמות טראגית, אך לא כזו שהקורא נוטה להזדהות עמה או לרחם עליה ואף להיפך – לרוב הוא עשוי לחוש גועל או דחייה כלפיה, מה שהופך את הכתיבה למעניינת יותר.
הספר פורסם ב-1919 ונחשב לקלאסיקה של ממש.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•Pulp_Fiction
הפרוטה והירח

הפרוטה והירח

סומרסט מוהם

הספר הזה ישב זמן רב במדף המועדפים שלי, שמחתי כשלבסוף הגיע תורו. זהו סיפורו המעניין של צ'רלס סטריקלנד, אנגלי לונדוני,ג'ינג'י, בן 40, נשוי עם שני ילדים וסוכן מניות מבוסס כלכלית. לפתע בגיל 40 הוא מחליט לנטוש את כל שיש לו, לעזוב את אשתו והילדים ואת עבודתו, לעבור לפריז ולהקדיש את כל זמנו ומרצו לציור. אשתו שאיננה מבינה מדוע עזב אותה לפתע פתאום משוכנעת כי הוא עזב עם אישה אחרת וחי חיי מותרות בפריז. היא שולחת לפריז ידיד משותף שלהם כדי שיברר מה קרה לבעלה שנטש אותה כך. אותו ידיד משותף הוא בעצם המספר את כל הסיפור מנקודת מבטו. הידיד מגלה כי סטריקלנד למעשה חי חיי בדידות וצנע בחדרון קטן ורק משתוקק לצייר.
מבחינת אופיו הוא מתואר כאנוכי ביותר, סוציומת, בוחל בחברת אדם וגס רוח.

לאחר שבילה מספר שנים בפריז הוא מהגר לפולינזיה הצרפתית ושם חי עד מותו. גם בפולינזיה משאת נפשו היחידה היא הציור, אך בכל זאת אדם הוא אדם והוא נושא לאישה את אחת המקומיות ועובר לגור באיזור נידח בתוך היערות, שם חי עד יומו האחרון. לאחר מותו ציוריו מתפרסמים בכל העולם והופכים מבוקשים ויקרי המציאות- מדובר בצייר פול גוגן.

המחבר לא מזכיר את שמו של גוגן בסיפור וגם דואג להסוות היטב קווים לדמותו האמיתית של גוגן. גוגן היה צרפתי והיו לו חמישה ילדים, בסיפור סטריקלנד הוא אנגלי עם שני ילדים. סיפור חייו של גוגן אף הוא שונה משמעותית מסיפורו של סטריקלנד, אך הקווים הכללים לדמות הצייר מצביעים חד משמעית על גוגן.

הסיפור כתוב היטב, אך התרגום מיושן אם כי לא רע. אם הספר יזכה לתרגום חדש ואייכותי יש סיכוי טוב שיהיה זה ספר בעל חמישה כוכבים זוהרים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•משה
הפרוטה והירח

הפרוטה והירח

סומרסט מוהם

ספר מעניין שכתוב היטב על אדם לא שגרתי במובן הרע של המלה. מה עוד צריך?
הספר אינו יכול להמחיש את גאוניותו של הגיבור (שהוא צייר), אבל הוא יכול, וגם מצליח, להמחיש את הרע שבו.
יש לו רק חסרון אחד: לא תמצא מישהו להחליף איתו דעות על הספר. כנראה שתהיה היחיד בחוג החברתי שלך שקרא אותו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•חנן
הפרוטה והירח

הפרוטה והירח

סומרסט מוהם

הגעתי לספר דרך החידה של ע. צופיה במוסף הספרים של "הארץ". כשקראתי את החידה הייתי משוכנעת שמדובר באחת הביוגרפיות של הצייר הידוע פול גוגן. כל הפרטים הובילו אליו. קראתי מחדש את "נואה נואה- יומן טהיטי" ואת "פרא מתורבת", אך אף אחד מהם לא התאים בדיוק. להפתעתי גיליתי שהחידה כיוונה לספר שעל פניו כלל אינו מתאר את גוגן ושעוד לא קראתי. צללתי לתוכו במהירות, וגיליתי שאף על פי שהוא אינו מתייחס לגוגן ישירות הדמות הראשית בו מבוססת על דמותו של הצייר הידוע באופן שאינו מחמיא לו בלשון המעטה כאדם, אך מתאר באופן מדויק למדי את גדולתו כאמן מראשוני הפוסט אימפרסיוניסטים וממבשרי האמנות המודרנית.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שירה
הפרוטה והירח

הפרוטה והירח

סומרסט מוהם

מהדורה זאת הודפסה בשנת 1933
בפלסטינה
תרגום ולפובסקי
240 עמ'
כריכה קשה
הוצאת "מצפה"
יחודי !!!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Wolfi
דירוג
4.0
לפני 7 שנים

“ספר מעניין שכתוב היטב על אדם לא שגרתי במובן הרע של המלה. מה עוד צריך? הספר אינו יכול להמחיש את גאונ”