ביקורת ספרותית על פרשת בטאוויה - PETITE #VII מאת סימון לייס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 בדצמבר, 2018
ע"י עמיחי


בספרון החביב הזה יש (כמעט) את כל מה שצריך: פרשייה היסטורית לא מוכרת, ריח חזק של הרפתקה, הסתבכות איומה, אלימות מזעזעת, וסוף טוב למדי (למי שנשאר בחיים).

סימון לייס, סופר בלגי בלתי מוכר במקומותינו עד כה, מספר על פרשת "בעל זבוב" שהייתה באמת, ב-1629. בפרשה הזו נטלו חלק, כצפוי, מבוגרים ולא ילדים, וגם היו בה הרבה יותר הרוגים חפים מפשע.
בשנים שבהן ספרד, פורטוגל, הולנד ואנגליה הרחיבו את כלכלתן ועושרן, ואגב כך גם את אופקיו של האדם האירופי, נשלחה הספינה "בטאוויה" מהולנד לאי ג'אווה (כשצפינו בילדותנו ב"מנהרת הזמן" קראו לו "יאווה").
צירוף מקרים גרוע במיוחד הוליד הרכב אנושי שמתקשה לתפקד יחד למען המטרה, ובנסיבות של עלייה על שרטון מתפרק לחלוטין וכל איש שולח יד ברעהו.
לייס מתאר את הזוועה שקרתה שם, אך מקפיד לא לפרט יותר מדי.
יותר מתיאור האלימות חשוב לו לצייר בפני הקורא את מערך הכוחות האנושיים החד-פעמיים (?!) שהיו שם, בסיטואציה הנואשת-ללא-מוצא ההיא.

נושא מרכזי נוסף בספר הוא המנהיגות.
מנהיגות מסוכסכת ואינטרסנטית, בריחה מאחריות בשעה קשה, וכמובן מערבולת הנזקים שיכול לחולל פסיכופת אחד.

זו דוגמה מצוינת שמראה מה אפשר לעשות עם סיפור היסטורי.

עם זאת, מדובר בספרון קצרצר. לטעמי - קצר מדי.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מצוינת, לא בהכרח הגודל קובע.
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
Tamas, אחרי שהמנהיגים דאגו לעצמם והסתלקו, הפציע הפסיכי כחלום בלהות והשתלט על העסק...

חני, אני מסכים.
מזה זמן שמתי לב שהפורמט הזה מצליח לשווק את עצמו היטב.
יותר מרווח תרבותי יש כאן תופעה צרכנית עם ארומה, לא תמיד מוצדקת, של תרבות גבוהה.
(כבר כתבתי על זה כמה מילים בדיון על הספר הקודם שסקרתי, שמגיע מאותו בית יוצר, רק תחת שם הוצאה שונה).
חני (לפני שבוע וחצי)
זה מה שחשבתי לי על הספרונים הקטנים שקראתי לאחרונה.
שהם קטנים מדי וכולם השאירו טעם של עוד.
אולי אפשר עמיחי לכנות אותם מתאבנים או מנות ראשונות.
Tamas (לפני שבועיים)
נשמע מעניין. הזכרת מנהיגות. לפי המתואר, עושה רושם שלא הייתה שם אחת כזו...
עמיחי (לפני שבועיים)
סקאוט - תודה רבה. אכן, היה לי קצר מדי.

אדמה - תודה. כאמור לעיל: ספרון תמציתי, טוב וחכם, אך קצר מדי.

פואנטה - כן, גם אני חשדן גדול במפעלות הסמטאות, הזיקיות והנשמות. אבל יש שם בהחלט גם הצלחות.

יעל - מעניין מה תחשבי אם וכאשר תקראי.

ראסטה - אהבתי את מה שכתבת בביקורת שלך. ותודה.
Rasta (לפני שבועיים)
מדובר בספרון קצרצר ונפלא, נהנתי מאוד.
חשוב לציין שיש ספר שאותו סימון לייס רצה שנקרא באותו הנושא ומפורט הרבה יותר - Batavia's Graveyard שכתב מייק דאש.
כתבת יפה, תודה.
yaelhar (לפני שבועיים)
ביקורת מסקרנת לספר שלא קראתי.
פואנטה℗ (לפני שבועיים)
אז פה ושם הם מפתיעים לטובה, הנשמות...
אדמה (לפני שבועיים)
תודה עמיחי, אני לא מצליח להבין איך מכניסים את כל המאורעות שתיארת ל 88 עמודים?!
סקאוט (לפני שבועיים)
זאת אומרת שבתום קריאתו נשארה לך התחושה של עוד? וכתבת יופי. הטבע האנושי ניחן באנושיות מפליאה אבל גם באכזריות ותת אנושיות מזוויעים. לעולם ועד יהי כך.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ