ספרי מתח הם חידת תצרף מסובכת. תסלחו לי רבותי המלומדים שונאי ספרי המתח, גבוהי חוטם, פיינשמקרים וסנובים ספרותיים. למרות שאתם מזלזלים בסוגה האהובה עלי, דעו לכם כי לכתוב ספר מתח קשה פי כמה מאשר לכתוב רומן.

יתרה מזאת, כל סופר של סיפורת (מן הסוגה הנעלה) שמכבד את עצמו, נוטל כמה מהמאפיינים של ספר מתח כדי לגרום לפרוזה שלו לשבות את לב הקוראים.

ומה הסיבה שחלק מספרי המתח באמת לא משובחים במיוחד (גם חלק

ספר שני ומעולה של <mark>קתרין סטדמן</mark> הידועה כשחקנית בסדרה אחוזת דאונטאון.


גבר נמצא על חוף ים במחוז נורפק בריטניה, ללא זהות, ללא מסמכים, ללא קול ובעיקר ללא כל זיכרון.

מי הוא?

אל האיזור נקראת ד"ר אמה לואיס, היא נוירו פסיכיאטרית ידועה שכתבה מאמר בנושא העדר זכרון, קולגה שלה מארהב המליץ עליה, זו הזדמנות חד פעמית לטפל במקרה נדיר זה... אך, יש בעיה קטנה.

14 שנה קודם אמה אחיה ואימה עזבו את מחוז זה ב

#
היה לה תפקיד קטן ב"אחוזת דאונטון", אותו ביצעה בלי קשר לתקופה המדוברת. שם היא נראתה אישה צעירה, אסרטיבית מאד, שקשה לדמיין אותה בתחילת המאה העשרים. היא לגמרי שייכת לזמן הנוכחי. זו כמובן לא אשמתה – יש תסריטאי ובמאי האחראים על מה שהיא עושה כשחקנית.
כסופרת היא טובה פי כמה, כותבת רהוט ואינטליגנטי, מאפיינת היטב את דמויותיה ומבססת אותן על תכנים מוכרים לנו של מדע והתנהגות, ההופכים את מה שהיא כותבת לאמ

מותחן ביכורים פסיכולוגי, מרתק, מצמרר, וקולח. כתוב בקולה של ארין. ספר שישאב את חובבי הז'אנר מתחילתו ועד סופו.

הספר נפתח בשבת ה-1 באוקטובר... וכך זה מתחיל: "האם חשבתם פעם כמה זמן דרוש כדי לכרות קבר? הרי לכם התשובה: זה נמשך נצח... " ובתום המלאכה נותר רק להביט על תלולית האדמה שנוצרה. מה יש מתחת לתלולית... ??? כאן לא הניחו זרי פרחים, אבנים או כל מזכרת אחרת של "הייתי כאן".

יש כאן סוף ואולי ג

ככל שיש יותר באזז על ספר, ככה הוא מאכזב.
אתם ידעתם את זה?
"משהו במים", מותחן פסיכולוגי, מכניס אותנו לחייהם של מארק וארין ולעלילה שיכולה לקרות לכל אחד מאתנו בדרך מסוימת.
ארין, יוצרת סרטים דוקומנטריים ומארק, סוחר מניות מתאהבים, מתחתנים ונוסעים לירח דבש.
עוד דברים קורים בדרך אבל לדעתי זה גובל בספוילרים.
הספר שלעצמו נחמד, שפה קלילה, מעט דמויות, קצב קריאה מהיר, שימוש בגוף ראשון בדמותה של ארין *שאמ

ישראל, השעה 03:15 , דממה ושקט בחוץ.
רצה על קצות האצבעות, חלילה לא להעיר את הילדים, זה לא הולך...הגדולה מתעוררת, וכשאני כותבת הגדולה אני מתכוונת לבתי בת ה- 18 שבעוד מספר חודשים מתחיילת לי לצבא.

היא רואה אותי ופורצת בבכי, ואני כרגיל מנסה להתאפק לא לצחוק עליה "אני טסה ליומיים בדיוק, את עוד לא תמצמצי בעיניים ואני חוזרת", והיא מושכת באף, מנסה להשתלט על הבכי ואומרת "אני יודעת, אבל אני בכל זאת אתגעגע

הספר מתח, פתלתל לופת סוחף ומטלטל,
הכתוב מנקודת מבטה ומחשבותיה של ארין.

מארק וארין זוג צעיר הוא בנקאי היא יוצרת סרטים דוקומנטריים.

הספר מתחיל בו ארין חופרת בור לקבור את בעלה האהוב, מה קרה קודם לכן?

מארק וארין זוג בריטי בורגני הכירו התאהבו התחתנו והחליטו לצאת לירח דבש, היעד בורה בורה אי רומנטי באיים הפולינזיים הדרך לשם לא קצרה אבל המקום חלומי.
קודם לכן מארק נקלע לקשיים בעבודה ופוטר, ארין

כשהיינו ילדים, נהגנו להבהיל מישהו כשהתחבאנו וכשהוא התקרב צעקנו.."בה". איזה כיף היה לנו המבהילים ולו המובהל, כשהיה מסביר "בכלל לא נבהלתי..".
הזמנים השתנו, עכשיו, הכותבים יוצרים סצנות לסרטים. לא סתם סצנות לסרט אחד , אלא לסדרה.
גם ספר זה מועמד לגורל זה, וכולם יצאו מהסרט ויגידו.."בכלל לא נבהלתי..".
החטא של הספר הוא ההחמצה העצומה שבו. הוא מתאר בעיה של דיסוציאציה פסיכולוגית, "התנתקות" בלשוננו המודרני

מתחיל צולע ולאט לאט הופך לאחד מספרי המתח הפסיכולוגים הטובים. ממליץ למי שמחבב ספרות מסוג זה.