ביקורת ספרותית על אני, רובוט מאת אייזיק אסימוב
ספר טוב

---

תשכחו מהסרט. אין קשר בין הסרט הנהדר בעיני לבין הספר המעניין של אסימוב, אלא רק ברעיון הכללי - מרידת הרובוטים בבני האדם

כמי שכתב בשנות החמישים על תחנות לווינים בחלל, רובוטים בשרות האדם, בינה מלאכותית ואנרגיה סולארית, הוא בהחלט היה בעל חזון. ואנחנו שחיים בעתיד עליו הוא כתב רק יכולים לבחון על מה הוא חלם ולאן אנחנו הגענו.

אסימוב מביא בספר מספר מקרים של רובוטים תבוניים שבשלב זה או אחר מורדים בבני האדם, כשלתחושתם הם מרגישים חכמים וחזקים מהאנשים הדי חלשלושים, ולמרות שהם הוטענו בשלושת חוקי הרובוט שעיקרם שאין לפגוע בבני אדם ואף למנוע כל סכנה מהם, הם מוצאים דרך להביע את התנגדותם. אפשר לראות זאת כאלגוריה מארקסיסטית, התנערות מעמד הפועלים.

כרגע כל הסיפור הזה הוא מדע בדיוני, שהרי הרובוטים בימינו הם פונקציונליים ובנויים לפעולות אותן הם מבצעים. אבל מה אנחנו יודעים, ימים יגידו.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על אני, רובוט