ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 בדצמבר, 2018
ע"י pen
ע"י pen
בעיני הספר הזה הוא אחד הספרים האנטי מלחמתיים היותר משמעותיים שנכתבו אי פעם. מתנדבים מארצות דמוקרטיות התגייסו במסגרת הבריגדות הבין לאומיות לסייע במלחמתם של איכרים, צוענים, ספרדים "עמך" שיצאו במלחמה נואשת נגד המשטר הרודני של פרנקו. ה"צבא" העממי הזה היה מורכב מגייסות בסגנון סובייטי נוקשה, ולוחמי גרילה.רוברט ג'ורדן , הוא מתנדב כזה שמצטרף לקבוצת לוחמי גרילה בהרים ומשימתו היא, פיצוץ גשר.המלחמה הזאת גבתה קורבנות רבים מאד אך נכשלה. הכשלון הידוע מראש (בספר, ההרגשה של רוברט ג'ורדן שלא יצא בחיים ממשימתו), מרחף מעל כל שאר העניינים בהם עוסק הרומן הזה. ידידות, נאמנות, אהבה, גבורה, נאמנות, אכזריות שלא תמיד לצורך בשני צידי שדה הקרב. המינגווי כאילו אומר "מלחמה היא בלגאן אכזרי שלא תמיד ניתן להמנע ממנו. רגשות אנושיים חמים, שנושאים בחובם תקוות לעתיד טוב יותר, רק מאירים את הטרגדיות שלה. בכתיבתו משלב המינגווי את המחשבות המתרוצצות כל הזמן בראשו של ג'ורדן וגם בראשם של אחרים. היכולת הזאת של המינגווי , "לצטט" את המחשבות האלה הופכת את הכתיבה שלו מאד אמינה ונוגעת ללב. הספר הוא בעיקר גברי הנשים שבו, אחת, צועניה מבוגרת לוחמנית, כוחנית ודעתנית אך גם רגישה וחכמה והשניה היא קרבן תלותית ונתפסת חלשה וזקוקה להגנה דמות נשית שהייתי מצפה מסופר גדול לתת לה תפקיד גדול יותר עמוק ומעניין יותר.דמותה של מריה, מושא אהבתו הגדולה וחסרת התוחלת של גורדן.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
pen
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
כמובן המלחמה הייתה נגד השלטון של פרנקו ולשם כך התגייסו אנשים לבריגדה. אבל אם תקראי את הספר שוב תראי שבשני הצדדים היה רוע, טמטום ואכזריות לשמה. הביקורת עצמה נמצאת בכתוב.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
אני חשבתי שהספר הוא אנטי פאשיסטי, לא אנטי מלחמתי.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
בכל מקרה, נדיר שאקרא ספר בשנית. אם היה טוב, מעדיף להותיר את הרושם הטוב. אם היה
רע, למה לטרוח?
|
|
|
סדן
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
מעניין מה שכתבת, מחשבות, תודה לך.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
סדן, כשאני חוזר על ספרים שקראתי בעבר, תמונתו של דוריאן גריי היא דוגמה אחת, הספר כבר
אינו חזק כביום בו קראתי אותו לראשונה. הציפור הצבועה דווקא חיזק את הרושם המאיים, שיבומי היה ונותר ספר טוב.
|
|
|
סדן
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
קראתי את הספר כשהייתי ילד
הוא היה רק אחד מספרים רבים אחרים שקראתי אז,
ודי אהבתי אותו. עד עכשיו אני זוכר את "האדמה שרעדה" בזמן האהבה... למרות שאת פרטי העלילה אני ממש לא זוכר ולמעשה אינני בטוח שהבנתי כילד את עומקו (בין אם הוא הוא קיים בין אם לאו) האמת היא שאין לי מושג איך הייתי מרגיש לו הייתי קורא אותו שוב היום לאחר כל כך הרבה שנים... אבל אין ספק שהמינגוויי בכל ספריו - הוא קלסיקה. |
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
