ביקורת ספרותית על קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים מאת חיים באר
ספר בסדר

---

חיים באר כותב בחסד, בזה אין ספק. הוא אוהב את ירושלים, הוא יודע לנבור ולמצוא אוצרות, והוא גם יודע לספר סיפור, ובכל זאת משהו בספר הזה לא זרם לי. לאורך השנים קראתי לא מעט ממנו. 'עת הזמיר' על "הנביטה המשיחית", כפי שהוא רואה אותה, היה ספר פרוזה טוב, אבל פשטני בתיאור האידאולוגיות אותן הוא מבקר. 'גם אהבתם גם שנאתם' – ביוגרפיה משולשת לא רעה בכלל, על ביאליק עגנון וברנר. ואז הגיע 'חבלים' המצוין, באמת יצירת מופת, שהקדימה את עמוס עוז בסיפור על אהבה וחושך, ובמובנים מסוימים מתעלה עליו.

אבל כאן זה נגמר. 'חבלים' זה השיא של באר. מאז הספרים שלו לא מצליחים להתעלות ליצירות מופת. 'לאן שהרוח הולך' היה בינוני, ולאור הציפיות שלי, אפילו קצת מביך ומאכזב. ועכשיו הספר הזה שהוא בסדר, אבל לא מתעלה מעבר לכך. יש בספר הרבה מידע, אוסף של סיפורים אקלקטיים, מן הגורן ומן היקב, שמתארים פסיפס לא קוהרנטי של דמויות, מקומות, ואירועים. נוצרים תמהוניים מן המאה ה-19, לצד עסקני העדה החרדית של שנות ה-80, אנשי העלייה השנייה, לצד סופרים והוגי דעת. לכאורה מתכון שעשוי להיות מוצלח אלא שעל כל הדמויות שהוא כותב, הוא מתבונן במין מבט מלגלג-חומל אבל גם קצת פטרוני, מה שקצת גורע מההנאה. בנוסף, כנראה מפני שהספר הוא למעשה כינוס של רשימות שהתפרסמו לאורך השנים, זה הרגיש לי מידי אנקדוטלי, חסר סדר, ומשום כך גם חסר אחידות. חלק מהרשימות מעוררות עניין, חלקן משמימות, אבל מה שהיה חסר יותר מכל הוא הדבק שהופך את כל האוסף הזה לספר אחדותי. ההרגשה היא שגם ירושלים קצת מתפוררת.

אחרי הכל הספר לא רע כמובן, יש בו ים של מידע, ופיקנטריה, ומי שאוהב את ירושלים, לא יכול להישאר אדיש. ואני מניח שאני אחזור אליו מידי פעם, לוודא איזה פרט כזה או אחר. אך בשורה התחתונה, למרות שאת רוב המקומות שהוא מתאר אני מכיר, ואני משוכנע שלשמוע את באר מספר את הדברים תוך כדי סיור רלוונטי בירושלים, זו מן הסתם חוויה בלתי נשכחת, בספר משום מה זה פחות עובד.

מישהו כתב, בהקשר לספר הזה, שבאר הוא הרכלן הטוב ביותר, אבל לא הסופר הכי טוב, אני יכול להתחבר למשפט הזה.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים