ביקורת ספרותית על נורת'נגר אבי - מהדורה מחודשת מאת ג'יין אוסטן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 בדצמבר, 2018
ע"י סוריקטה


הדבר הראשון שאני עושה כשאני מתיישבת לכתוב את זה זה לבדוק בת כמה היא היתה. לא קתרין, הגיבורה של הרומן הזה. היא בת 17 ואת זה אני עדיין זוכרת. אני מקווה שאוסטן לא היתה רחוקה משם, מגיל 17, בזמן שכתבה אותו.
טוב, קצת יותר, 28, ובתחילת המאה ה-19 זה בטח נחשב כבר גיל מופלג אבל (ואולי זה מפני שאני מסתכלת ממרומים) היא בכל זאת צעירה.

זה לא באמת חשוב אבל זה משנה את האופן שבו אני מתייחסת אליו. זה כמו שכשהבת שלי, 16.5, שבאופן כללי אפשר להגיד עליה שהיא מחבבת עמדות אופוזיציוניות ונוטה להביע אותן כשהן מתובלות בלא מעט ציניות וסרקזם, משתפת אותי בחלק מהתובנות שלה ביחס לחיים, זה בדרך כלל, גם כשאני לא מאד מסכימה, נראה לי מובן וגם די משעשע, כי בגיל כזה את לגמרי אמורה להאמין שאין אמצע, או לפחות לא לרצות להתמזג איתו, וגם לחשוב שאת חכמה יותר משאר האנשים, או לפחות מרובם, בטח מאלה שחושבים שהם חכמים יותר משאר האנשים, וכן, יש פה סתירה אבל זה בסדר שתהיה, בטח בגיל 17.

זה רומן מחאה ויש בו גם סוג של שופוני שאפשר להבין אותו כי יש לה מה להראות (ושוב, היא צעירה). אני יודעת לכתוב ואני חכמה וגם אם אני בוחרת נושאים שכולכם, הגברים העאלק חכמים ששופטים ומזלזלים, ממעיטים בחשיבותם וחושבים שאלה לא יותר מאשר קרקורי תרנגולות, זה לא באמת מזיז לי, כי אני יודעת כמה זה חשוב ולא רק זה, אני יודעת גם שבלי שאף אחד רואה גם אתם קוראים את זה ונהנים, לא פחות ממני.

זו פחות או יותר האינטונציה והיא תקפה גם ביחס שלה לקוראים וגם באופן בו היא מתייחסת לדמויות של הרומן שהיא יוצרת, וזה סבבה כי אולי רק מתוך עמדה כזאת אישה צעירה בסוף המאה ה-18 יכולה לפרוץ גבולות ולהפוך את הכתיבה הנשית בעולם המערבי למשהו שחורג מהמשבצת הלא גדולה שהוקצתה לה. ולמרות שלכאורה הספר הזה, כמו רוב הספרים שלה (לא מעזה לומר כל כי ממש לא קראתי את כולם), עוסק בנשות מעמד האצולה הלא עשירה ובמגבלות הזיווגים שלהן, כאן היא מצליחה לחרוג מהנושא ולהתעסק גם באופן שבו כותבים וגם קוראים ספרים כשהיא מנהלת מונדיאלוג ישיר עם הקוראת.

ובסך הכל זה ספר נחמד. קצת צפוי, מתנדד על הגבול שבין מעיק למשעשע, ויחד עם זה עובדה שעד היום, 200 שנה אחרי שכתבה, עדיין קוראים אותה.
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, טופי. שנה טובה.
טופי (לפני שלושה שבועות)
צדקת, זהו הספר הראשון שכתבה.. לכן צעירה היא ההגדרה הטובה ביותר לתאור הספר
סוריקטה (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, פואנטה. זה באמת נחמד.
סוריקטה (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, yaelhar. תודה רבה, גלית. במקרה שלה אני בכלל מעדיפה את העיבודים של ה-BBC על פני קריאת הספרים.
סוריקטה (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, סקאוט.
סוריקטה (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, אפרתי.
פואנטה℗ (לפני שלושה שבועות)
שופוני זה נחמד אבל איכשהו הפמיניזם של סוף המאה ה- 18 לא קורץ לי.
גלית (לפני שלושה שבועות)
לשם שינוי לא מסכימה אתך אפרתי אני מאד מחבבת את נורתאנגר אבי (עבורי זה גאווה ודעה קדומה,נורתאנגר אבי,תבונה ורגישות,מנספילד פארק,אמה,הטיית הלב)
גם אני קפצתי ורכשתי כמעט את כל מה שהוציאו בסנדיק בגלל התרגום החדש ואחרית הדבר המלומדת.
אוליי בגלל התרגום העצי של הוצאת מעריב בשנות ה80 חיבבתי יותר את גאווה ונורתאנגר שיצאו באורעם ובתרגום טלה בר אבל אני מפקפקת.
אני לא אלאה פה בעניין גאווה ודעה קדומה אבל אני מחבבת את קתרין תמימה וטפשונת ככל
שהיא ונושאת עיניים להנרי שלה המעט מתנשא אבל בחור טוב בסופו של עניין.
אני אוהבת את "שבירת הקיר הרביעי" הפניה הישירה לקורא. האיפיונים השנונים של בני אדם.
איפיונים שמתאימים גם לימנו אלה .
מי מאיתנו לא נתקלה -אפילו כאן בסימניה - בקוראים מחשיבי עצמם מגביהי חוטם כנגד בחירות הקריאה של אחרים?

הכי אהוב עליי הציטוט הבא : הבה נניח למבקרים לגנות כאוות נפשם יצירות עתירות דמיון כגון אלה,לחשוק שינהם עם פרסומו של כל רומן חדש ולקונן על עולם הספרות הכורע תחת הררי הזבל...יצירותינו אומנם הסבו הנאה רבה יותר ואמיתית יותר מכל היצירות בכל מגמה ספרותית אחרת ובכל זאת אין סוגה מוכפשת יותר משלנו אם מגאווה אם מבורות ואם מנטיה אופנתית רב מספרם של אויבנו כמעט כמספרם של קוראנו." עמוד 37

בקיצור - מה שיעלהר.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
נראה לי שאת צודקת:
הספר מבטא מרדנות המיוחדת לגילאים צעירים היום. אני חיבבתי אותו אולי יותר מאת היותר מפורסמים שלה, כי סוג ההומור וגם הסגנון הגיע אלי טוב יותר.
אפרתי (לפני שלושה שבועות)
אמה הרבה יותר טוב. מנספילד פארק גם. אבל גולת הכותרת הם גאווה ודעה קדומה ותבונה ורגישות
סקאוט (לפני שלושה שבועות)
אני דווקא אהבתי אותו מאוד. כנראה עניין של טעם. זה הרומן השלישי האהוב עלי אחרי גאווה ודעה קדומה ותבונה ורגשות.
אפרתי (לפני שלושה שבועות)
ביקורת מצוינת. אני קראתי את כולם. אכן. אפילו קניתי את כולם בהוצאת סנדיק. זה אחד החלשים, אני מוכנה אפילו למסור אותו הלאה. הוא לא היה נקרא אחרי 200 שנה אם הטובים שלה לא היו משמשים לספר הזה עמוד שדרה ספרותי.
והטובים הם לא טובים, הם מעולים שבמעולים.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ