ביקורת ספרותית על נורת'נגר אבי - מהדורה מחודשת מאת ג'יין אוסטן

---

מאה אחוז בנות. זה אחוז הקריאה בספר הזה, ובספרים אחרים של ג'ין אוסטין. כלומר לא ממש בדקתי אם בספרים אחרים של ג'ין אוסטין, אבל אני מניחה שכך הוא, ושהיא נחשבת "סופרת של בנות" וספריה הם "ספרים של בנות". כלומר ספרים שמדברים על מערכות יחסים, על סיפורי אהבה והתאהבות, ומשלבים הרבה תיאורי אופנה. אל הבית שלנו מגיעים הספרים מהסוג הזה בדרך כלל בחסות האיש, שהוא זה שאחראי על אספקה שוטפת של ספרי האסופית ודברים מפרי עטו של ניקולס ספארקס. אני בדרך כלל נמנעת, כי משהו במתיקות של הספרים מהז'אנר יוצר לי חנק בגרון, ותחושת קבס הגורמת להקאה, וזה לא נעים לכל הסובבים. אז לא.

ולמה בכל זאת כן?
כי בתום תקופת חגים ארוכההההה שבה רוב הזמן הספריה סגורה, כבר לא נשאר בבית הרבה מה לקרוא. מעבר לכך אחת מבנותי היחידות, כשקראה את הספר, לא הפסיקה לצחקק ולצטט ממנו, מה שקצת עורר את סקרנותי.

נתחיל בהתחלה. אל הספר מצורף בעמוד 5 "מסר מאת המחברת": היצירה הצנועה שלפניכם הושלמה בשנת 1803 ויועדה לפרסום מיידי. היא נמסרה למוציא לאור, והעניין אף זכה לפרסום, אך נקטע באיבו, ואיש לא גילה למחברת מדוע. האם יעלה על הדעת שמוציא לאור יראה לנכון לרכוש כתב יד, אך לא יראה לנכון לפרסמו? עם זאת, למחברת ולקהל הקוראים גם יחד אין סיבה לדאגה, ויש רק לציין מראש כי חלקים מסוימים ביצירה התיישנו קמעא אחרי שלוש עשרה שנים. אכן, הקוראים מתבקשים לתת דעתם על כך ששלוש עשרה שנים חלפו מאז הושלם כתב היד, ואף יותר מזה מאז החלה כתיבתו, ובשנים האלה חלו שינויים מהותיים במקומות, בהליכות, בספרים ובדעות.

המסר הזה הוא הגיוני לכשעצמו. תחשבו שתקחו עכשיו לקריאה עיתון או מגזין שיצא ב-2005. זה יהיה מוזר מאוד לקריאה, ואף מיושן למדי. אלא שבעותק של מהדורה מחודשת שיוצאת לאור 200 שנה אחרי הפרסום הראשוני, שלוש עשרה השנים הללו נראות זניחות. או שהמסר נראה אירוני.

נמשיך בפתיחת הרומן עצמו:
"שום אדם שראה את קתרין מורלנד בינקותה לא היה מעלה בדעתו שנולדה להיות גיבורת רומן. נסיבות חייה, אופיים של אביה ושל אמה, חזותה ומזגה, כולם היו לה לרועץ באותה המידה. אביה היה כומר, מעולם לא הזניחו אותו, והוא גם לא היה עני מרוד; להיפך, הוא היה אדם מכובד מאוד -אף ששמו היה ריצ'ארד - והוא מעולם לא היה יפה תואר; נוסף על שתי משרות כמורה טובות הוא נהנה גם מהכנסה שנתית נכבדה שהעניקה לו עצמאות כלכלית, ולא הפגין נטיה קלה שבקלות לנעול את בנותיו בבית. אמה ניחנה בשכל ישר ובמזג טוב, ואם לא די בכך, היתה גם חסונה להפליא. לפני שנולדה קתרין כבר היו לה שלושה בנים, ובמקום למות בעת הולדת בתה - כפי שאפשר היה לצפות ממנה - המשיכה לחיות, ילדה עוד שישה ילדים, גידלה אותם בעצמה ונהנתה מבריאות מצוינת."

הבנתם את הרוח?
וכך זה ממשיך. קתרין "הגיעה לגיל שבע עשרה בלי לפגוש ולו עלם חמודות אחד שיעורר בה רגש" וזאת בשל הסביבה המשעממת שבה "לא היה ולו לורד אחד לרפואה; לא - ואפילו לא ברונט. לא היתה בחוג מכריהם ולו משפחה אחת שגידלה ומימנה אסופי אשר נמצא באקראי על מפתן ביתה, ולו בחור צעיר אחד אשר מוצאו אינו ידוע". למזלה הגדול משפחת מכרים מבוססת כלכלית ריחמה על הנערה המסכנה, ולקחה אותה איתם לעיר המעיינות והבריאות האופנתית באת', ובה מתרחש רובו של הסיפור. קתרין המסכנה. זה לא רק המכרים החדשים והמתחוכמים שהיא פוגשת בבאת' שמשחקים בה וקצת לועגים לה מאחורי גבה, אלא גם היוצרת שלה, כותבת הרומן בכבודה ובעצמה.

הסיפור נוטף סרקזם. אוסטן יורה לכל הכיוונים ועוקצת הכל - אנשים, צורות דיבור, מנהגים, אופנות, וספרים. גם ספרים כדוגמת אלה שהיא עצמה עתידה לכתוב ולפרסם. למעשה העלילה עצמה אינה עלילה, אלא מנוף שממנו יכולה הכותבת לירות את חיציה החריפים. כך שבמקום ספר עתיר מתיקות כמו שציפיתי, קראתי ספר עם מנות גדושות של חריף. וזו בעיה, כי חריפות ועוקצנות טובות ומהנות כשהן במידה. חריפות רבה מדי פוגעת בהנאה. בעיקר כשכבר עברו 13 או 213 שנים מאז הכתיבה ורוב המטרות כבר התיישנו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על נורת'נגר אבי - מהדורה מחודשת