ביקורת ספרותית על המכונה נעצרת מאת א.מ. פורסטר
ספר מעולה

---

הסיפור ״המכונה נעצרת״ יצא לאור בשנת 1909 בלונדון, ומדהים עד כמה הוא רלוונטי לאנושות של ימינו אנו.
פורסטר חזה למעשה את ההתפתחויות הטכנולוגיות של שלהי המאה ה-20, עשורים לפני שהן התרחשו; אבל הרבה מעבר לכך, הוא השכיל להבין כבר אז את הסכנה החברתית, האינטלקטואלית, ההתפתחותית הטמונה בהן.

המכונה נעצרת היא דיסטופיה מופלאה, העוסקת בהתנוונות המין האנושי כתוצאה מסגידתו ההולכת ומתהווה, הולכת ומתעצמת, ל״מכונה״ - ישות שנוצרה בידי האדם, אך השתלטה על כל תחומי החיים והפכה את המכניות והניכור לערך עליון.

בימי המכונה, בני האדם חיים מתחת לפני האדמה, כל אחד בחדר משלו, מאובזר במינימליזם קיצוני. ישנה אפשרות לעלות לפני הארץ לטיול קצר אך עם משאף בלבד, שכן האוויר למעלה מזוהם. התקשורת עם בני אדם אחרים מתבצעת דרך מסכים, אשר ניתן להעביר למצב ״מבודד״ כדי להמנע מהפרעות. בני האדם מתעסקים אך ורק בחיפוש אחר רעיונות, לא ברור כיצד ומאיזה סוג, ובמתן הרצאות על רעיונות ממוחזרים.

במערך נסיבות זה, פותח המספר ומציג בפנינו דמות בשם ושתי, אשר בנה קונו מבקש ממנה באופן חריג ומפתיע לבוא לבקר אותו בצד השני של העולם. הסיפור, המחולק לשלושה חלקים, מתחיל כאן, עם חילופי הדברים הטעונים בין האם לבנה, וכאן גם מתחיל מסעו של הקורא אל תוך המכונה; אותו מסע, ואותה המכונה, שיעצרו בסופו של דבר בחלק השלישי והאחרון. החלוקה הזו הזכירה לי טרגדיה בשלוש מערכות.

אם כך, ב״מערכה״ השניה, ממשיך המסע של ושתי (ושל הקורא) אל מקום מגוריו של בנה, וכשהם נפגשים, קונו משתף אותה ארוכות באירוע מכונן שהוא עבר, אירוע שעירער לחלוטין את עמדותיו כלפי המכונה. ושתי מזועזעת.

ה״מערכה״ השלישית והאחרונה חותמת עם הסוף הבלתי נמנע, של המכונה ושל האנושות, אותו סוף שחזה קונו. ואם לדבוק באנלוגיית הטרגדיה, גם כאן הבמה תתמלא גופות.

פורסטר כתב חכם מאוד, עמוק מאוד, ויפה מאוד. הוא ניחן ביכולות דימיון אדירות, ולרוע המזל, נושא כתיבתו כאן איננו פנטזיה; זוהי תחזית עגומה, ריאלית, לעתיד של כולנו, להשכלה, לחום ולמגע האנושי, לאמת, לכל מה שהופך את בני האדם למעניינים, שמחים ובני חירות.

כמעט 110 שנה חלפו מזמן כתיבתה של המכונה נעצרת, והיא אקטואלית יותר מאי-פעם.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על המכונה נעצרת