ביקורת ספרותית על אני , רובוט מאת אייזיק אסימוב
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 באוגוסט, 2018
ע"י אבי


האמת שזה לא נראה לי נכון לכתוב ביקורת רק על ספר אחד של אסימוב במנותק ממכלול יצירתו. בניגוד לעמוס עוז או איאן מקיואן שכל יצירה שלהם עומדת בזכות עצמה וחלקן טובות וחלקן גרועות, אייזק אסימוב ראוי להתייחסות כוללת על יצירתו, כמו נגיד, אליס מונרו. כמובן גם ביצירתו של היהודי השחצן הזה יש כמה סיפורים שבדיעבד היה שמח לייחס למישהו אחר.

לפני כחמישים שנה הפכתי בזכות אייזק אסימוב להיות חסיד מושבע של ז'אנר המדע הבדיוני, ולמרות שברבות השנים החלטתי שניל גיימן הוא הטוב בסופרי המדע הבדיוני, ויש עוד כמה שטובים בעיניי לפחות כמו אסימוב, עדיין אני שומר לאסימוב את חסד היותו הראשון. וחוץ מזה - מרבית סיפוריו של אסימוב באמת מצוינים. כמו יובל נוח הררי או ברברה טוכמן מדובר במדען שיודע להנגיש בצורה מרתקת את המדע למבוגרים ונוער (ראה לדוגמא את סיפרו הקצרצר "הצופן הגנטי" מהתקופה שבה התגלה הסליל הכפול וידידנו הפרופסור עסק יותר בביוכימיה ופחות במדע בדיוני)

הטוב בספריו לדעתי הוא מחר כפול 9 (Nine Tomorrows) המאגד, כמה מפתיע, 9 סיפורים. אסימוב עצמו טוען שהסיפור הטוב ביותר במכלול יצירתו הוא "שקיעה" המופיע בספר אחר הנושא שם זה, אבל לדעתי הסיפור הטוב ביותר שלו הוא דווקא "המשחקים האולימפיים" הפותח את הספר מחר כפול תשע.

הספר הראשון שקראתי היה "אנוכי הרובוט. כתלמיד טוב בחשבון אהבתי מאוד את הרעיון שיש רק כמה חוקים בסיסיים שאיתם משחקים ויוצרים על גבם בונים כמה חידות הגיון שצמד הגיבורים פאוול ודונובן פותר תחת השגחת סוזן קאלווין הכוהנת הגדולה של הפסיכולוגיה הרובוטית. זו ממש גיאומטריה אויקלידית במיטבה. מ. ש. ל.

הספר אנוכי הרובוט המחיש גם את סגנון כתיבתו של אסימוב ויש קורטוב אמת בטענה שאסימוב כלל אינו סופר במובן המקובל של המילה. דמיויותיו מתוארות בשטחיות מדהימה וכל תפקידם לשמש כלים פונקציונליים בתיאור חידה מדעית שאסימוב אוהב להמציא, להציב ולפתור. ככל חידה מדעית הוא לא טוען שהפיתרון שלו הוא היחיד האפשרי אבל הוא בהחלט בונה חידות יפות ומקוריות להדהים ומציג פתרונות מפתיעים ומהנים (כמו למשל בסיפור "הלילה הגווע").

כמה הערות לסיכום -

1. ראויים לציון שני ספרים באורך מלא - השמש העירומה ומערות הפלדה. אבל מאידך לא אהבתי את סדרת סיפורי המוסד שלו ואת סדרת לאקי סטאר בכלל לא קראתי. ביסוד סדרת המוסד יש רעיון נפלא אבל לדעתי אסימוב ממש טוב כשהוא דוחס את העלילה לסיפור קצר, או אפילו סדרה של סיפורים קצרים שעומדים כל אחד בזכות עצמו. סדרת ספרי המוסד קורסת תחת גודש מלל ויש בה פרקים רבים ומשעממים להחריד. ובכלל, לדעתי כתיבת סיפורים קצרים דורשת כישורים שונים לחלוטין מכתיבת ספרים ארוכים כמו, נגיד שכתיבת שירי האיקו דורשת כישורים שונים לחלוטין מכתיבת מאמרים בעיתון ישראל היום. למרות שיהיו כאלו שיגידו שבכל ארבעת המקרים מדובר בכתיבה.

2. טועים מי שחושבים שאסימוב לא חזה כמה מההמצאות הגדולות ביותר של המחצית השניה של המאה העשרים, ולא מדובר רק ברובוטים דמויי אנוש. למשל בשמש העירומה מתוארת בדייקנות מפליאה מערכת שיחות ועידת וידאו תלת ממדיות שהומצאה בערך רק לפני עשרים שנה. בסיפור המשחקים האולימפיים ובסיפורים נוספים מתוארת חשיבותם המכרעת של מחשבים אלקטרוניים לסוגיהם שרק הומצאו בשנים שאסימוב כתב עליהם. דווקא חוסר יכולתו לחזות את טכנולוגיות המזעור מדגישות את הקושי ולכן גם את הגאונות שבחיזוי. כמה מהשימושים המעניינים ביותר של "ביג דאטה" ומחשוב ענן נהגו כבר על ידי אסימוב בסיפורים על מולטיוואק, ובסיפור "איית את שמי באות ס'" ועוד ועוד.

אני חושב שמי שעדיין לא קרא מעולם את אסימוב כבר תפס את התמונה הכללית ולכן אעצור כאן.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני 10 חודשים)
גם אני אוהבת במיוחד את הסיפור שפותח את "מחר כפול תשע"
(בתרגום הישן שבו קראתי אותו הוא נקרא "מקצוע"), סיפור שרלוונטי גם היום לאור התפתחות האינטליגנציה המלאכותית.
סקאוט (לפני 10 חודשים)
אסימוב סופר מוכשר, אין ספק. הסיפורים האהובים עלי הם הילד המכוער והסיפור המשאלה האחרונה, אם אני לא טועה בשם הסיפור. ביקורת מושקעת!
ואני מאוד מסכימה לטענתך שאסימוב היה בשיא כוחו כשהוא כתב סיפורים קצרים. קראתי את הספר הראשון בסדרת ״ המוסד״ ותחושותיי דומות לשלך- ספר בינוני. לא אותו גאון הומוריסטי שצץ מבין דפי הסיפורים הקצרים שלו ( למשל בסיפור המתאר את המדען וההמצאה שקשור לאהבה, לא זוכרת את שם הסיפור)
גלית (לפני 10 חודשים)
יופי של בקורת מושקעת מסכימה עם יעלהר - ניל גיימן לא כותב מדע בדיוני. ואישית אני מאד אוהבת לקרוא אותו.
הסיפור שהכי חביב עליי הוא " איזה כיף היה להם".
גם שקיעה מציג רעיון מדהים ומכמיר לב כמו גם ילד קטן ומכוער.
צודק אבי שגדולתו של אסימוב אינה בבניית דמויות או בדיאלוגים שנונים (מזכיר את אגאטה כריסטי בהיבט הזה) אבל יש שם משהו, עובדה, 70 שנה ויותר ואנשים עדיין מתחברים גם כאשר המדע והטכנולוגיה מיושנים.
Mero (לפני 10 חודשים)
yaelhar, אני מסכים עם מה שכתבת מה גם שלא ממש אהבתי את ניל גיימן בספר האחד שקראתי.

רוברט היינלין הוא עוד סופר מד"ב נהדר.
דידי (לפני 10 חודשים)
חלק גדול מהסיפורים של אסימוב שימשו להעברת ביקורת חברתית נוקבת בתקופה שהיה מסוכן לעשות זאת בארה"ב (ימי הובר).
המצב שבו חופש הביטוי מקודש, ואפילו הגזענים ביותר (בדיוק היום) מממשים את זכותם להפגין ומקבלת את ההגנה לעשות זאת, הוא לא מובן מעליו ולא היה תמיד.
אי אפשר לנתק את הסיפור מתוך הקונטקסט שבו ניכתב.
בוב (לפני 10 חודשים)
אסימוב הוא המפורסם בסופרי המדב של המאה ה 20, אך הוא לא סופר המדב הראשון. הנה מה שלויקיפדיה יש להגיד:
יצירת הספרות הקדומה ביותר הנחשבת למדע בדיוני היא "ההיסטוריה האמיתית" של לוקיאנוס הסורי, סופר סאטיריקן שחי במאה ה-2 לספירה. בספר נדון מסע אל הירח, לראשונה בתולדות הספרות המוכרת. בשנת 1630 כתב האסטרונום יוהנס קפלר את "סומניום", ככל הנראה יצירת המדע הבדיוני הראשונה שנכתבה על פי מאפייני הסוגה בצורתה המודרנית, קרי - עיבוד, הרחבה ופיתוח של רעיון מדעי. קפלר השתמש בכל הידע המדעי של תקופתו, ותיאור הירח שלו קרוב במידה מפתיעה לעובדות הידועות כיום. קפלר כתב את ספרו בצורה כזו כדי להתחמק מעינה הבוחנת של הכנסייה הקתולית, שאסרה עליו לפרסם ספר מדעי על הירח: הוא כלל לא התכוון לכתוב יצירת מדע בדיוני.

הספר הנחשב לרומן המדע הבדיוני המודרני האמיתי הראשון הוא "פרנקנשטיין", שכתבה מרי שלי ב-1818, ועוסק במדען שהצליח להקים לתחייה מפלצת מחלקי גופות, רומן זה נחשב גם ליצירה קלאסית של הספרות הגותית. במאה ה-19 דרך גם כוכבם של שניים מהמבשרים הגדולים של המדע הבדיוני - ז'ול ורן, שכתב יצירות כמו עשרים אלף מיל מתחת למים, והרברט ג'ורג' ולס שפרסם את "מכונת הזמן" ו-"מלחמת העולמות".
סקאוט (לפני 10 חודשים)
גריפין, אני כרגע לא בבית אבל כשאהיה אני אקרא את הביקורת, מן הסתם (:
גריפין (לפני 10 חודשים)
מעניין מה לסקאוט יש לומר בעניין ;)
yaelhar (לפני 10 חודשים)
ביקורת מצויינת על ספר מצויין.
כמה הערות:
1. לא יודעת מהו ספקו הטוב ביותר אבל אתה צודק שהוא במיטבו בסיפורים קצרים. הסיפור הקצר שאהבתי מכולם הוא "שקיעה" בעל הרעיון הנפלא. כשהוא הרחיב אותו לספר הוא איבד משהו מטיבו, למרות שהרעיון עדיין נפלא.
2. רוב סיפורי הרובוטים שלו מלאי שאר-רוח ועם רעיונות נפלאים. הם לפחות משעשעים ורובם גורמים לך לחשוב.
3. ב-"מערות הפלדה" הוא מוכיח שהוא מסוגל לכתוב ספר ארוך ומורכב, כולל מנטליות יוצאת דופן ודילמה אמיתית.
4. לעניות דעתי ניל גיימן כותב פנטזיה ולא מדע בדיוני.
מחשבות (לפני 10 חודשים)
קראת את ארתור סי. קלארק או את פרנק הרברט?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ