ביקורת ספרותית על תעלומת הכתר - המצוד אחר כתב היד העתיק ביותר של התנ"ך מאת מתי פרידמן
ספר טוב

---

כשהייתי ילד הייתה בטלוויזיה סדרה בשם "מישל עזרא ספרא ובניו" שריתקה אותי.
קשה לשכוח את מכרם חורי (אבו ג'מיל מ"סאלם ותעלם" בהנחיית שייקה אופיר...) בתפקיד הראשי, עטוף בטלית בבית הכנסת.
כשפרצו הפרעות ביהודי חאלב לאחר כ"ט בנובמבר 47', נפגע קשות גם בית הכנסת הגדול של העיר, וספרא מציל ברגע האחרון את "כתר ארם צובא" - העותק המושלם ביותר של התנ"ך (על כך להלן) - מן הלהבות.

כתר ארם צובא האמיתי נמצא היום תחת אחריותם של מכון בן צבי - האוניברסיטה העברית - הספריה הלאומית, אך הוא לא שלם.
הנשיא בן צבי העריך ב-1958, שנת הגעת הכתר לידיו, כי חסרים ממנו כ-90 דפי קלף. הנשיא בן צבי טעה. חסרים ממנו מעט יותר מ-200 דפים. כמעט כל "התורה" חסרה, חלק גדול מ"הנביאים" חסר, וקצת מ"הכתובים". סה"כ חסר 40% מהספר המקורי.
לאן נעלמו דפי הכתר החסרים? מי לקח אותם? למה? מה עשה איתם? היכן הם היום? האם הם בכלל קיימים?
בזה עוסק הספר - המעניין באמת רק ברבע האחרון שלו - של העיתונאי החוקר מתי פרידמן.

ליקוי מרכזי בספר הוא היעדרו המפתיע והמוזר של הסבר של ממש על טיבו של כתר ארם צובא. מדוע הוא כל כך חשוב? במה הוא שונה מכתבי יד אחרים של התנ"ך או מעותקי התנ"ך המודפסים שיש לכולנו? פרידמן כותב הסבר מרפרף, ומזנק אל העלילה הבלשית-תחקירית.
ובכן, בקצרה ממש: הטקסט התנ"כי מכיל עשרות מיליוני סימנים: אותיות, ניקוד, טעמים (=סימני הנגינה והפיסוק של המילים).
"כתר ארם צובא" הוכן במשך שנים רבות ע"י אהרן בן אשר "גדול המדקדקים", במאה ה-9 בטבריה, ויצא לו שם בתור הטוב והמדויק שבעותקי התנ"ך אי פעם.
במאה ה-14 הגיע הכתר אל יהודי חאלב (=ארם צובא) ושם נשמר עד ימי המאורעות הנ"ל.

פרידמן פורס את תמונת האופציות המלאה לגורל הדפים החסרים, מתחקר עדים, אספנים וסוחרי כתבי-יד עתיקים, נובר בארכיונים ובסרטי תעודה ישנים, ומצמצם אט אט את האפשרויות.
מסתבר שהכתר לא נשרף במאורעות. בשנות ה-50' הוא עוד היה שלם או כמעט שלם. אבל יש פער זמנים קטן בין הגעתו ארצה ועד מסירתו לידי הנשיא בן-צבי...
...בסוף מצביע פרידמן על אדם אחד שהוא האשם הפוטנציאלי המסתבר ביותר.
המבוכה קשה. מדובר באדם שעשה קריירה אקדמית מכובדת ביותר בשורות ההיסטוריונים כותבי תולדותיה של הספרות הרבנית והקבלית. הלב ממאן להאמין, אבל ההיגיון החריף של פרידמן מוביל למסקנה עגומה, כמעט בלתי נמנעת...

מומלץ מאד למי שמתעניין בתחום הספר (הספר!) העברי לגלגוליו.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על תעלומת הכתר - המצוד אחר כתב היד העתיק ביותר של התנ"ך