ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 באוגוסט, 2022
ע"י סייג'
ע"י סייג'
אין לי הרבה תלונות.
סך הכל, זה כתוב היטב ואמריקה היא דמות ראשית שנורא קל להתחבר אליה.
הסיפור עצמו הוא משהו שדי קל למכור למי שזה הקטע שלו, זה כמו הרווק רק שהרווק הוא נסיך.
מי שאוהב את זה אוהב, אני חושבת שזה די כיף לראות איך חבורת בנות נלחמות על גבר, ספק אם זה כי הוא חתיך או כי הוא יורש העצר.
בתור ספר נוער הוא כתוב נורא טוב, הספר עצמו נורא מהיר ואם הייתי קוראת את זה בגיל הרלוונטי כנראה שהייתי עוברת מיד לספר השני "העילית" ולא מחכה יותר מדי.
אבל מכיוון שאני לא רוצה שהספרים יתמזגו לי, החלטתי קודם לקחת את הזמן לברר מה אני חושבת על הספר הזה ואז לעבור הלאה.
קודם כל, מקסון מקסים.
באמת מקסים.
אין לי תלונות עליו אבל אני חייבת להגיד שהקונספט של הסדרה הזאת עושה לי קצת בחילה.
זאת אמורה להיות סדרה קלילה סך הכל, אבל יש משהו לאורך כולה שפשוט מצליח להלחיץ אותי קצת.
אני מניחה שאם לרוב בני האדם יש טריגרים נורמלים להפרעות אכילה ומוות, אז לי יש טריגרים הזויים לחיים בארמון, נישואים רציניים ומחויבות להולדת יורש.
אני יודעת זה מוזר, אבל יש כל כך הרבה דברים דוחים ומכאיבים שאני מעדיפה לדבר עליהם במקום, ולא לדבר או לחשוב על הדברים האלה.
מי יודע למה זה ככה עבורי, אני חושדת שזה אולי כי צפיתי בויוה בסתר בגילאים מוקדמים למדי. (הזיכרון שלי אומר שש, אבל לא ידעתי לקרוא בזמנו, אז מעניין איך הבנתי משהו.)
המדינה שבה אמריקה חיה גם לא כזו מרגיעה.
אני לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל אני חושבת שחלק מהסיבה שאני לא נותנת לספר הזה חמישה כוכבים היא שאני פשוט לא מבינה את הסיבות לחוקים ולמערכת המעמדות הטיפשית.
להכניס אנשים לכלא רק כי הם שכבו מחוץ לנישואים, עצם זה שאנשים מממעמד נמוך לא יכולים לתכנן כמה ילדים יהיו להם ומוצאים את עצמם עם הרבה פיות להאכיל וללא יכולת להתפרנס יותר גבוה, בגלל המעמד שמאפשר להם לעבוד רק בעבודות שמתאימות למספר שלהם - זה פשוט לא הגיוני, ואולי יש הסבר בהמשך הסדרה(שכבר קראתי לפני שנים) אבל אני לא זוכרת אותו כרגע.
מה שכיף בסדרה הזאת היא שהספרים יחסית קצרים, והכתב גדול, אז אפשר לסיים את כל אחד מהספרים בסדרה תוך 7 שעות אם רוצים וללא לחץ.
חשוב לציין, שאמריקה היא באמת דמות שכיף לקרוא מנקודת המבט שלה והיא די משעשעת.
היו הרבה רגעים מצחיקים בספר הזה, והיו גם כמה רגעים מלחיצים אבל הם בדרך כלל רק קירבו את הדמויות.
אני תוהה אם רק לי הייתה פנטזיה כזאת בתור ילדה על נסיך שבוחר בין קבוצה של נערות, אבל זה הזוי שמישהי אשכרה כתבה ספר על כך.
אני אפילו לא מוקסמת מהרעיון של איזה נסיך יבחר בי מתוך קבוצה של בחורות בשמלות ואיפור מוגזם, ובכל זאת - איכשהו הפנטזיה הזאת עדיין הייתה לי בראש.
ואני לא יודעת במה לעזאזל צפיתי בתור ילדה שהכניס לי את הפנטזיה המייסרת הזאת לראש, ואם להאשים את ויוה או את סינדרלה.
כך או כך, אני מבינה איך יש נערות שלא מתחברות, אבל הרומנטיקה באמת טובה ומשעשעת.
*בבקשה אל תתנו לילדים לצפות בתוכן שלא מותאם לגיל שלהם.*
בחיי שנהניתי לראות "בגידה" בסתר, אבל זה היה לגיל 14 ומעלה - שזה מכפול מהגיל שבו הייתי בזמנו.
הזיכרונות האלה עדיין שמורים אצלי כחוויה טובה, אני עדיין חולמת לפעמים שאני רואה ויוה בטלוויזיה ישנה ורחבה, וזה באמת - זיכרון נעים.
אבל ההשלכות של הדברים האלה על מוח של ילדים זה משהו שכולנו צריכים לקחת ברצינות, חשוב לזכור שאין להם את הפילטר שלנו יש ושהם סופגים *הכל* ממה שהם רואים.
אני יודעת שזו סיומת מוזרה לביקורת, אבל תעשו לי טובה, לאף אחד לא אכפת מעוד ביקורת על הספר הזה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
