ביקורת ספרותית על שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק מאת גייל פארנט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 ביולי, 2018
ע"י זרש קרש


דבר ראשון רוצו לקרוא.

קראתם? יופי, אז עכשיו בואו נדבר בנחת על הספר.
למי שטרם שמע, הבין או הפנים, שושן היא עיר תוססת מלאת מהומות על לא דבר (מצד שני מידי פעם נורה איזה טיל, ואז זה על כן דבר). כך שבואה של שילה אל שושן, היה מסעיר כמעט לא פחות מחייה בניו יורק ;) משמיצי שילה טענו כי מדובר בספר רדוד באופן לא ערכי, מביך ומביש שאינו ראוי לקריאה (אחרי הכל איזה ספר נפתח באסון מכירת מילקשייק ששווק כדיאטטי המכיל רק 77 קלוריות, והתגלה כתרמית מזוויעה?) מצדדי שילה, מנגד, טענו בתוקף לסעיף בזכויות כבוד האדם וחירותו לקריאת גילטי פלז'ר, במיוחד כשחם. וכשחופש. וכשהילדים גם בחופש וצריך גם משהו לזמן שהם בבריכה.
ואתם יקרים, אתם שואלים את עצמכם, נו זרש. איפה את בכל זה? ואני יקיריי, אני לא כאן ולא שם. כן. בעיני זה ספר חובה. חובה. חובה. והתרגום המענג (דמיינו שורת גימלים בסוף המילה) של שלי גרוס עוד יותר ממתיק את הגלולה המופלאה, אבל גילטי פלז'ר? נו דארלין.
שילה לוין היא בחורה יהודיה טובה ניו יורקית, אי שם בסבנטיז, שלמדה בקולג', בת לזוג הורים חביבים ממעמד הביניים,
שכמו בשיר "בקרוב אצלכם" אפשר לומר עליה שהיא
"בחורה מבית טוב
לימודיה היא השלימה, ועובדת פוּל טיים ג'וב
יש לה ראש על הכתפיים, יש לה יופי של ידיים
יש לה בוכטה מזומן, אבל אין לה עוד חתן "

שילה עוברת את כל התחנות שעוברת רווקה ממוצעת - יציאה מבית ההורים לדירה עם חברות, הליכה למסיבות, מבוכה, חישובים מה ללבוש-לאכול-לעבוד-לעשות כדי להשיג חתן, אבל כל החישובים האלה מסתכמים בסכום אפס. הספר נפתח בכך שזהו למעשה מכתב ההתאבדות של שילה על כך שלא הצליחה לעמוד במשימה הכי מרכזית שיש לבת יהודיה טובה - להתחתן.

הספר כתוב בשנינות סרקסטית משובחת, בעוקצנות ובציניות, ההומור השחור חוגג, האירוניה נשפכת מכל עבר, אבל היי. לא להתבלבל.
יש בספר הזה ביקורת חברתית נוקבת ומאוד רלוונטית גם היום, בלב שנות האלפיים הזוהרות. תרצו או לא תרצו, תהיו קוראים או קוראות, רווקות או נשואות, הורים לבנות, אחים, חברים.. יש כאן הרבה תכנים מאוד לא קלים לבליעה שמונחים על השולחן וכן, גייל פארנט בוחרת לעשות זאת בדרכה שלה. זה ממש לא הופך את הספר לבדיחה רדודה. באופן אישי אני מהזן שאוהב לדון בנושאים הקשים בדרך שמאפשרת להביט להם בלבן של העיניים, ושילה לוין הוא מאוד ספר שמזמין לעשות את זה.

אז לא אפתח כאן דיון (אפשר בתגובות בשמחה) על איזו חברה אנחנו והאם יש מקום או צורך לשינוי או התאמה, וכד' אבל בכל הכוח רק אומר שוב - קראו את שילה לוין, ובבקשה, גם אם אתם בבריכה, אל תכבו את הכפתור הזה שגורם לנו גם לעצור רגע ולחשוב מה קראנו זה עתה.

קיץ מופלא לכולנו

צ'או
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זרש קרש (לפני חצי שנה)
נעמי, לגבי המון סוגיות בחיים אני מאמינה שהומור איכותי הוא שותף מצוין למסע.
אני מאמינה שהאפשרות לצחוק על המצב בו אנחנו נמצאים היא סוג של שפיות. כשאני מוצאת את עצמי לא מצליחה לצחוק על המצב הנוכחי ( וכן. גם על עצמי הלכודה בו) אז נראה לי שזה איתות ראשון לשיבוש לא מוצלח.
שילה לוין הוא לפני הכל ספר שנון ומוצלח, הכותבת המחוננת גם יצרה את הסדרה "בנות גיל הזהב" (יש מישהו בקהל שעוד מבן במה מדובר?) ובתוך כל העוקצנות המושחזת יש גם טקסט בועט בבטן הרכה של האמא היהודיה.

מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ?
ברברה (לפני חצי שנה)
נעמי עם כמה שאהבתי אותו בעיני הוא ממש לא ספר חובה.
כמו שכתבתי כבר קודם, מי שלא מודע לבעיה או חווה אותה- יחשוב שהספר שטחי ורדוד.
הייתי ממליצה עליו בעיקר לאמהות לחוצות חתונה ולרווקות ששמעו "בקרוב אצלך" יותר מאשר את השם שלהן.
נעמי (לפני חצי שנה)
אני גם רווקה יהודיה טובה ;) אבל עדיין לא השתכנעתי למה זה ספר חובה
אפרתי (לפני חצי שנה)
כן, מגנום זה עקב אכילס. גם טילון ריבת חלב הוא מכה אמיתית. אני לא חייבת שיהיה חם כדי להתענג עליהם. ברור שבקיץ הם טריים ובחורף הם קרחיים ועלובים במקררים של החנויות. אבל מצדי, מזג אוויר אביבי בהחלט מבשר את בוא הגלידות, מוותרת על החום.
ברברה (לפני חצי שנה)
הו שוקולד הוא אהבת אמת ואויב בו"ז. גלידות? דברי אליי במגנומים.
את רואה למה כיף שחם??
אפרתי (לפני חצי שנה)
ברברה, לא יאומן. סופסופ הסכמה אמיתית! מדהים. את אוהבת גם שוקולד וגלידות? כי יכול להיות שיש גם הסכמה בתחום הזה.
זרש קרש (לפני חצי שנה)
תודה מחשבות :)

אפרתי - ממליצה לך לפגוש את הספר בכסות התרגום החדש, ואם אין זמן או מתעצלת - טוסי לסוף, ראיון לא פחות ממדהים עם המחברת. ענק.

ברברה - איזה כיף שהצלחנו למצוא נקודת חיבור בתוהו.
וכן. בהחלט גורם להבין את התחתית הכפולה של משפטי "עד החתונה זה יעבור", "איזה יפה אותה יחטפו", "בקרוב אצלך" ושאר המשפטים שצריכים לצלול למחזורית.
מחשבות (לפני חצי שנה)
סקירה להלל.
ברברה (לפני חצי שנה)
אפרתי מה את יודעת!! שתינו התענגנו על אותו ספר!!
זרש- אני לא חושבת שצריך לחוות את אותן חוויות בשביל לגלות אמפתיה והבנה.
אבל כן שמחה לדעת שזה עזר לך להבין את הסובבות אותך.
אני יכולה להגיד לך, בתור רווקה מבית מסורתי פלוס פלוס, שיושבים לנו על הוריד. כאילו אנחנו לא מספיק אומללות.
אפרתי (לפני חצי שנה)
קראתי את הספר לפני שנים רבות. לא הרבה אני זוכרת חוץ מגלידת הדייאט המזוייפת, אבל אני זוכרת שהתענגתי על הספר מאוד.
זרש קרש (לפני חצי שנה)
תודה ברברה. חזק.
האמת שהופתעתי להגיע לסוף הספר ולגלות שגייל עצמה התחתנה בגיל 20 ולא חוותה את העולם הזה על בשרה. בעיני מבריק שהצליחה בעוצמה כזו להכנס אל תוך עור-לא-לה (היא מספרת שהרבה מהסיפורים קרו לחברתה הטובה ביותר, ועדיין בעיני יש בכך פלא לא קטן).

אפילו שאני לא מכירה על עצמי את מרבית החוויות, היה לי משמעותי לקרוא ואולי גם קצת להבין יותר מה עובר על נשמות טובות סביבי.
ברברה (לפני חצי שנה)
כתבת נכון. אני חושבת שאלו שאינם עוסקים בענייני הספר, יחשבו שהספר רדוד ובעל תוכן סתמי.
יש אמרה מאוד חזקה בספר, במסווה של הומור (כואב יש לציין).
הזדהתי עם המון דברים שפארנט כתבה ולקחתי מהספר המון.
והכי הייתי ממליצה- לאמא שלי. אולי ה יבהיר לה דבר או שניים על עולם הרווקות.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ