ביקורת ספרותית על המועמדת - המועמדת #1 מאת קיארה קאס
בזבוז של זמן

---

תראו, קיבלתי אותו בחינם מטעם אפליקציית עברית.
אני יודעת שזה לא תירוץ.
האמת שאין שום תירוץ לקרוא את ה... דבר הזה.
אבל אני כן אשתמש בזה שהוא פשוט היה על הפלאפון שלי, וגם בנטיה האנתרופולוגית שלי לעקוב אחרי ספרי נוער.
את הנטיה האנתרופולוגית, אגב, אני בדרך כלל מתרצת בכמעט-נוער הפרטי שלי בבית, שחשוב לי לדעת מה הוא קורא.
אבל במקרה הזה, אפילו בתירוץ הזה לא אוכל להשתמש, מאחר ויש לי בבית ארבעה בנים והספר הזה הוא בפירוש "ספר בנות".
לא מצליחה לדמיין ולו בן נוער אחד שיסכים אפילו להחזיק ביד ספר עם כריכה כזאת, בטח לא לדפדף פנימה.
במקרה הזה, לגמרי בצדק.

**

אפשר לדמיין מה חשבה לעצמה קיארה קאס:
להצלחה יש נוסחה, ונוסחאות אפשר לאמץ.
למרבה הצער, היותו של הספר שלה רב-מכר מוכיח שהיא צדקה.
אלא שלאיכות אין נוסחה, ואצל מי שכותב ע"פ נוסחאות קלישאתיות - לרוב לא תמצאו איכות.

הנוסחה, אם כך, פשוטה:
המודל הוא "משחקי הרעב" והמתכון של קולינס היה כזה:
1 עולם דיסטופי עם חלוקה נוקשה למעמדות
1 תוכנית ריאליטי הרבה יותר מדי מציאותית
1 גיבורה אמיצה ונחושה
2 נערים שישמשו כקודקודים במשולש הרומנטי של הגיבורה
לבחוש היטב - ולהוריד לדפוס.

נו, אז כל מה שקיארה קאס היתה צריכה לעשות זה לשחזר את המרכיבים:
ובכן, גם ב"המועמדת" נמצא עולם דיסטופי וחלוקה נוקשה למעמדות.
אלא שניגוד ל"משחקי הרעב" - כאן אין אפילו ניסיון קלוש להסביר את היווצרותה של החלוקה המטופשת להחריד למעמדות ושל העולם הדיסטופי המופרך.

גם במרכז "המועמדת" יש תוכנית ראליטי...
רק שבמקום ילדים שנלחמים עד מוות - ההקצנה של עולם הריאליטי שיצרה קולינס ב"משחקי הרעב" - שבאה להגיד משהו על העולם שלנו ועל עלייתו המתמדת של רף הריגוש - כאן תוכנית הריאליטי היא מהז'אנר הרומנטי: והנסיך מחפש לו כלה.
מי תזכה בתואר??
חזרו אלינו לאחר הפרסומות!
(אל תחזרו).
בעוד שאצל קולינס היתה התמקדות בעולם הריאליטי, בתדמית, במיתוג, בבלבול בין המציאות לשיקוף שלה במדיה, קאס לא טורחת לנסות להגיד דבר על העולם שלנו או על זה שהיא יצרה בספר.

וכמובן, כמובן ש"המועמדת" יכיל גם הוא "משולש רומנטי" ובאופן כללי, הרומנטיקה תעמוד במרכזו.
גם זה, בניגוד ל"משחקי הרעב" שם הרומנטיקה היא שולית ויש יותר דגש על היחס הציני של תעשיית הבידור לרומנטיקה מאשר לרומנטיקה אמיתית.
ובכן, על שתי קלישאות רומנטיות שחוקות במיוחד מתבסס הספר הזה:

- האחת היא המשולש הרומנטי.
אין כמו משולש רומנטי להגברת המתח. במי תבחר הגיבורה?? הכינו את התופים!
הקלישאה הזו משומשת הרבה יותר מדי, אבל זו הבעיה הקטנה של קאס.
העניין הוא, שכאשר כל אחת מצלעות המשולש היא בעלת עומק דומה לזה של צלע משולש - כלומר קו אחד ישר, שטוח ונטול עומק - קשה מאוד למצוא עניין או מתח במשולש כולו.

- הקלישאה השניה: הגיבור יפה התואר יתאהב דווקא באחת שאין לה כל עניין בו.
אלא שגם היא נופלת בדיוק באותה הנקודה: הגיבורים כל כך שטוחים וחסרי אופי עד שקשה להבין מי כן ימצא בהם עניין.

ה"עלילה" אם כן מדשדשת לה כשהיא מסופרת מפיה של גיבורה יפהפיה ונטולת אופי (לא, לצעוק על הנסיך בפעם הראשונה שאת פוגשת אותו זה לא אופי, זה סתם חוסר טקט), מנסה ליצור מתח רומנטי, וגם מתח של אקשן - כאשר הארמון מותקף פעם אחר פעם על ידי מורדים מסתוריים שאיש אינו יודע מה הם רוצים.
ואם העובדה שבית המלוכה מוצא לנכון לחתן את יורש העצר דרך תוכנית ריאליטי רומנטית לא נראתה לכם מופרכת דיה, אולי העובדה שהוא מתעקש לעשות את כל זה כשהוא נתון תחת מתקפות אלימות ומסכנות חיים תעשה את העבודה.
מעבר לזה, העובדה שהמורדים מצליחים להגיע שוב ושוב עד הארמון עצמו מעוררת תהיות לגבי יכולותיהם של הצבא ושל שירות הבטחון, אם בכלל יש כאלה, בעולם המתואר בספר.
גדר? אבטחה? מצלמות? מישהו...?
נראה שהפתרון לתעלומות המותחות המסויימות שפירטתי בפסקה האחרונה נעוץ ביכולותיה, או יותר נכון חוסר יכולותיה, של קאס כמספרת ובחוסר הדמיון שלה.

ואם לא היה מובן עד כה אז אגיד את זה בפשטות ובקיצור:
מאוד מאוד לא מומלץ.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על המועמדת - המועמדת #1