אין מה לומר, ברור ש<mark>תמר בלומנפלד</mark> כשרונית מאד, מצחיקה ושנונה.
אבל בסופו של הספר, למרות ההנאה ממנו, מצאתי את עצמי די מוטרד - איזה דיוקן חברתי עולה מהספר הזה? מה מניע בו אנשים? בשלוש מילים: אגואיזם, מין וכסף.
דל מדי, לא?
אני יוצא מנקודת הנחה שספרות הומוריסטית, כמו ספרות מתח, משקפת את תמונת ההווה בו היא נכתבת, הרבה יותר מספרות רצינית. ספרות רצינית לא מתארת לעומקם תהליכי הווה, אולי רק את קצה הקצה ש

אחרי הספר הקודם שלה, שהנעים לי את זמני הקפה (יש בזה משהו פחות ''כבד'' מספר, שלגמרי מסתדר עם זמן הבוקר של הקפה), החלטתי לקרוא ספר נוסף שלה.
למה לא בעצם?

אז קראתי, והחוויה הייתה שונה.
כמו איקוולייזר של אוזניות, המאיירת תפסה ברוב הז'אנרים שאפיינו את הספר הקודם, וסיבבה עד הסוף, לעוצמות הגבוהות.

עלילה יותר פתלתלה, יותר מרגשת (לטוב ולרע), יותר זורמת, ועם מלא עניין.
היא נגועה בקצת פנטזיה ומחשב

מעניין. זה לא הספר הראשון שאני רואה (בתור קומיקס\רומן גרפי ישראלי), שעוסק בחיים עצמם של המאייר, שנראים כלא קלים ומגבילים (כמאייר).
הספר מתחיל בחתונה, וממשיך לחיים הרגילים והאותנטים, שכולם יכולים להשבע שהם מכירים, עד שיש טוויסט קטן, שמוביל את העלילה ליותר רגשית וכואבת. אבל עם סוף חיובי. לא הכי גנרי שיש, אבל עם טעם טוב, וגם מצחיק.

סה''כ חביב מאוד, סיפורון לא רע, קראתי הכל באותה נשימה, ויצאתי מרו

קליל ומשעשע בטירוף, החיסרון היחיד - קצר מדי... אם אתם אוהבים את טורי הקומיקס הנפלאים של <mark>תמר</mark> ב'הארץ', ללא ספק מומלץ להיחשף לרומן הגראפי הראשון שלה, בתקווה שיגיעו עוד בהמשך.

לא כל כך אהבתי, זאת אומרת, לא היה גרוע, אבל באיזשהו שלב נמאס לי היה לקרוא את הספר.
בהתחלה זה היה מעניין ומצחיק. אישה מתחתנת עם בחיר ליבה ואז "פוזלת לצדדים". אבל הספר ממצה את עצמו די מהר. מה שבאמת גרם לי להמשיך היה הבדיחות שעיטרו את העלילה (חלק מהבדיחות היו כן מצחיקות, אבל היו גם הרבה בדיחות קרש).