ביקורת ספרותית על מסובך - מהעולם האמיתי # מאת לורי האלס אנדרסון

---

בני אדם הם יצורים מפגרים שלפעמים לא חושבים צעד אחד קדימה. ואם לא כל בני האדם, לפחות אני כזה. לפיכך הבטחתי לפפר שכל ספר שהיא תגיד לי שבאמת שווה לי לקרוא, אני באמת אנסה. לא ציפיתי שזה יכלול ספר על מתבגר אמריקאי. אני אחזור על זה שוב, כדי להסביר את גודל האימה - מתבגר. אמריקאי. ספר. מתבגר. מה אני אמור לעשות עכשיו?
זה השלב שבו האני העצמי שלי שקל אופציות פעולה כמו לזייף כאב ראש פתאומי או בחילה לא ברורה, ולבסוף לקחתי את הספר והבטחתי לקרוא אותו. כל הכבוד דז׳נייב, הגאונות בהתגלמותה.
כדי להפחית מעט את רוע הגזרה, הזהרתי אותה שאני לא אסיים את הספר בשבת, ואולי בעצם היא לא רוצה להשאיל לי אותו, אך פפר לא נותנת לטרור להפחיד אותה, בעיקר אם זה לגבי ספרים, בעיקר אם הטרור זה אני. אז לא הייתה לי ברירה, והתחלתי לקרוא.
אז קודם כל, אני לא אפרט את העלילה, כדי לא ליצור ספויילר בגודל של הגראד קניון. העלילה הבסיסית - יש ילד מתבגר, החיים שלו חרא, ההורים שלו דפוקים, והוא מתאהב בנערה יפה. אל תברחו! תנשמו עמוק, זה פחות גרוע ממה שזה נשמע.
הספר עוסק בשאלה, לא - זה לא הביטוי המדויק, הוא קובע אמירה - אפשר להיות מתבגר הורמונלי ולהיות אדם טוב. אפילו אם זה אומר מתבגר אמריקאי, עם כל החלקים הרעים בדבר.
ועכשיו - בוא נדבר טיפה על מתבגרים. יש שיאמרו שאני כזה, ואני לומד בכיתה מלאה כאלה. בארוחת צהריים לרוב הכיתה יושבת ביחד, או לפחות חלקים ממנה ומדברים על החיים, היקום, וכל השאר. יש לי יחס דו ערכי כלפי השיחות הללו, שלרוב עוסקות בנושאי מתבגרים רגילים - קפיטליזם, אלוהים, ובדיחות גסות.
בשלב מסוים נמאס לשמוע את הטיעונים החופרים על כלכלה, כי כולם חוזרים עליהם אחרי שתי דקות, שיחות על אלוהים נגמרות בדרך כלל בקביעה שאני כופר (ואפילו לא חלקתי על עיקר מי"ג עיקרים! לכל היותר על צרתו, צרת צרתו, או אשת יבמתו מאח אחר). ובדיחות גסות... ובכן, הן גסות. הפתעה. אז נכון, אנחנו מקום דתי, ודוסים וזה, המילה "פאק" אסורה בתכלית, ובדרך כלל גם "סקס", "זין", "כוס" וכן הלאה. אך אל תזלזלו במוח הגברי - אפשר לספר בדיחות גסות ולדבר על אוננות בצורה מצונזרת להפליא. יש שיאמרו שזה כישרון לעצור את הבדיחה באמצע כך שכולם יבינו בלי להגיד שום דבר רע. האם זה הופך את הכיתה שלי לאנשים רעים?
אדם טוב מאוד שהכרתי נפל בצפיית פורנוגרפיה באופן קבוע. הוא עזר לי מאוד, וכנראה עזר מאוד להמון אנשים. גם אדם נוסף שהכרתי שנפל בזה מדי פעם עזר לי מאוד. האם הם אנשים לא טובים? לאחד מהם היו פנטזיות מיניות סטייל BDSM, האם זה הופך אותו לאדם רע?
הספר מציג מתבגרים באור רע, הרבה יותר רע ממה שאני מכיר. ייאמר לפרוטוקול - אני גדלתי בחינוך דתי, עם שיעורי חלמי"ש, ורוב מוחלט מהנוכחים בשיחה הם דתיים. מתוך כל האנשים שאני מכיר מסביבתי הקרובה - רק אחד מהם קיים פרקטיקה מינית, וגם הוא דתל"ש. מה יקרה בתיכון אמריקאי, שבו סקס לפני חתונה זה נורמה?
הספר קובע שמתבגר יכול להיות הורמונלי, ובכל זאת אדם טוב. כל אדם יכול להיות טוב, וזה שהוא אנושי, וזכר, ומתבגר, זה לא מה שמונע ממנו. היו שנים שבהם חשבו שמין הוא שורש כל הרוע. הספר "בעל זבוב" נכתב בתקופה כזו, והנצרות הקתולית עושה מטעמים מזה, אבל נשים רגע את ההורמונים הארורים בצד, ונדבר לרגע על האנושות בכללה.
האם אפשר להיות אדם טוב ואנושי בה בעת? אנשים נוהגים לומר לפעמים שאנשים הם רעים מעצם היותם. לא צריך להיות הוגה דעות גדול, מספיק לראות כמה סרטונים של מה שקורה בdefcon. בזמנים אלו אני נזכר במשפט הנהדר של אסימוב - "איזו אנושות סתומה! עליה אתם צריכים לבכות". אם נסתכל לרגע על ניוטון - הוא היה די חרא של בן אדם. ומה עם ריצ׳רד פיינמן? הוא היה אדם טוב, אבל שוויצר ומתנשא. טיורינג? אמנם היתה לו סיבה נהדרת, אבל...
קיים חיבור שעוסק ב"מולך". החיבור טוען שבני האדם נועדו לכישלון, כי מי שאין לו ערכים תמיד ינצח כי הם ישקיעו יותר זמן בהתפתחות והולדת ילדים. הספר הנפלא "המלחמה בסלמדנרות" טוען (אזהרת ספויילר) שהאדם בכלל, הקפיטליזם בפרט ובאופן כללי כל אידאולוגיה גדולה בחצי הראשון של המאה העשרים הולכת להביא לחורבן והרס, ושורש הבעיה - בני אדם הם בני אדם.

לבני אדם יש הורמונים, יש תאוות, יש פנטזיות. תקראו לזה החטא הקדמון, תקראו לזה ערך אבולוציוני, תקראו לזה מפורסמוֹֹת (אם אתם הרמב"ם) או אנושיות. זה לא משנה, זה קיים.
האם אדם יכול להיות אנושי וטוב? הספר עונה - כן, הוא יכול. כאשר יש לאדם הורמונים שאומרים לו לעשות משהו אחד, אבל המעשה הנכון הוא לעשות משהו אחר, האדם יכול לבחור לעשות את המעשה הטוב. מתבגר יכול להיות טוב, אף על פי שהוא מאוהב בבחורה, ורוצה לשכב איתה, ויש לו פנטזיות.
בתור מתבגר, אני יודע לקיומו של הדבר הארור הקרוי מיניות, ורצון מיני, ובולשיט דומה. אני לא יודע אם אני אדם טוב, אחדים מחברי טוענים מסיבה לא ברורה שכן. אני בהחלט רחוק מלהיות מושלם, אבל אני משתדל לעשות את הדבר הנכון.
אני אישית חושב שהספר הזה הוא גס באופן חריג (כאן פפר התעצבנה עלי. היא אמרה בקול רגוע להפליא משהו בנוסח - "לכל הרוחות! אתה גדלת בחינוך דתי! אתה למדת בישיבה תיכונית! זה אולי גס באופן חריג ביחס למה שאתה רגיל אליו, אבל רוב האנושות תראה בזה משהו נורמלי לחלוטין"). התיאורים שלו רחוקים מהעולם שאני מכיר, והוא לא מדבר על הסביבה שלי. אבל המסר שלו חשוב - אפשר להיות אנושי, להיות מתבגר, ועדיין להיות טוב.
ובחזרה לפתיחה - סיימתי את הספר לפני תפילת שחרית. תקשיבו לפפר, לפעמים היא צודקת. תמיד היא צודקת. So sad.

» ביקורות נוספות של דז'נייב האב
» ביקורות נוספות על מסובך - מהעולם האמיתי #