אין מה לומר, ברור שתמר בלומנפלד כשרונית מאד, מצחיקה ושנונה.
אבל בסופו של הספר, למרות ההנאה ממנו, מצאתי את עצמי די מוטרד - איזה דיוקן חברתי עולה מהספר הזה? מה מניע בו אנשים? בשלוש מילים: אגואיזם, מין וכסף.
דל מדי, לא?
אני יוצא מנקודת הנחה שספרות הומוריסטית, כמו ספרות מתח, משקפת את תמונת ההווה בו היא נכתבת, הרבה יותר מספרות רצינית. ספרות רצינית לא מתארת לעומקם תהליכי הווה, אולי רק את קצה הקצה שלהם, אלא תהליכי עבר (אישיים ו/או חברתיים). זה כוחה ועל זה תפארתה (כשהיא טובה).
מספרות מתח או הומור אפשר בהחלט לצפות להארות על חיינו בהווה.
ולכן הספר הזה מטריד אותי.


















