ביקורת ספרותית על שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק מאת גייל פארנט
ספר בסדר

---

שילה לוין היקרה,
לא מתת, רק הוחלפת.
על ידי מי?
על ידי.
הסיפור הינו בעצם מכתב התאבדות ששילה לוין, גיבורת הסיפור, מותירה לקרוביה לאחר שהחליטה לסיים את חיה.
במכתב היא מפרטת לפרטי פרטים את כל המקרים שהובילו להחלטתה.
שילה לוין מאוד כועסת.
כועסת על הוריה, על אחותה, על האקס שלה, על נשים שהתחתנו לפניה ורק לא על עצמה.
קצת יותר מדי כעס לטעמי ופחות מדי ביקורת עצמית.
היא מאוד הזכירה לי את הדמות של האנה בסדרה "בנות" למי שראה,
מאוד מרוכזת בעצמה.
וביננו? בצדק.
מאוד קשה להיות רווקה להורים יהודיים אחרי גיל 25.
את המשפטים "מה עם חבר?" "יש לי מישהו להכיר לך" וכמובן הלהיט הגדול "בקרוב אצלך" אני שומעת מגיל 16.
בקיץ אהיה בת 29.
אם האיום של שילה היה לסיים את הקולג' רווקה הרי שזה התחלף לאיום של גיל ה30 הנורא.
"את לא רוצה להיות אמא?" "אם את רוצה להיות אמא את חייבת להתחיל להזדרז" "למה שלא תנסי לצאת עם החמוד ההוא ממכבי האש?".
"את לא נהיית צעירה יותר". ואלה רק חלק מהמשפטים שאני שומעת ביום יום.
הספר נוגע בנקודות מאוד כואבות אצל הרבה מאוד נשים בצורה מאוד הומוריסטית- בין היתר אמצעי מניעה, ערבי שבת בודדים, בעיות משקל ולחץ חברתי.
הסופרת מותחת ביקורת נוקבת על היחס כלפי נשים רווקות ובהחלט התחברתי להרבה דברים שנאמרו שם.
עם זאת, יש המון סיפורים תקופתיים שאם היו ממוקבלים לזמננו הספר היה מוצלח אף יותר לדעתי.
היום מצופה מאישה להרבה יותר- רווקה או נשואה.
הספר עצמו לא עבר לי חלק בגרון. היו רגעים שהרגשתי שהיא חוזרת על עצמה ולכן הספר אינו חובה לטעמי.
עם זאת, אני רוצה להגיד לך תודה שילה-
תודה שהעזת להגיד הרבה דברים שאחרות לא העזו.
אמנם יש עוד דרך ארוכה עד ש"יכירו" בזכויות הרווקה אך בהחלטת תרמת את חלקך.

» ביקורות נוספות של ברברה
» ביקורות נוספות על שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק