ביקורת ספרותית על קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים מאת חיים באר
ספר טוב

---

ספר טוב עם כתיבה מעולה (כרגיל אצל חיים באר). חיים באר לוקח אותנו בתחנות בירושלים- תחנות ילדותו ותחנות של ערש האומה והאומות. הספר בעצם מאגד עשרות כתבות שכתב חיים באר לאורך השנים (בעיקר בעיתון דבר) על ירושלים ואנשיה.
הספר מצוין אבל הורדתי לו נקודות בגלל שתי סיבות עיקריות- האחת טכנית (ומעצבנת) והשניה עקרונית (ובעיני מעציבה):
1. טכנית- הספר מושקע מאד ונראה שעבר הגהה דקדקנית מאד עם ביבליוגרפיה ומראי מקומות אבל נראה שיד עצלנית פסחה על נושא התמונות. הספר מלווה במקבצי תמונות שזה רעיון תמיד מקסים ויפה שנותן טעם וריח לסיפור- אין טוב ממראה עיניים. אך דא עקא- התמונות רובן ככולן (מלבד 2-3 תמונות) לא שייכות לתוכן הספר. יש פה תמונות נהדרות של מקומות בירושלים אך אין להן כל קשר לנושאי הספר. באותה מידה יכלו לשים תמונות של הרי האלפים או מפראג העתיקה. הדבר חמור הרבה יותר מעצם זה שבהרבה מקומות בספר המחבר מציין שהוא הסתובב עם צלם שצילם את מושא הכתבה. כלומר התמונות בנמצא היכן שהוא אך מישהו לא נתן דעתו לאסוף אותן ומשום מה הם לא הגיעו לדפי הספר. חבל- זו רשלנות פושעת. זה יכל להקפיץ את הספר כמה רמות מעל! זה משהו שקל מאד לתקן אותו ואני מקווה שיתקנו את זה במהדורות הבאות של הספר (ואם כבר בזה עסקינן אז גם מפה קטנה של ירושלים אז והיום לא היתה מזיקה- אבל זה בונוס קטן בלבד).
2. עקרונית- לאורך כל הספר מלווה אותי תחושת הפטרוניזם של המחבר. ההרגשה הזו שהשמש זורחת לו אתם יודעים מאיפה... פטרוניזם כלפי ערבים, נוצרים, עולים חדשים, בני עליה שלישית, ספרדים, מתנחלים (כמובן) אבל בעיקר בעיקר כלפי החרדים. כגילוי דעת- אני לא חרדי וגם לא קרוב אבל כתיבתו של באר "הדליקה" אותי. חיים באר טורח כל הספר להזכיר את כור מחצבתו החרדי ואת שורשיו הטבועים עמוק בעולם החרדי ואת חברותו עם אחיו החרדים, ובתור שכזה הוא לא מפסיק לרגע לבוא איתם חשבון. אתם מכירים את ההרגשה הזו של הצפיה בבריון של הכיתה מרביץ לנודניק של הכיתה? בהתחלה יש לך סיפוק קטן, אח"כ כבר מגיעה אי נעימות וכשהבחור שוכב מדמם וחסר אונים כבר יש לך הרגשת מועקה וקבס עמוק. ככה הרגשתי במהלך דפי הספר... שוב ושוב פטרוניזם והתנשאות על הציבור החרדי, שוב ושוב מכות מתחת לחגורה וכל זה תוך כדי אמירה מוכרת ממקומות אחרים ש"רבים מחבירי הם חרדים".
זו הרגשה שהמחבר ניצל את מעמדו כדי לתאר היסטוריה באופן מאד סובייקטיבי ומוטה ולא באופן אובייקטיבי סיפורי. זו זכותו המלאה של סופר (ויש אומרים אפילו חובתו) אבל אצלי יצרה ההרגשה הזו של ההתנשאות הכללית, בשלבים רבים במהלך הקריאה, הרגשת בחילה עמוקה וצורך לעזוב את הספר לכמה ימים- לתת לבטן לנוח.
ושוב... חבל... כי כתיבתו של חיים באר היא מופלאה בעברית שלה ולדעתי הוא אחד מגדולי הסופרים שלנו ביכולת הכתיבה והעברת הרגשות, הנופים והאנשים. חבל שחיים נפל לבאר שהוא חפר לעצמו ונתן לדעות האישיות שלו דרור וחופש. לא תמיד יוצאים מזה דברים טובים.
ובסופו של דבר, בשורה התחתונה, "על כל פשעים תכסה אהבה"- האהבה של חיים באר לירושלים ולירושלמים שבה, והאהבה שלנו לכתיבה של חיים באר.

» ביקורות נוספות של חיים
» ביקורות נוספות על קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים