ביקורת ספרותית על דירה להשכיר ועוד סיפורים - ציורים: שמואל כץ מאת לאה גולדברג
ספר מעולה

---

לפני כשעתיים השכבתי את בתי לישון, ובין השאר הקראתי לה את שלושת הסיפורים ב'דירה להשכיר'.

קראתי בפורומים שני דיונים: האחד, בנושא השלום, והשני בנושא עלילה מול כתיבה, על שניהם אני יכולה לחוות את דעתי בחוות הדעת שלי על'דירה להשכיר' (ואני מעדיפה את הביטוי 'חוות דעת' על המילה 'ביקורת', כשמדובר בנכסי צאן ברזל, מפאת הכבוד).

ואתחיל בעלילה מול כתיבה. מה שהופך, לדעתי, ספר לספר טוב הוא משהו המשותף הן לעלילה והן לכתיבה שאני יכולה לכנות אותו, בהעדר מילה אחרת, קצב. הן פשוטו כמשמעו והן במובן מופשט יותר. ב'דירה להשכיר' הקצב, פשוטו כמשמעו, מקסים. מה שהופך אותו לנעים לקריאה ולהקראה. כנראה, ילדים רגישים לנושא הקצב, כי בתי מבקשת לשמוע את הסיפור שוב ושוב, למרות שחלק גדול מן המילים בו אינו שגור על פיה וספק אם היא עומדת על משמעותו המלאה.

ולנושא השלום:
כדי להגיע למצב האידילי:
'כך בעמק יפה בין כרמים ושדות,
עומד מגדל בין חמש קומות.
ובמגדל גרים עד היום,
שכנים טובים חיי שלום.'
צריך שתגיע יונה. אחת שמוכנה להתפשר על דירה צרה וחשוכה כדי לחיות בשכנות טובה, וגם רואה את הטוב והיפה בכל אחד. (טקסט פוליטי? הטקסט לא שלי.)
אבל בעולם יש הרבה נמלים חרוצות שבזות לעצלנים, ארנבות אמהיות שלא רוצות לחשוף את ילדיהן לנהנתנות, זמירים מתנשאים שלא אוהבים רעש והרבה הרבה חזירים שלא נאה להם ולא יאה להם. אז איפה אנחנו ואיפה השלום.
מצד שני, אם כולנו היינו יונים, יושבים בחדרנו הצר והומים יום יום, היה קצת משעמם, לא?

מעבר להגיגים אילו, מדובר בספר ילדים נפלא, עם איורים (של שמואל כץ), שהם, בעיני, בין פסגות היצירה בתחום, במיוחד כשמדובר בשלושה צבעים בלבד. הן הסיפורים והן האיורים מלאי הומור ברבדים שונים הפונה לכל גיל, ובעלי מסרים לא מוסרניים.
אני, באופן אישי, מלאת הערצה לאבא של ענת העייף והמבולבל ועם זאת סבלני באופן מעורר קנאה.

אגב, קראתי גם באחד הפורומים (אני חושפת את עצמי כקוראת כפייתית) תלונה על אורכן של חלק מהביקורות.
אני מתגלה כגרפומנית לא קטנה (הפעם באמת נראה לי שעברתי את אורכו של הספר המדובר) אז עם הקוראים סליחה.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על דירה להשכיר ועוד סיפורים - ציורים: שמואל כץ