ביקורת ספרותית על הבשורה על-פי יהודה מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

#
אנחנו לא בקיאים בבגידתו של יהודה איש קריות בישו. לא מלמדים אותנו את פרטי העלילה המרתקת הזו, שהפכה לנכס צאן ברזל של נוצרים באשר הם. אנחנו מכירים כמה רמזים – יהודה איש קריות שהוא שם נרדף לבוגד, 13 הוא מספר מקולל, לא תמיד יודעים למה. חלק מהיהודים הכריזו על ישו כעל בוגד, שעוד היתה לו החוצפה לגייס חסידים רבים, שהפכו את משנתו לדת בעלת עוצמה, שהתחרתה ואף עלתה על דתו שלו. יהודה איש קריות, אפשר שהוא מדגים בעיני היהודים את "הבוגד בבוגד פטור"?

שמואל אש הוא סטודנט לתואר שני שהתזה שלו עוסקת בישו בעיני היהודים. אבל אביו שתמך בו כספית פשט את הרגל. ואם לא די בכך – חברתו החליטה להתחתן עם האקס שלה. ושמואל שהוא גמלוני ומסורבל, בעל רעמה בלתי נשלטת וזקן-פרא, רגשן חסר שליטה, אסמטי וסוציאליסט אידיאליסטי תקיף - נאלץ להפסיק את לימודיו, ועובר לטפל בקשיש נכה, המתגורר בבית ציורי בירושלים עם אשה מסתורית, תמורת מגורים, מזון ומעט דמי-כיס. שמואל, הנסחף לו בזרם החיים האיטי, מתאהב כמובן באשה שגילה כפול מגילו. אי אפשר אחרת.

התיאורים של ירושלים בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת פורשים – בדיוק כמו ב"מיכאל שלי" - עיר לא מוכרת. אולי היא נקראת בשמה של עיר הבירה שלנו אבל היא כל כך שונה, שיכולה היתה להיות על הירח. בעיר הזו – הריקה מאנשים בחורף - אפשר לגלות הרבה יופי אחרי הגשם ובעת זריחת הירח. היא עשויה סימטאות-סימטאות, אנשיה צנועים, בתיה ישנים ולפעמים קצת מתפוררים. יש בה שלטים המזהירים מפני מעבר בשטח הפקר, או שטח החשוף לצלפי הליגיון... היא טרם הפכה "נצח קיומנו" ו"חוברה לה יחדיו", על הרעות הכרוכות בתארים האלה, ועוד לא מתנאה בכוחה ובגסותה. היא עוד יכולה (היתה) להתפתח לעיר צנועה וקסומה, למקום על-זמני שאפשר להתגעגע אליו.

אני לא יכולה להסביר מה גרם לי לקנות את הספר הזה. ב"מיכאל שלי" הותשתי, השתעממתי, התעצבנתי (וזה היה עוד לפני שהאפשרות לנטוש ספר התקבלה על דעתי) ומאז נרתעתי מכל פרוזה שכתב עוז. דווקא חלק מהמסות שלו חיבבתי. אבל עובדה – קראתי את הספר ולא סבלתי במיוחד. שפתו של עוז יפה, אם כי לפעמים נראית לי כמתגנדרת, מה שאני ממש לא אוהבת. תיאוריו ציוריים, אהבתו לירושלים של פעם ניכרת.

מהי ההגדרה הלא-רשמית לבגידה? אדם היוצא נגד מה שנתפס כקונסנזוס. האיש המוכן לצאת חוצץ נגד האלים – שהם כמובן קול ההמון. וכפי שנרמז משמו של הספר הזה – בגידה היא המניעה את העלילה, לא רק בגידתו של איש קריות (שאולי בכלל לא היה בוגד אלא מעריץ שרוף, מי יודע) גם "בגידת" אחד הפעילים הציונים לפני קום המדינה, ששלל את תפישתו של בן גוריון, הוקע כבוגד והוחרם.

והסיפור? היות וקראתי רק שני רומנים משלו – המדגם קצת קטן. לא חושבת שהצד החזק של עוז הוא הסיפור. הוא כותב מעניין, לפעמים. אבל הסיפור אינו נכנס לקצב, מתבלבל ברגליים, ממהר או מאיט, לא מתחשב בקורא. הוא מעדיף להרצות, עוז. הרצאות מלומדות, הקשרים ברורים ולוגיקה טובה. מעניין לקרוא מה הוא חושב. אבל סיפור נראה כמו משהו שעוז לא מוכן לבזבז עליו את זמנו. לצערי.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הבשורה על-פי יהודה