ביקורת ספרותית על שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק מאת גייל פארנט
ספר בסדר

---

כבר חודשיים הספר עומד בראש רשימת הקריאה שלי (פחות או יותר, יש תמיד הרבה מתמודדים ומעט זמן) אבל לקח לו זמן להגיע לספריה... בכל מקרה הספר התחיל משעשע (והוא שומר על טון משעשע לכל אורכו) אבל ככל שהתקדמתי בקריאה - יחד עם השעשוע, הרגשתי גם מועקה.
החיים של שילה לוין די אומללים: היא יוצאת עם לוזר ואחר כך עוד לוזר (יש לי מה לומר על האידיוטים האלו אבל אני מעדיפה שלא לספיילר בטעות)
האמת- ממש עכשיו אני תוהה אם לשילה יש בעיה בזיהוי אידיוטים...
בקיצור - באין מושיע (בחור יהודי נחמד - למטרות נישואין) שילה מחליטה למות, אבל כמו שכבר אמרתי הספר שומר על טון משעשע לכל אורכו, אז החלטתה להתאבד אינה קשה עבור הקורא כפי שהיתה אילו נכתבה בדרך אחרת.
אבל תחת מעטה השעשוע והקלילות אפשר לראות מצוקה אמיתית- בחורה עם משקל עודף, מרגישה רע לגבי עצמה, תקועה בעבודה לא מספקת ושאינה מוצאת מישהו לאהוב. זה הזכיר לי מעט את ברידג'יט ג'ונס- שגם אותו אהבתי בזמנו אבל היום יש לי מועקה כשאני נזכרת בספר. דווקא הספרים האלו, המתחפשים לקומדיה, הם האכזריים ביותר לטעמי. הם קוטלים את התקווה שמשהו ישתנה.
אז אני לא יכולה לומר שנהניתי וגם לא יכולה לומר שלא נהניתי, קראתי עד הסוף. אבל אולי (ואולי לא) היה עדיף לוותר עליו (לא סגורה על עצמי)

» ביקורות נוספות של פלפל ירוק
» ביקורות נוספות על שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק