ביקורת ספרותית על הבשורה על פי יהודה מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 24 באוגוסט, 2018
ע"י shila1973


את הסרט הפסיון של ישו ראיתי לפני שנים.
זה היה בבית קולנוע ישן בליידן, עיר אוניברסיטאית קטנה בהולנד.
הפרסום אודותיו היה מרעיש: תסריט שכולו בשפה הארמית והמתמקד ב-12 השעות האחרונות בחייו של ישו.
בקדימון ניתן לראות את הקדוש מהלך בינות עצי זית ומבקש לו מקום להתפלל לאחר הסעודה האחרונה. עליו להתנגד לפיתויים אותם לוחשת לו דמות שטנית בעלת שיער ארוך ועיניים מהפנטות הדומה להפליא למרילין מנסון, להתמודד עם בגידתו הנוראית של יהודה איש קריות המתגלה כנכלולי מדובלל ומבולבל.
טיפוס שאינו סגור על עצמו ואשר נראה היה כי גיבסון, במאי הסרט, מצא אותו דיי בקלות ברחובותיה ההומים של לוס אנג׳לס היכן שכל חסרי הבית ממוקמים, מתחת לאיזה גשר בודד ומיואש מהחיים.
הגענו לקולנוע ההומה כחמש דקות לפני ההקרנה.
אני הגעתי היישר מהאוניברסיטה, נושאת ילקוט עמוס ספרי לימוד ואישי לעתיד נשא את מזוודת ה-ג׳ימס בונד החדשה שלו, נפעם ומלא חוויות מיומו הראשון במשרד.
לא הספקנו להחליף מילה, עמדנו בתור העמוס שכלל זוגות רבים ונשים בגיל העמידה וכשהגיע תורנו הסתבר כי נותרו שני כרטיסים בלבד: האחד בקרבת הבמה והשני ביציע.
הסכמנו לדיל המפוקפק שכן אני אוהבת היסטוריה ועניינה אותי נקודת המבט של מל לאחר שצפיתי בסרטו ״לב אמיץ״ והתפעלתי מטכניקות הבימוי המופלאות שלו ומהעובדה שהיה השחקן הראשי ופיזר אבקת כריזמה לכל עבר.
האולם הוחשך והעלילה החלה כמעט מיד, ההנהלה החליטה כנראה לדלג על הפרסומות מפאת חשיבותה של היצירה המוקרנת.
ישבתי וצפיתי בסיפור, מנסה לעקוב אחרי ההתפתחויות בשפה הלטינית ובארמית המצוחצחת שלי מהגדת פסח ( וְאָתָא נוּרָא, וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.) ובמקביל לקרוא את הכתוביות בהולנדית אך לא הצטרכתי לעבוד קשה מדי משום שרוב הסרט כלל עינויי גוף, בכיות וקטשופ לרוב.
השחקן הראשי הגיר צבע רב מגופו וספג השפלות בצורת הכאות וקללות. הוא לא נאנח או בכה לרגע אך כל תלמידיו, אמו ומריה מגדלנה השווה (מוניקה בלוצ׳י שלבשה סמרטוטים אך עדיין נראתה כמו אישה ששווה למות עבורה בעינויים) התייפחו והגירו דמעות לרוב.
בשלב מסויים הרגשתי שאני רוצה להקיא אבל לא היה לי נעים מהזקנה שישבה לידי ואנפפה תדיר באפה. חיכיתי יפה עד לסיומו של הסרט ובעודי קמה מכיסאי, התחוורה שתיקה אילמת מצד קהל הצופים. הנשים בכו בשקט והגברים חיבקו אותן בשתיקה.
נראה היה כאילו יצאנו מלוויה. מצאתי בקלות את בנזוגי ששמר על פנים חתומות וכשהיינו בחוץ פלט: שטות של סרט, ממש בזבוז זמן!
גם אני חשבתי כך ואכזבתי הייתה מרה: היהודים שוב יצאו מופסדים, עלובי נפש בעיני העולם. המלמולים שבאו לאחר מכן איששו את מחשבותיי: כולם דיברו אודות יהודה איש קריות: המלשין, הנבזה, המכוער, הנבלה.
שברוב פקפוקיו וחרטותיו ולאחר שהלשין על מורו, בחר במוות משפיל לא פחות ותלה את עצמו ליד נבלת חמור אפופת סירחון וזבובים.
שנים נתקעתי במחשבה שאמנם כך היה. היהודי הלשין על הקדוש וקיבל את עונשו תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעובדה שישו היה לא פחות יהודי ממנו ולאו דווקא הטיף לנצרות אלא לאהבת האדם ולחיי ענווה וצניעות.

את ״הבשורה על פי יהודה״ של עמוס עוז קראתי רק עתה והצטערתי.
הצטערתי שלא היה לי השכל לקוראו בעת שרק יצא ולקבל כמה תובנות מרעננות על הפנטזיה הזאת ,שתוארה בצבעים עזים כל כך בברית החדשה.
ממקורות אחרים שחקר עוז, הסתבר לי סיפור שונה בתכלית: מרתק לא פחות והגיוני בהחלט עפ״י העובדות הידועות.
שמואל אש, סטודנט החוקר את יחסם של היהודים והנוצרים אל ישו, מפסיק את לימודיו האוניברסיטאיים כי מרגיש שאינו מתקדם לאף מקום.
הוא מוצא הצעת עבודה מסקרנת ושכר צנוע בצידה; לגור בבית עם ישיש ולארח לו לחברה.
להאכילו, לשוחח עמו ולדאוג לדגים באקווריום.
עבודה פשוטה וקלה ובתמורה יקבל כמה מעות ולא יצטרך לשלם שכר דירה.
הוא מגיע למקום שקט, אפל והנראה לקוח מסרט אימה ופוגש בעתליה, האישה שכתבה את המודעה.
הוא מתוודע אליה ואל הישיש ואט אט הם חודרים לליבו וכובשים את ישותו.
סיפורם הנוראי מתגלה והנסיבות שבהן מצאו את עצמם גרים זה עם זו.
העבר נמהל בהווה ואנו מבינים כי ישנן שתי משמעויות למילה בגידה וכי דברים שונים ממה שתמיד תיארנו לעצמנו.
הכל עניין של נקודת מבט ותלוי מהיכן אתה צופה בהתרחשויות.
דעתי על דמותו של יהודה איש קריות השתנתה לחלוטין, בחנתי זוויות חדשות שעד עתה לא ידעתי על קיומן.
המחשבה הגלובלית של עולם הנצרות סוברת כי הוא בגד אך העובדות משנות את הסיפור ההיסטורי וגם את הסיפור העלילתי.
עוז שילב שני מאורעות בספר אחד והיטיב עם הקורא ועם הדמויות.
יש בו את היכולת להיכנס לעורה של כל אחת מברואותיו ולהעניק לה נפח, ממדים ואופי.
יכולתי להזדהות עם כל אחת מהדמויות, לאהוב ולבכות איתן.
סיפור על אופי האדם וכיצד משחר ההיסטוריה אינו מובן לחלוטין.
ספר שהוא מבחינתי לגמרי חובה.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
shila1973 (לפני 4 חודשים)
אפרתי וגם אבא של נועה (אהבתי מאוד את הכינוי!)
חן חן לכם על נדיבותכם
shila1973 (לפני 4 חודשים)
תודה חני
אינני באמת יודעת אם נצמד הסופר לעובדות. אינני בטוחה שהברית החדשה הינה מעבר לניסים ומעשיות אך נקודת מבט נוספת תמיד רצויה ולי הוקל משום מה.
טונה של אבנים כבדות נגולו מעל לבי והתיאורים מופתיים וההסברים הגיוניים.
אם הוא מוכר אז לגמרי קניתי :-)
shila1973 (לפני 4 חודשים)
תודה לך רץ. התרשמתי עמוקות מהספר וגם הגעתי לאיזה סוג של הבנה או יותר נכון הוקל לי.
שנים אני חושבת על יהודה כבוגד, על השנאה הרבה לעמנו ועל הקשר בין שמו של הקרייתי לבין היותו יהודי. השילוב החכם שעשה עוז האמיץ בין פוליטיקה להסטוריה לעלילה היה מאלף בעיני.
אני כעת קוראת את ״לדעת אישה״ שלו. עיצומו של הקיץ ועדיין קר לי . הוא סופר אמיתי ואני שמחה כ״כ שגיליתי אותו גם אם זה קצת מאוחר
אבא של נועה (לפני 4 חודשים)
יפה כתבת, מסכים לחלוטין!
אפרתי (לפני 4 חודשים)
כותבת נהדר, כרגיל.
חני (לפני 4 חודשים)
ריתקת כתמיד כולל הסיפור האישי. השאלה אם יש היצמדות לעובדות.
ואם אפשר להפריך את ההסטוריה ולשנות אותה אחרי שנקבעה כבר ונחתמה באבן.
סקירה מרתקת.
רץ (לפני 4 חודשים)
שילה - ביקורת מופלאה. המיוחד בספר הזה שהוא רומן המשלב דיון בטקסטים היסטוריים, שיוצרים נקודת מבט חדשה על ההיסטוריה הנוכחית, ובכך מצבים סימן שאלה לגבי ההווה. צחוק הגורל שפתרון מדינה דו לאומית שהוצע על ידי ברית שלום, כעת הוא האג'נדה של הימין הקיצוני. כיום רבים מהפלסטינאים מאמצים גם הם את הפתרון מתוך תפיסה שהם מבקשים להיות אזרחים שווי זכיות באותו מדינה, החורף הירושלמי הקודר מעולם לא הסתיים.
shila1973 (לפני 4 חודשים)
נעמי, בבית הספר בקושי למדנו על ישו.
אני זוכרת את הסיפורים אודותיו מהסדרה המצויירת בערוץ לבנון.
הוא תמיד סקרן אותי ועוד יותר, יהודה.
אני חושבת שמעניין יהיה לחקור אודותיו ולהבין את בגידתו, אם באמת נבעה מאופיו או בקשתו העקיפה של ישו אליו, להסגירו לרומאים
shila1973 (לפני 4 חודשים)
מחשבות, הלוואי ויכולתי לקרוא ספרים במקביל. בעיני זה בלתי אפשרי בפרט אם אני מתמקדת בסופרי תש״ח ומטה
shila1973 (לפני 4 חודשים)
לי, תודה
מה לא מצא חן בעיניך בעלילה?
shila1973 (לפני 4 חודשים)
תודה עומרי,
גם אני חשבתי שהעלילה קצת חיוורת ועוז גילה לנו את ״תחביביו״ דרך הדמויות. ממש לא הפריע לי.
עתליה אגב היא אחת מכמה גלגולים של אמו.
כמו חנה במיכאל שלי; אישה שעברו עליה כמה צרות לא קלות
נעמי (לפני 4 חודשים)
כתבת מעניין. אין לי דעה על יהודה איש קריות כי מעולם לא קראתי באופן מסודר על הנושא, ומה שהסתנן אלי כאזרחית בעולם שחלק נכבד ממנו גדל על ברכי "בגידתו" דרוש בדיקה.
מחשבות (לפני 4 חודשים)
הספר קיבל אצלי רק שלושה כוכבים. קראתי במקביל את סוד אחד נכנס לבר המופתי ולכן לעוז לא היה סיכוי בכלל.
לי יניני (לפני 4 חודשים)
תודה. סקירה מופלאה. את הספר פחות אהבתי.
omripoll (לפני 4 חודשים)
סקירה מעולה וסיפור נהדר. הספר קצת פחות מוצלח, לדעתי.. אני אוהב את עוז, אבל כאן הרגשתי שיש יותר מסה שנמסרה דרך מסננת של עלילה מאשר סיפור טוב.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ