ביקורת ספרותית על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית # מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

ספר זה היה הראשון שקראתי לאחר תקופת בצורת ארוכה בה התמקדתי בספרות מקצועית והתרחקתי מסיפורת, ללא כוונת מכוון – כך יצא.
וככזה, הוא הדגיש והזכיר מבחינתי את כל מה שיפה בספרות העברית שלנו.
הכתיבה קולחת ומצאתי עצמי אט אט אך בהדרגה רציפה מזדהה עם הדמויות השונות ונכנס לנעליהן.

הספר הודפס ב 2004 והוא עוסק בהווייתם של ארבע משפחות ודמויות לווין נוספות במושב מעוז ציון של שנות התשעים, טרם האיחוד עם היישוב מבשרת ירושלים אשר מיסד את היישוב של היום – מבשרת ציון.

דרך משעולן של המשפחות בעלילה, בארבעת הבתים, אנו מקבלים הצצה אותנטית לישראליות של אז, ובחלקה גם של היום: השכול , תקופת הפיגועים בישראל בכלל ובירושלים בפרט, רצח רבין, הטיול הארוך לדרום אמריקה (או למזרח) של אחרי צבא, הקהילתיות שלעיתים היא חונקת ולעיתים מהווה הצלה, המאבק לשרוד כלכלית, השסעים השונים בחברה הישראלית (חילונים דתיים, עדות כאלו ואחרות), והללו מתובלים באהבה, כמיהה, געגועים, חלומות ויצרים.

הכתיבה נעימה לקריאה, ומאפשרת את גמיעת הספר בבת אחת, ולפרקים, כאחד – בחרתי בדרך השנייה והחזקתי בו שבועיים שלושה כאשר בכל יום אני מאפשר לעצמי לחזור לעולמם (ולבתיהם) של עמיר ונעה, משפחתו של יותם, משה וסימה, צאדק ומשפחתו, ועלילות מודי בדרום אמריקה.

נראה כי נבו ביצע עבודת הכנה יסודית בשחזור התקופה והאירועים (ניתן ללמוד על כך בדף התודות בסופו של הספר) והודות לכך, ההצצה לאיך שהיינו אז, כאן בישראל, היא אכן נאמנה.

» ביקורות נוספות של Josefico
» ביקורות נוספות על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית #