ביקורת ספרותית על תקלה בקצה הגלקסיה מאת אתגר קרת
ספר מעולה

---

תקציר ואזהרה - הביקורת תהיה מפרגנת ולכן משעממת.
סיפורים קצרים הם הסוגה הכי קשה בספרות, יש לדחוס לכמה עמודים בודדים עולם ומלואו. אולי זו הסיבה שזו הסוגה שאני הכי אוהב. אליס מונרו הכוהנת הגדולה של הסיפור הקצר מסוגלת לכתוב עשרות סיפורים על אותה פיסת אדמה זערורית באונטריו, קנדה על אותו חוויות ספק מציאות ספק חלום ובכך אפילו מעצימה את הקושי. היא לא רק מגבילה את גודל הסיפור אלא גם את מקומו וזמנו. איינשטיין מצא יקום אחד המוגבל בארבעה ממדים, ואולי שבעה ממדים לדעת כמה מומחים. אליס מוצאת עשרות יקומים, ואולי מאות בתוך אותן מגבלות.
אבל אתגר קרת מזכיר לי כוהנת גדולה אחרת של הסיפור הקצר, פלאנרי אוקונור. סיפורים שהאימה מזדחלת בשולי ההכרה עד שהיא מתגלה בעוצמת התפכחות. לכאורה קל יותר לכתוב סיפורי אימה מסיפורי התבגרות נשיים בערבות קנדה. למעשה, לאימה פנים רבות ומפתיעות לא פחות. זה קצת ענין של טעם אישי אבל באימה ובהתפכחות גיש לדעתי גם יותר כיף. ואולי ראוי להזכיר במשבצת הזו של אמנות כתיבת הסיפורים קהצרים נוטפי טרגדיה גם את פרופ עדי צמח שלצערי הרב באמת כבר שנים רבות אינו כותב.
לוגופה של תקלה בקצה הגלקסיה - כון שהסיפור אינו בעל העוצמה המהממת של צינורות או געגועי לקיסינג'ר. אבל לעניות דעתי הסיפורים כאן לא נופלים באיכותם, פשוט אי אפשר לחזור על החוויה המסעירה של הכרות ראשונית עם סופר גאון. לעולם תיה הפעם הראשונה חד פעמית.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על תקלה בקצה הגלקסיה