ביקורת ספרותית על לד זפלין - סיפורה של להקת הרוק הטובה בעולם מאת ריצ'י יורק
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 11 בינואר, 2013
ע"י tuvia


כשהייתי בן 10, קבלתי את הרדיו- טייפ הראשון שלי.
היה זה רדיו פיליפס גדול ומגושם, בעל כפתורים גדולים, שכל אחד מהם
סימן תחנת רדיו אחרת.
הרדיו הזה היה פתוח מרגע הגיעי הביתה ועד לרגע שהייתי נירדם, בדרך כלל
היה זה אבי שכיבה את הרדיו לאחר שכבר נירדמתי.
שנות ה-60-70 היו שנים נהדרות למוזיקת הרוק. לדעתי היו אלה השנים הטובות
של הרוק, או כפי שקראו לו המומחים R&B שפרושם רית׳מ ובלוז.
ובאמת, מוצא הרוק היה מהבלוז כאשר בדרך היה הג׳אז בלוז .
לד- זפלין נולדה בסוף שנות ה-60, והיא הלהקה שייסד ג׳ימי פייג׳
גיטריסט גאון שנמצא בשורה אחת עם גיטריסטים גדולים אחרים כמו אריק
קלפטון, סטיב וינווד, ביבי קינג וג׳ף באק, כולם סופר סטארים בנגינה בגיטרה
בתחום הבלוז והבלוז- רוק.
חברי הלהקה האחרים שהיו מפורסמים פחות היו: ג׳ון בונהם, המתופף האל- מותי,
ג׳ון פול ג׳ונס הבסיסט ונגן האורגן, והזמר בעל הקול המיוחד רוברט פלאנט.
הלד זפלין היו ללא ויכוח אחת הלהקות הטובות בעולם, והיא השפיעה באופן עמוק
על עולם הרוק- פופ מאז שנות ה-70 ועד היום.
שירם stair way to heaven, הוא שירם המוכר ביותר, ולפי הכתוב בספר:״ השיר שכל הסקרים שנערכו על ידי כל תחנות הרדיו ועיתוני המוזיקה , האהוב בכל הזמנים״(185).
הספר״ לד זפלין- סיפורה של להקת הרוק הטובה ביותר״, הוא ספר טוב.
למרות שמחברו לא מתיימר להיות אובייקטיבי במיוחד, הוא כולל בתוכו תובנות חשובות
הנוגעות בתחום המוזיקה, ובמיוחד בכל הנוגע לקריירה המופלאה של להקת הרוק הטובה בעולם
על פי הגדרת המחבר.
הספר מנסה לענות על שאלות חשובות בתחום מוזיקת הרוק: מדוע דחו עיתוני הפופ- והרוק את הלד זפלין, ולמה הקריירה שלהם פרחה באמריקה בעוד שבאנגליה היא דישדשה עד לפרסום האלבום השלישי שלהם.
למה מוזיקאים נחשבים כמו אריק קלפטון מסרבים לדבר על יחסיהם עם ג׳ימי פייג׳, למה עבר חתול שחור בין פייג׳ לקלפטון?, ולמה התפרקו הזפלין לאחר מותו ללא עת של המתופף שלהם?
על כל השאלות האלה ועל עוד רבות אחרות , עונה הספר היפה הזה.
לעניות דעתי, זהו ספר טוב, בחלקו הוא ניקרא כמעט כמו ספר מתח,
ספר נהדר לכל אוהבי המוזיקה ולכל הגילים, אבל במיוחד לאוהבי המוזיקה
של שנות ה60-70 .
טוביה
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
טוביה איזה תקופה מדהימה..וחיים בלי מוסיקה לא הייתי יכולה לתאר,נחמד לראות את כל מה שמרכיב אותנו מילדות ואת ההשפעות..אהבתי את הלהקה עם עוד כמה להקות טובות באותה תקופה היינו "משופעים" בלהקות טובות כלומר התברכנו בהם..
tuvia (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה חברים על הלייקים! חמדת, את יודעת, מוזיקה זה כמו אוכל.
1) על טעם וריח אין מה להתווכח .
2) מוזיקה זה כמו אוכל , האוכל בשביל הגוף והמוזיקה בשביל הנשמה.
את שניהם האדם צריך.
ועכשו תארי לעצמך חיים ללא מוזיקה! איזה אסון
חמדת (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
טוביה -איני אוהבת רוק ,אוהבת גא'ז אבל הביקורת שלך טובה כרגיל .
yaelhar (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תמיד אני מופתעת מספרים הכתובים על מוסיקה. לתפיסתי למוסיקה צריך רק להאזין, ושום ספר אינו יכול להעביר את החוויה. אבל אהבתי את הביקורת הזו.
מתוקה (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת נהדרת וגם הספר כנראה מצויין. בני, שהוא כמעט בן 14, קרא אותו באנגלית ומאוד נהנה.
tuvia (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה לכל המלייקים. עולם, אני חושב שאתה צודק.
אתקן זאת מיד.
תודה לך!
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
ממש לא התחום שלי אבל הביקורת עושה את שלה ונותנת קורטוב של מושג על עולמם של אותם אנשים.
הקיסרית הילדותית (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
עולם (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
יופי של ביקורת על יופי של להקה נדמה לי שR&B הוא ראשי תיבות של Rhythm and blues





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ