ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 ביולי, 2017
ע"י MishaEla
ע"י MishaEla
היצירה הקטנה הזו כתובה ומתורגמת בווירטואוזיות.
גארנט הוא המחבר והמספר בו זמנית, כלומר הוא כותב בשמו ומשלב בבירור את קולו במהלך הכתיבה. הוא לא נוקט עמדה, הוא לא מעדיף דמות אחת על פני רעותה, להיפך - כפי שהוא טורח להסביר בתחילת הספר והן במקומות נוספים, הוא מקפיד להעלות על הכתב את האירועים באופן הנאמן ביותר ל"מציאות" שבה התרחשו.
"מאישה לשועלה" הוא סיפורה של סילביה פוקס, אישה צעירה ומעודנת, נעימת הליכות ומראה, הנישאת למר טבריק, ונישואיהם מאושרים ומלאי אהבה.
התקופה היא שלהי המאה ה-19, ובני הזוג יוצאים מעט אחרי חג המולד לציד שועלים שהיה נפוץ מאוד באותם ימים. מפי המספר נודע לנו שסילביה סולדת מעיסוק זה, והוא מתאר אירוע מימי ילדותה שעשוי להיות ההסבר לתחושותיה השליליות בנושא. אך סילביה נגררת בעקבות בעלה, ותוך כדי שהם רוכבים על סוסיהם בעקבות רמזים לנוכחותו של שועל, פתאום וללא כל סיבה גלויה לעין, סילביה פולטת זעקה והופכת ל...
שועלה.
הבעל האוהב, הנאמן והמסור, עושה ככל יכולתו להתמודד עם המכה. הוא מבצע שינויים דרסטיים באורח חייו, ומקדיש את כל כולו להגנה על השועלה שלו.
המספר לוקח את הקורא פנימה אל מערכת היחסים המוזרה, המופלאה, החריגה הזו, בין הגבר לאישה, בין האדם לחיה, בין האוהב לנאהבת.
הספר הזה הוא הברקה, חד משמעית. הוא קומי וגם טרגי, הוא מרגש מאוד וגם מותח, הוא מעורר הערצה נשגבת לגיבוריו מצד אחד, אך לעג, רחמים וביקורתיות נוקבת מהצד השני.
הספר עורר אצלי הרבה מאוד שאלות ומחשבה, הן ברמת תוכנו והרובד הגלוי, והן ברמה הפילוסופית יותר.
כמה רחוק יהיה אדם מסוגל ללכת בשם האהבה?
האם האדם הזה מופרע? האם אשתו אבדה לו לעולמים? האם השינוי שחל בה העביר עליו את דעתו?
או שמא מדובר באלגוריה, מופרכת ככל שתהיה אך גאונית, למצב נפשי כה רעוע, כה שביר, שהוא גורם לאישה להאמין שהיא איננה אלא שועל?
מהו שועל בעצם? נהוג לראותו כסמל העורמה.
האם סיפורם של סילביה ובעלה אינו אלא הזיה של מטורף, שאשתו זנחה אותו ברוב ערמומיות, בגדה בו, שיטתה בו, והוא האומלל, הפתי הגדול, התם והמאוהב העיוור, המציא לעצמו סוג של חלום במקום סיוט, מקסם שווא, מעשייה שתסייע בידו להתמודד עם החרדות והאיום? האם כך יוכל לברוח ולהתגבר על רגשות האשמה, הבושה, הזעם והתאווה לנקמה?
האם מדובר בסך-הכל במנגנון הגנה?
ומה זה להיות אנושי? האם האנושיות שלנו נמדדת במידת המסוגלות שלנו לחמלה, לרציונליזציה ולהכלה? האם יש מקום לאגרסיביות, להפכפכות ולבוגדנות בנפש האדם הבריא?
האם בני אנוש מסוגלים להיות מאושרים באמת? אולי בעלי החיים ה"נחותים" הם אלה שמצאו את התשובה לאושר האמתי? אולי הוא טמון בפשטות, בקרבה לאימא אדמה, באהבה טהורה ללא תנאי? ללא צורך במילים, או טכנולוגיה, או צעצועים ומשחקים מתוחכמים?
ומהי חייתיות?
האם האדם מסוגל להבין באמת את בעל החיים? האם יש טעם בניסיוננו להאניש את בעלי החיים שלנו? האם זו לא יומרה מצידנו לביית אותם, האם זוהי איננה התנשאות נלוזה, בורות אפילו, לרצות "לגונן" עליהם מטבעם האמיתי, המשתוקק לחרות?
כשאישיותו של אדם מכילה גרעין של "פראיות", של "חייתיות" ומרד, האם נגזר על גרעין זה לבוא לידי ביטוי, מתישהו במהלך חייו, וללא קשר לכמה אדם זה "מתורבת" ומחונך ומאופק בהרגליו? ואם התפרצות זו אכן מתרחשת, כיצד תגיב סביבתו הקרובה של אדם זה? האם תייחס זאת למחלה, לשיגעון, לאובדן העשתונות? האם החברה תרצה להוקיע ולהדיר מתוכה אדם כזה?
גארנט כותב בטכניקה מדהימה. גם הוא, בעצם, מתעתע בקוראיו, שומר רק כביכול על עמדת המדווח, אך זהו מספר כל יודע, זבוב על הקיר באחוזה ופרעוש על פרוותה של השועלה. המספר מעניק לקוראיו את מתנת ניסיונו ותבונתו. גם הוא שואל שאלות במהלך הסיפור, כחלק מהעמדת הפנים של מספר-עד, ומרעיף מדי פעם על הטקסט את אבחנותיו המבריקות על התנהגותם של אנשים ועל טבעם.
הספר הזה יטריד אתכם ויענג מאוד בו זמנית. זהו איננו סיפור אהבה רגיל; זוהי יצירה עמוקה מאוד, הזויה לגמרי, ובייחוד כל-כך, כל-כך נוגעת ללב ומיוחדת.
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
