ביקורת ספרותית על קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים מאת חיים באר
ספר טוב

---

את ביקורי האחרון בירושלים תכננתי בקפידה, עוד כשהייתי על המטוס בדרך לישראל.
הקלדתי בנייד רשימה של אתרים שבהם לא ביקרתי מזמן: יד ושם, הר הרצל ובית עגנון.
שוק מחנה יהודה ואולי גם כמה חנויות ספרים.
ספרו של באר יצא בדיוק לחנויות והיתה זאת הזדמנות נהדרת לרוכשו ואולי לקרוא כמה רשימות לפני שאני מתחילה במסעי לעיר הקודש.
ישבתי באוטובוס אגד, קו 405 מתחנת ארלוזרוב והזמן חלף בנעימים.
העיר שהוא תיאר הרגישה לי כמו מתוך ציור ולרגע חלפה במוחי מחשבה שאולי פעם, לפני שנים רבות ניסה להיות צייר לפני שהפך לסופר.
היא היתה יפה וססגונית, מלאה באנשים ייחודים שרובנו עד היום אוהבים ומעריכים.
קראתי אודות אליעזר בן יהודה ויוסף חיים ברנר. ד״ר משה ואלך, הרופא הגרמני המשוגע שמעולם לא ידעתי על קיומו ונדהמתי ממעשיו לטובת חולי העיר, חסרי הממון.
בייחוד התרגשתי מסיפורה של חנה ברוידא שנישאה ליוסף חיים ברנר מתוך הרגשת אהבה כנה ודאגה לו אך אכלה הרבה קש כשהבינה מאוחר מדי (או אולי בחרה להתעלם ממכתביו שהביעו רגש ידידותי בלבד ולא מעבר לכך) את הטעות שעשתה. הוא לא אהבה כדרך שגבר אוהב אישה
מאוכזבת ושבורת לב עזבה את ירושלים עם בנם המשותף אורי ניסן, לאירופה ופירקה את החבילה.

כשהגעתי לתחנה המרכזית מיהרתי לתפוס את הרכבת הקלה לכיוון יד ושם.
לא הייתי שם מאז שירותי במחנה שנלר ורציתי לדעת מה התחדש.
את רוב יומי העברתי בהליכה, קריאה וצפייה במיצגים. קניתי ספרים חדשים, צילומים בשחור-לבן של הוצאות להורג בלאטביה ואוקראינה, אוטוביוגרפיות וספרי זכרונות.
תרמילי התמלא והייתי עייפה למדי.
עליתי לכיוון הר הרצל ומשם המשכתי ברכבת לשוק מחנה יהודה (המצאה אדירה ומהירה, מתי כבר תפעל בת״א ותמגר את כל האוטובוסים?)
נכנסתי לחומוסיה קטנה, פינתית והמשכתי לקרוא אודות הסתעפויותיה של משפחת הסופר, פגישות אקראיות וארועים מילדותו.
הוא סיפר על אישה זקנה שמנסה לחבר את ירושלים באמצעות סליל חוטים כי העיר עומדת להתפרק למיליארד וחצי חתיכות.
אני חושבת שלרגע ראיתי את הישישה ואז פתאום היא נעלמה. אולי המקום לא כל כך השתנה.
העיר עדיין צבעונית ומרתקת, סואנת מאוד אך יש בה מעין מועקה.
בשלב מסויים לא יכולתי להמשיך יותר.
חשבתי שאולי אבוא ביום אחר אך דחיתי שוב ושוב את הנסיעה.
חזרתי לתל אביב בהרגשת החמצה והגעתי למסקנה שיש בכתביו של חיים געגועים וכמיהה אך המציאות הינה אחרת, אפרורית וחסרת חן.
העיר שבה גר פעם ואותה ראה דרך עיניו, עדיין נפלאה ומרגשת אך כשניסיתי ללכת בעקבות הסיפורים, הגעתי למבנים מוזנחים, רעש וזוהמה.
הרגשתי לא שייכת והיה לי קר, פעם ראשונה שחוויתי אסקפיזם של ממש בספר.
האקטואליות היתה לי לזרא.
בבית, אבא שלי אמר שלא נורא ושלפחות נהניתי מהסיפורים והחומוס היה טעים ובכלל, בפעם הבאה יבוא אתי ויקח אותי לשיפודייה שהוא אוהב ונבקר בבית הכרם כי יפה שם.
הסכמתי איתו.

קצת לפני שהלכתי לישון לאחר יום מתיש ורגליים דואבות, סרקתי את האינטרנט.
לא חיפשתי משהו ספציפי רק חיבורי מילים ונתקלתי בפודקסקט הבא.
הקשבתי לו בהתפעמות, זה היה סיום נאות לביקורי בעיר הקודש:

https://itunes.apple.com/us/podcast/%D7%94%D7%A8%D7%92%D7%A2-%D7%A9%D7%91%D7%95-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9D-the-moment/id1199040139?mt=2&i=1000401783148

בהחלט לקרוא! (מתחת לשמיכה עם מזגן על 25 מעלות)

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים