ביקורת ספרותית על נורת'נגר אבי - מהדורה מחודשת מאת ג'יין אוסטן
ספר מעולה

---

שמו של הספר, נורת'נגר אבי (מנזר נורת'נגר), מעניין בפני עצמו, מכיוון שבדרך כלל הרומנים של ג'יין אוסטן מקבלים את שמם לפי משהו כללי יותר.
למשל גאווה ודעה קדומה קיבל את שמו לפי התכונות בהן חוטאות דמויות הסיפור.
הרומן אמה קיבל את שמו על שם גיבורת הספר.
ואילו כאן, מדובר על שם של מנזר, שהדמות הראשית של הספר מבלה בו אולי בשליש מהעמודים במקרה הטוב. העניין הזה קצת מוזר בעיניי, אם למישהו מכם יש רעיון למה זה השם שניתן לספר אשמח לשמוע.

הספר היה מהנה למדיי לקריאה. קתרין, הדמות הראשית, בת 17, מקבלת הצעה מפתה לעזוב את חיי הכפר השוממים למשך כמה חודשים יחד עם השכנים ממול, לעבר העיר התוססת באת'.
שם היא מקווה להתחיל לחיות את החיים שתמיד קראה עליהם בספרים, ושדמיינה במוחה. לרקוד בנשפים, להתאהב, שיאהבו אותה.
במציאות כמובן היא מבינה שהדברים לא ילכו בדיוק לפי רצונותיה, והיא פוגשת כל מיני סוגי אנשים. מכיוון שהתמימות שלה מרקיעת שחקים, (עד כה לא הכירה אף אחד מחוץ לכפר), היא נוטה להאמין לכל מה שנאמר לה בלי לפקפק, מבלי להבין שיש אנשים עם לב לא ישר כשלה.
עם הזמן היא מתבגרת ויודעת יותר טוב עם מי להתחבר וממי להתרחק.

הספר כבש אותי בזכות הריקודים בנשפים והסגנון של פעם שאני מאוד מחוברת אליו.
ויותר מהכל, בזכות קתרין התמימה והמתוקה שטוב לבה פשוט נשפך ממנה, וכשהיא צריכה לעמוד על עקרונותיה נגד "חבריה" היא עושה זאת באומץ ובגבורה.

» ביקורות נוספות של חיפושית
» ביקורות נוספות על נורת'נגר אבי - מהדורה מחודשת