ביקורת ספרותית על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית # מאת אשכול נבו
בזבוז של זמן

---

לפני קצת יותר מחודש מצאתי מכתב שכתבתי בערך בגיל 10 ובו הופיעה הבדיחה על יאסר ערפאת, ג'ורג' בוש, אריק שרון וחסאן נסראללה שיושבים יחד במטוס, פתאום הטייס מודיע על נחיתת חירום. בנדיבותי, אחסוך מכם את סוף הבדיחה, ממש כמו שחסכתי מעצמי את סוף הספר של אשכול נבו. כן. צר לי, אך אשכול נבו לא רק מספר לנו על זוג כורדים, זוג אשכנזים, ערבי מגורש ומשפחה שכולה, אלא עושה זאת גם בחרוזים רחמנא ליצלן. כמי שמתיימר לכתוב ספר על המפץ הגדול של החברה הישראלית אחרי רצח רבין, נבו נופל לכל הבורות שבדרך, והחמור מכולם - הישאבות לסטריאוטיפים שטחיים, שמילא שהם עושים עוול לחברות שלמות, הם הופכים את הספר למשעמם וסתמי.
הערבי - אותנטי, מחובר לאדמה, מגורש ומנושל מן הנחלה אליה לא יפסיק להתגעגע בכאבי פאנטום
השכולים - מפספסים את הילד החי, כמו את החיים עצמם ואת הזוגיות, באבל ויגון על הבן החייל שנהרג
הכורדים - הבעל נמשך למסורת, היא בתרגום של ש"ס הופכת סיוט לכל הסביבה, המשפחה המורחבת מטבריה מעירה לכלה על עומק מחשוף ואורך שרוול וטקסים פאגנים זה בכלל כיף, ככה זה אצל הכורדים, לא?
איזה מזל שיש סטודנטית אשכנזיה מבצלאל כדי שנסגור את הסט. קליק במצלמה.

מי שחי בישראל יותר מחצי שעה, מצופה ממנו להבין שהעולם קצת יותר מורכב, מאתגר, מעניין, מופרע, הזוי, מבהיל, משגע, ממכר, הרבה. אבל את הבדיחה הזו אשכול נבו לא הבין. חבל.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית #