ביקורת ספרותית על פרשת בטאוויה - PETITE #VII מאת סימון לייס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 בפברואר, 2019
ע"י yaelhar


#
הערה: הסיפור מתבסס על אירוע היסטורי שהיה מפורסם בזמנו. תיארתי פה פרטים רבים על האירוע. מי שרגיש לספויילרים עדיף שלא יקרא את הביקורת.



הספינה בטאוויה שהפליגה להפלגת הבכורה שלה, נטרפה ביוני 1629 בארכיפלג סמוך לחוף אוסטרליה כשעל סיפונה 332 בני אדם. הבכירים, רב-הסוחר והקברניט – ואיתם קבוצה של ימאים מצטיינים - הפליגו בסירת-משוטים לכיוון ג'אווה להזעיק עזרה. על האי נשארה קבוצה גדולה של ניצולים – חיילים, מלחים ואזרחים כולל נשים, ילדים ותינוקות. תת-הסוחר קורנליוס – שנותר בעל הסמכות הגבוהה ביותר במקום – קיבל את המנהיגות. פעולתו הראשונה היתה לאסוף את כל כלי הנשק והאספקה לרשותו. פעולתו השניה היתה לארגן לעצמו "צבא" של חילים ומלחים שהסכימו לשתף איתו פעולה. המשך פעולותיו היה "דילול" אוכלוסיית הניצולים מכל סיבה וגם ללא סיבה. הוא שלח ניצולים חזקים לאי שכן מתוך הנחה שללא מי-שתיה הם ימותו בו, עינה ורצח חלק גדול מהניצולים, והשאיר למרעיו את הנשים הצעירות כשפחות מין והקים במקום משטר טרור כמו אלה ששמענו עליהם מאוחר יותר.

מסע הרצח והטירוף הסתיים כשחזר הרב-סוחר כעבור חודשיים עם כוח חילוץ לאסוף את הניצולים וגילה מה אירע. הוא והכוח שהגיע עצרו את מנהיגי המרד ואת אלה שלא הוציאו להורג במקום – לקחו עמם למשפט שהתנהל ללא רחמים בג'אווה. רק 68 מ-300 הניצולים שרדו את שלטון האימים.

נשאלת השאלה למה זה קרה? לייס מניח שקורנליוס היה פסיכופת. אני מטילה ספק בקביעה הזו. גם משום שפסיכופתיה אינה מתחילה פתאום בגיל העמידה, היא מתגלה הרבה קודם, וקורנליוס, שנמלט מארצו כי היה צפוי לעמוד לדין על כפירה, ולא היה ידוע כבעל התנהגות בעייתית בעבר. סיבה נוספת היא שקורנליוס נמנע מלבצע רציחות או עינויים במו ידיו, והשאיר את "העבודה המלוכלכת" לשותפיו מה שאינו מצביע על פסיכופת דווקא. הוא היה כריזמטי בעל יכולת שיכנוע ברמה גבוהה ויומרות להנהיג. הוא הסתבך בעבר והסתבך גם על הספינה לפני טביעתה בקנוניה לביצוע מרד - אך לא עסק באלימות.

אנחנו שומעים לעתים די קרובות על מנהיגים ידועים לשימצה (היטלר, סטאלין, אידי אמין, פול פוט) המקימים שלטון טרור וטובחים בנתיניהם בלי הבחנה. ההסבר המקובל לפועלם הוא שהם היו פסיכופתים. הניסיון מלמד שרובם היו אנשים רגילים שהשתכרו מהכוח שהיה בידיהם שהסלים תכונות הנמצאות באופן טבעי אצל בני אדם מהשורה, שכלל אינם חשודים כפסיכופתים. הניסיון מלמד גם שמי שנתנו לאותם אנשים את הכוח הרב הם בני אדם אחרים שכמהו למישהו מורם מעם שימשול בהם ויגיד להם מה לעשות, מין כמיהה ל"מנהיג חזק".

וכך מתנהלת ההיסטוריה האנושית עם בני אדם שבסך הכל רצו להמליך עליהם מלך ואכלו אותה בגדול כשהנבחר הגיע למסה קריטית של כוח שהשחית אותו וסיכן את כל מי שהקיף אותו, כולל רבים מאלה שתמכו והביאו אותו למעמדו הרם.
המוטו של הספר הוא ציטוט של אדמונד ברק "כל מה שצריך כדי שהרוע ינצח הוא שהאנשים הטובים לא יעשו דבר" ואני מוסיפה – האנשים הטובים רק רוצים שמישהו ימשול בהם, וזה כבר ימצא בתוכו את מקור הרוע שישמיד את נתיניו.
לא בטוח שסיפורים כאלה על תובנותיהם מבטיחים שזה לא יקרה שנית. להיפך...
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
רב תודות, עומר.
עומר ציוני (לפני ארבעה שבועות)
יעל - אהבתי מאד את מה שכתבת, ובעיקר את ההתלבטויות לגבי הסיבה: נפש האדם או מקרה בודד. יופי של ביקורת
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
Pulp_Fiction לדעתי "הפרעה נפשית" חייבת להיות מוגדרת מקצועית.
"התנהגות לא-שפוייה" אינה התנהגות שלא לפי הנורמות המקובלות. יש להבדיל בין התנהגויות אנושיות רגילות שאינן מקובלות על המוסר/הנימוס המקובל באותה עת, לבין הפרעה נפשית. זה בהחלט לא אותו דבר, וההתנהגות המתוארת בספר, לדעתי, היא מפלצתית אבל שפוייה.

ובאשר ליומנים, מכתבים, שטרי-חוב, החלטות בית משפט המשמשות היסטוריונים במחקרם - אלה פריטים מעוררי עניין אבל תמיד מעורר בי גיחוך התזה של "חוקרי היסטוריה" הקובעים בנחרצות מה היה שם לפי העדויות הנ"ל.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
ראסטה זה לא עניין של תירוץ. אנשים חקרו את חייהם, עדויות כתובות ויומנים אישיים של בני אדם שחיו ועבדו איתם וכללו צוות רב מקצועי. ברור שבדיעבד קשה לקבוע בוודאות, אך יש קוים שמאפיינים מחלות והפרעות נפשיות מסוימות.

Rasta (לפני ארבעה שבועות)
אני נוטה להסכים עם יעל. נדמה שאנשים חיפשו תירוץ למעשים שלהם ובחרו להגדיר אותם כהפרעה נפשית. לדעתי מדובר ברוע טהור ושכרון כח.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
יעל אכן, יש בני אדם רבים שעלולים להתנהג כמו אותו ניצול.
כשכתבתי "הפרעה נפשית" לא התכוונתי דוקא להגדרה מקצועית של המושג. זאת כי אינני יודע לבטח ממה הם סבלו. עם זאת שכרון כח לבדו אינו מסביר רצח המונים, התנהגות לא שפויה, שכנוע עצמי שהם נשלחו על ידי האלים/גורל להנהיג את העם .
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
רץ:
את הטשטוש בין רוע לטוב-יחסי עושים אנשים כדי לגשר על הפער בלתי נסבל בין מה שהם יודעים למה שהם חווים.

אני משתדלת לא לעשות אנלוגיות אקטואליות. מי שרוצה - שיעשה את זה, כטוב בעיניו.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, Pulp_Fiction
"היום חוקרים רבים סבורים ש..." ואני סבורה שלא. אני לא חוקרת, קטונתי, אבל מכירה קצת את הנושא. התנהגות משונה ומלאת מוזרויות אינה מצביעה על פסיכופתיה, גם אם היא נתפסת כאנטי סוציאלית (הפרעה נפשית אינה פסיכופתיה. תהום פעורה בין שני המצבים) הבעיה בהפרעה נפשית היא קושי בארגון מצבו של הלוקה ותפיסת מציאות לקויה. זה יקשה על בעליה לתפוס שלטון ומנהיגות. פסיכופת, מצד שני, יכול להצליח היטב בארגון וגם במנהיגות.

כלל לא משנה, לדעתי, אם המנהיג נבחר על ידי העם, כולו, חלקו או בתחבולות. מה שמשנה הוא ההתייחסות אליו לאחר שהוא כבר מנהיג. בסיפור יש איזכור של אחד הניצולים שכל משפחתו נרצחה על ידי הקבוצה הרצחנית. הוא המשיך להיות נאמן למנהיג, להתחנף ולבצע. (בחלקו בגלל פחד, אבל פחד לבד אינו מסביר את ההתנהגות הזו) ולהבדיל - ראיתי פעם קטע בטלויזיה אחרי שקצב הואשם באונס. היתה שם אישה(!) שצעקה "היא צריכה להגיד תודה!" (הנאנסת, על תשומת הלב שקיבלה מהנשיא...)

בני אדם אכן אוהבים ללכת עם המנצח ומוכנים לסלוח לו על דברים שלא היו סולחים לאחרים. לא רק אלה המקבלים ממנו הטבות ישירות, גם "סתם אזרחים" ואפשר לראות את זה יום יום גם ללא משקפיים.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
ממש ביקורת חזקה, בעיקר שרוע הוא על הרצף ולא בהכרח קל לאבחן אותו, בעיקר במצב שבו נוצר טשטוש בן רוע לטוב יחסי, אהבתי את שלוש הנקודות שלך בסוף מהם הבנתי שאת הנמשל את משארה לכל אחד מאתנו.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
סקירת והגיגייך מרתקים. מכיר את הפרשה.ככל הזכור לי קורנליוס עצמו נשפט והומת בייסורים קשים.
היום חוקרים רבים סבורים כי סטלין סבל מהפרעה נפשית חמורה וכך גם היטלר. העובדה שסטייתם באה לידי ביטוי בצורתה החזקה בעת שלטונם נובעת מחיסול עכבות שמנעו ממנה להתבטא בעוצמה כזו לפני כן. ידוע שהתנהגותם הן של היטלר והן של סטלין לפני הפיכתם לדיקטטורים הייתה לא כשל "אנשים רגילים",אלא אנטי סוציאלית ומלאה מוזרויות. אני מוחה בתוקף נגד קביעתך כי העם "כמה" לשליט חזק שידכא אותו.הדיקטטורים של המאה העשרים לפחות הגיעו לשלטון על ידי תחבולות ולא נבחרו על ידי עם. במיוחד הדבר נכון למקרה של סטלין, אם כי גם היטלר לא נבחר על ידי הרוב. בשני המקרים זה קרה בנסיבות מאוד מיוחדות שאילו לא הן, לא היו הופכים לבעלי המשרות הרמות. ברור שאנשים רבים תמכו בהם לאחר זאת גם מעצם העובדה שבני אדם אהבים ללכת עם המנצח, אך בעיקר מכיוון שניתנו להם כוח,הטבות ומנעמים למיניהם. ייתכן שכך היה גם במקרה של קורנליוס.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, Tamas
פסיכופתיה אינה מחלת-נפש ולא נראית כמחלת נפש. פסיכופת יכול, כמובן, להתחזות לחולה נפש אם זה מתאים למטרותיו (ופושעים רבים שאינם דווקא פסיכופתים עושים זאת, כמובן. או מתחזים לחולי נפש או שמים כיפה על הראש...) אבל אם תדברי עם פסיכופת לא יהיה לך ספק בשפיותו.

פסיכופתים רבים נמצאים בחברה ואם לא נתפסו על פשע הם יכולים לשגשג בה היטב.
Tamas (לפני ארבעה שבועות)
נשמע מאוד מעניין. מפלטם האחרון ולעיתים הראשון של חלק מהפסיכופתיים היא טענת (הגנת) האי שפיות במשפט הפלילי....ואז הם מוצאים את דרכם לאחר "טיפול" שוב פעם אל החברה...
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, בת-יה.
שכרון-כוח הוא בהחלט תופעה מוכרת בהתנהגות האנושית, אבל הוא אינו מסביר תופעות כמו השתוללות יצרים מהסוג המתואר בספר הזה. השתחררות מכל הבלמים אצל אנשים שהיו נורמטיביים היא תופעה הדורשת לכל הפחות בחינה. רצח ועינויים ללא סיבה אינו משרת גם את בעל הכוח, המעוניין להמשיך לשמר אותו.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
פואנטה - אני םא מומחית בנושא.
אבל אני יודעת שיש שונות באלמנטים הפסיכופתיים בין פסיכופת לפסיכופת.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, אפרתי.
זה מרתק וגם איום.
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
שכרון הכוח קיים בכל שכבות החברה, ואני לא חושבת שהוא מוגדר כבעיה נפשית.
'העולם התחתון' מלא באנשים שכל עניינם הוא כוח, ואף אחד לא הכריז עליהם כפסיכופתים. גם אונס הוא מעשה של הוכחת הכוח וגם כאן לא מדובר בפסיכופתים.
יש בעלי שכרון כוח שיודעים לפעול בחוכמה, תוך הפעלת מניפולציות, ויש שלא מכירים דרך אחרת פרט לאלימות וגם רצח.
העבר מלמד שאנשים מבולבלים שנמצאים במצוקה הולכים אחרי מישהו שמבטיח להם טוב. אפשר לראות את הפחד לעזוב גם בכל הכתות שמסתובבות בעולם, אפילו כשמגלים שהרע שבפנים גרוע מזה שבחוץ.
איומים, מכל סוג, מפחידים כמעט את כולם.
פואנטה℗ (לפני ארבעה שבועות)
אולי גם כאן מילת המפתח היא ספקטרום אבל קטונתי.
מחכה למאמר דעה שלך בטלגרף.
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
נשמע מרתק וגם איום.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, חני.
אין צורך להפליג בים כדי לפגוש תופעות דומות. חלק מהמנהיגים הזכרתי ורבים ממנהיגי הכתות מתנהגים פחות או יותר כמו המתואר, ושום משלחת לא תציל את נתיניהם האומללים.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, פואנטה.
היות ופסיכופתיה אינה מחלת נפש אלא הפרעת-אישיות הגדרותיה אינן מדוייקות. כך או כך יש פסיכופתים, כמובן, גם בעמדות מפתח אבל ההגדרה שלהם בעייתית. אני לא חושבת שהם רבים מחלקם באוכלוסייה הכללית (מה שאני חושבת טוב לא פחות ולא יותר ממה שהניחו עורכי המחקר)
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
מחשבות, תודה רבה.
אני לא יודעת למה, זו תעלומה גם בעיני. אולי אנחנו חולקים גנים עם כבשים? בכל מקרה זה המצב ולא רק במאה ה-17. גם היום, גם כאן.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, Rasta
חני (לפני ארבעה שבועות)
פרשה עגומה. אהבתי את הסקירה והתובנות.
אני מניחה שהיו לא מעטים פרשיות כאלו. חלקם
התפרסמו וחלקם ירדו למצולות יחד עם המסכנים
שהמליכו מנהיגים שניצלו אותם.
פואנטה℗ (לפני חודש)
השמדה פיזית היא שלב מתקדם ודרושים לשם כך גם תנאים מסוימים אבל קיימת תופעה מטרידה למדי של פסיכופתים סמויים בעמדות מפתח, והיא נסקרה, בין היתר, במחקר אוסטרלי גדול לפני כ- 3 שנים.
החוקרים בדקו תכונות אישיות של מאות מנהלים בכירים בארה"ב ו- 20% מתוכם אובחנו כפסיכופתים (לעומת 1% בלבד באוכלוסיה הכללית).

מצאתי את המקור אז הנה:
https://wapo.st/2TTZHaK
https://bit.ly/2V3BdwF
מחשבות (לפני חודש)
לא הבנתי למה אנשים טובים רוצים מישהו שימשול בהם והוא ימצא את הרוע.
Rasta (לפני חודש)
שתי הפסקאות האחרונות מדויקות, סקירה מצוינת.
אהבתי מאוד את הספרון הקטן הזה.
תודה יעל!





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ