ביקורת ספרותית על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן צווייג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 23 ביולי, 2018
ע"י Tamas


וואו ! איזה ספר, איזה סיפור ואיזו כתיבה!
זו לי הפעם הראשונה שאני נחשפת לספר של שטפן צוויג ונשבתי בקסמו וסגנון כתיבתו.
השפה העשירה, השימוש במילים ובביטויים, התיאורים המפורטים שבהם מתאר הסופר ביד אומן את נפתולי נפש האדם - פשוט מרתקים.

בזמן שקראתי את הספר, שודרה במוצ"ש כתבה על מסעו של יניב, חולה בניוון שרירים, לגמר המונדיאל האחרון.
יניב חולה במחלת ניוון שרירים קשה מלידה ולמרות שהרופאים נתנו לו סיכויים לחיות רק עד גיל שנתיים, שבר את הסטטיסטיקה והיום הנו כבן 30. יניב סיפר כי הוא רגיל לכל סוגי המבטים והתגובות ושבכל פעם שרואים משהו שונה אזי יש רתיעה ולכן בחר להיחשף. יניב ביקש כמה שפחות צילומי טיפולים ורחמים. הוא חיי את חייו עם אפס רחמים כי אין על מה, ולתפישתו זו הוא הצליח לייצר לא מעט חברויות וחברויות אמת. יש לו חברים המלווים אותו מאז התיכון ועם אחד מהם החליט להגשים חלום ולטוס לגמר המונדיאל.
חברות, שנראית ליניב וחבריו טבעית, קשה לסביבה לקבל והתגובות המתקבלות הן בד"כ בסגנון של: " כל הכבוד לכם", "תהיו בריאים" ,"אתם עושים מצווה". בחוש ההומור שלו הוא עונה כי את "כל הכבוד" צריך לומר לו על זה הוא סובל את חבריו בכלל. יניב מודע לזה כי המילה הראשונה שעולה לאנשים בראש כשרואים אותו היא "מסכן" ואצלו מילה זו לא קיימת בהגדרות או כל צורה אחרת של רחמים.

המסע המרגש ומשחק הכדורגל מעלים לו חיוך על השפתיים והוא פשוט מסתכל לאתגרים בלבן של העיניים.

סיפורו של יניב התחבר באופן טבעי למוטיב המרכזי בעלילת הספר- הרחמים. עלילת הספר מובאת בגוף ראשון מפי גיבור הסיפור, סגן הופמילר.

סגן הופמילר מוזמן לארוחת ערב באחוזתו של אדון פון קקשפאלבה, שם הוא פוגש את בתו של האדון, אדית, ומזמינה לרקוד. אך אבוי הוא אינו יודע כי הבחורה נכה והזמנה זו יוצרת שערורייה . בצר לו הוא עוזב מהר את המקום אך רגשות האשם לא מניחים לו והוא מחליט לשוב למחרת ולכפר על המצב.

מאותו רגע ומתוך רחמים מתחיל הסגן לבקר את הנערה באופן קבוע, אולם הנערה, בחושיה המחודדים, חשה כי תשומת הלב של הסגן מקורה ברחמים ומוכיחה אותו על כך. בתמימותו הרבה ולתדהמתו מגלה הסגן כי הנערה התאהבה בו, והרי תמיד חשב שהאהבה והיכולת לאהוב שמורה רק לבריאים ולא העלה בדמיונו כי גם אנשים חולים מעיזים לאהוב. מכאן מתחילה מסכת האירועים בעלילה לצבור תאוצה.

האם יוכל הסגן להחזיר לבחורה אהבה? האם רגשי הרחמים יהפכו להקרבה עצמית ויגברו על הרצון להישאר נאמן לעצמו ולאמת?

רופאה של אדית הוכיח את הסגן הצעיר על רגשי הרחמים:
"קיימים, בעצם, שני סוגי רחמים. הסוג האחד, שעיקרו פחד ורגשנות, אינו למעשה קוצר רוחו של הלב שאחת רצונו – להשתחרר מהר ככל האפשר מן ההשפעה הבלתי נעימה של מצוקת הזולת; אלה רחמים שאין בהם שמץ של השתתפות בצער ואינם אלא הגנה אינסטקטיבית על נפשך מפני סבל הזולת. ואילו הסוג השני של רחמים, שרק הוא נחשב באמת, הוא סוג יוצר ובלתי רגשני, שרצונו נהיר לו והחלטתו נחושה לעמוד בכל, בסבלנות ובסובלנות עד כלות כוחותיו ואף למעלה מזה. רק אם אתה מוכן ללכת עד הסוף, עד הסוף המר, רק אם קיימת בך הסבלנות הגדולה באמת, יכול אתה לעזור לבני אדם" ( עמוד 188).

המילה רחמים נפוצה אולי יותר בשיח מאשר חמלה שכן שתי המילים הללו אחיות, אולם פרשנויות שונות טוענות כי קיים הבדל דק בין שתי מילים אלו. בעוד שרחמים מבטא רגש של צער ואהדה לסבלו של האחר אך מתוך מקום של ריחוק, חמלה היא מודעות והבנה עמוקה יותר לסבל האחר אשר מלווה ברצון לעזור ולהקל ולא מתוך ראיית האחר כקורבן חסר אונים.

אחד הדברים שלי אישית הפריעו היה השימוש הרב בשלל מילים המתארות את מצב הנערה במקום להתייחס לשמה הפרטי, למשל – המשותקת, הכושלת, מוכת הגורל, העלובה, חסרת הישע, המקופחת ועוד. כנראה אולי מתוך כוונה להעצים את תחושת הקורבנות והרחמים אבל עדיין זה היה מאוד צורם.

קוצר הרוח הוא מוטיב שזור לאורך כל הספר ופוגש את כל אחת מהדמויות בסיפור מסיבותיה שלה. לכל אחת מהדמויות יש סיפור חיים אשר שופך אור על פעולותיה.

ספר מטלטל, מרתק ומעורר מחשבה הנוגע בכל כך הרבה נושאים.
זהו סיפור על רחמים וחמלה, הזכות לכל אדם לאהוב ולהיות נאהב, פחד ואומץ, כוחה של אהבה, תחושת השייכות ויחסה של החברה, תקווה ואמונה....ועוד.

אל תטעו, הנושא נראה אולי קצת כבד אבל בזכות סגנון הכתיבה המיוחד, הקריאה בספר הופכת לחוויה סוחפת ומרתקת וקשה להניחו מהיד.

"כשאדם פוגש את כאבו של הזולת עם פחד - אלה רחמים, ואילו כשהאהבה נוגעת בכאבו של הזולת אנחנו מדברים על חמלה"
( Boleyn -Fitzgerald 2003).

המלצה חמה!
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Tamas (לפני 7 חודשים)
לי, כרמליטה ורץ- תודה רבה.
רץ (לפני 7 חודשים)
ביקורת מצוינת לסופר מעולה.
מחשבות (לפני 7 חודשים)
הביוגרפיה של מרי אנטואנט פשוט יוצאת מן הכלל. סיפור מרתק ביותר.
כרמליטה (לפני 7 חודשים)
תודה tamas. יופי של סקירה, על הספר האהוב עלי ביותר מבין ספריו של צוויג. לטעמי גם הטוב ביותר.

צוויג מוערך כאן יתר על המידה בהיבט של כתיבת הפרוזה שלו. גם בתקופתו הוא נחשב סופר להמונים. הסופרים בני דורו לא החשיבו יותר מדי את יצירותיו. צוויג נפגע ומשום שהיה גם היסטוריון פנה גם לכתיבת רומנים וביוגרפיות היסטוריות, כמו זו המוצלחת מאד על מרי אנטואנט.

מצטרפת להמלצה של מחשבות על "העולם של אתמול". זו אינה פרוזה, אבל הכתיבה יפהפיה. זהו ספר זיכרונותיו של צוויג אודות חיי התרבות והשפעתם עליו ועל כתיבתו, על רקע האירועים של העשורים הראשונים של המאה ה-20.

פרוזה קצרצרה ונהדרת שמאד מומלצת בעיני "מנדל של הספרים".
קצת שונה משאר ספריו של צוויג, ויש בה אפילו משום ראיית הנולד.
מחשבות (לפני 7 חודשים)
אור, צוויג תמיד גבוה ברשימה, בעשיריה הפותחת תמיד, אם עוד מוצאים מה לתרגם.
לי יניני (לפני 7 חודשים)
סקירה יפה לספר משובח
Tamas (לפני 7 חודשים)

אור- תודה, הנאה מובטחת!
אור (לפני 7 חודשים)
גרמת לי לרצות לקרוא את צוויג,

העליתי אותו גבוה יותר ברשימה
סנטו (לפני 7 חודשים)
מהטובים שבספרים ובסופרים.
Tamas (לפני 7 חודשים)
מחשבות-תודה על ההמלצה

נעמי- תודה!
נעמי (לפני 7 חודשים)
ביקורת מעולה על ספר מעולה שבמעולים.
מחשבות (לפני 7 חודשים)
נפלת על אחד הנהדרים שבספרים ובסופרים. עכשיו השיגי וקראי את ספר המופת שלו העולם של אתמול. צוויג הוא סופר מהולל.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ