דמויות חמות, סיפור אופטימי. וכמה פרקים בעלי פרוזה מדויקת וחדה, במיוחד הפרק בו מתואר האב (מר ארה) בעל חנות המכולת, המהגר והזר בארץ החדשה, שמציע לבנו העצוב מיני מגדנות מהסחורה שלו, וזה-הבן, נותר עצוב כשהיה וטועם מכל דבר רק כדי נגיסונת ומחזיר לאביו, שנאלץ לסיים בעצמו, והילד לא מאושר, נותר בעצבונו, עגום ונוגה.
ועוד פרק על שני הילדים הקטנים שנהנים לבקר בספריה ולעיין בכריכות למרות שאינם יודעים קרוא וכתוב, והספרנית נותרת במבוכתה למרות ש"אין חוק שאוסר סתם לעיין בספרים".
סיפורים שנוטפים טוב לב וחום אנושי. הסיום ומסריו הדתיים-אוטופיים כלקוחים מאגדה ומעט "זרים" לכל הריאליזם העוטף אותם, אך הקריאה בספר מאוד מהנה.
http://blog.nli.org.il/mussach_21_proza


















