הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 בספטמבר, 2025
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
איך אפשר לחשוב על ספר כל כך קריא כמשעמם? מוזר, אבל לא הצלחתי לסיים את הספר, ופרשתי אחרי 161 עמודים, מתוך 361 שהוא כולל.
קורותיהם של שני זוגות צעירים – אלה סטודנטים פריבילגים, שמתחבטים בעולמם הפנימי, ואלה נולדו וגדלו בפריפרייה הירושלמית, מתמודדים עם קשיי פרנסה ועם התקרבות/התרחקות מדת. יש גם משפחה ערבית שגורשה/ברחה מאותו בית בתקופת מלחמת השחרור. מול ביתם של שני הזוגות מתגורר ילד שעולמו חרב עליו. אחיו החיל נהרג והוריו לא מצליחים לחזור לחייהם ולהורותם.
נבו כותב יפה. מנסה לתת לכל דמות סיגנון משלה. לפעמים קצת מצליח. אבל הסיפור מקרטע. לפחות עד הנקודה אליה הגעתי, הסיפור היה רק בשלב האקספוזיציה. בנוסף נבו מקפץ בין דמות לדמות והקורא מנסה לעקוב אחריו, מתנשף.
אם יש משהו שאני ממש שונאת, זה שיבוץ מלים כביכול ערביות בטקסט בעברית, להדגיש את מוצאה של הדמות (כזה "אִבְּני", "יָאמָה" וכו') זו טכניקה שאני לא אוהבת גם בשפות אחרות, וגם סופרים ידועי שם משתמשים בה (כמו המינגוויי ב"למי צלצלו הפעמונים", למשל). בנוסף כתיבתו של נבו עמוסת משמעויות, עם הרבה דיבור פנימי של הדמויות ותיאורים רבים - סגנון שאני פחות מתחברת אליו.
זה חצי הספר הראשון של נבו שאני קוראת. אולי אני עושה לו עוול. הספר נכתב ב2004 ומושפע מאירועים שקרו בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, עם גישה שנראית קצת אנכרוניסטית היום. הספר יוחזר לספריית הבניין שם ייתקל, בשאיפה, בקורא סובלני ממני.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 15 דקות)
כן "השלט הירוק הזה"....
מי יודע אולי אם אחדש את הקריאה
כיום ארגיש אחרת. אבל זה כל הקטע עם ספרים אתה שומר להם פינה אצלך. |
|
|
yaelhar
(לפני שעתיים)
תודה רבה, חני.
לא איבדתי סבלנות. השתעממתי. אגב, העליות הבלתי נגמרות של מבשרת, מוכרות גם לתל-אביבית כמוני, שמפעם לפעם היתה צריכה לעבוד בירושלים, ובסוף היום שמחה לראות את השלט הירוק הזה, שאומר שבסוף הדרך מגיעים לתל-אביב... |
|
|
yaelhar
(לפני שעתיים)
תודה רבה, נצחיה.
|
|
|
חני
(לפני 3 שעות)
קראתי אותו ממש ממש לפני המוני שנים ואהבתי מאוד.
לא היה לי משעמם ולא סבלתי לרגע. היו כל מיני ניואנסים שירושלמים בהחלט יזדהו או יבינו טוב יותר מכאלה שגרים בתל אביב נניח. כמו העליות הבלתי נגמרות של מבשרת של שנות ה 90 או כור ההיתוך.. חבל שאיבדת את הסבלנות. |
|
|
נצחיה
(לפני 4 שעות)
אני הרגשתי מניפולציות זועקות אלי מכל עמוד.
גם כן לא צלחתי אותו. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שעות)
תודה רבה, דן
כוונתי היתה, שבתוך הטקסט בעברית, מלים שכתובות בעברית המדמות ערבית, בכאילו. אני לא באמת יודעת אם הן מלים בערבית... |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שעות)
תודה רבה, cujo
כן, איחור הוא שמי השני... מסכימה לדעתך עליו. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שעות)
תודה רבה, אור
תמיד כשאני קוראת ספר שלא כל כך מוצא חן בעיני, אני שואלת את עצמי אם זה בגלל בוסריותו או שמדובר בסיגנון של הסופר. אם הראשון - ספרים מאוחרים יותר יפצו על חוסר החיבה. אבל הסיגנון של הסופר הוא קבוע, כמוהו כטביעת אצבע. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שעות)
תודה רבה, בר.
ספר צריך להגיע אליך בזמן הנכון. יש ספרים שאהבתי מאד אבל בקריאה שנייה החמיצו. ולהיפך. |
|
|
דן סתיו
(לפני 5 שעות)
YAELHAR
סקירה משכנעת. לא הבנתי מדוע המילים שהבאת כדוגמות למילים הן "כביכול בערבית" אלה לא מילים בערבית?
|
|
|
cujo
(לפני 6 שעות)
וואו הגעת מאוחר למסיבה :)
מבחינתי לא ממש חייבים. נבו אכן כותב יפה אבל הוא מהכותבים הישראלים שמשאירים את הדמויות כעור וגידים, כלומר מנתח אותם עד לעצם , אבל לא מפיח בהם נשמה.
|
|
|
אור שהם
(לפני 6 שעות)
האקספוזיציה בספר אכן ארוכה מדי וגם המאמץ של נבו לטמון משמעות בכל דבר ודבר,
ובכל זאת, אחד הספרים שהכי אהבתי כשקראתי בזמנו (לפני מעל עשור), 'משאלה אחת ימינה' מזכיר אותו בסגנון, אבל בשל יותר, אני לא משוכנע שתתחברי אבל אולי שווה נסיון בעתיד (אם כי גם דורש סבלנות) |
|
|
אורי החמודה
(לפני 7 שעות)
אין לך אף פעם דירוג?
|
|
|
בר
(לפני 7 שעות)
זכור לי שאהבתי אותו מאוד.
מצד שני, קראתי לפני למעלה מעשור. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
