נובמבר 1962, העולם כמרקחה. משבר הטילים בקובה בעיצומו. בתוך כך מבקש הנשיא ג'ון קנדי מכל אנשי האדמיניסטרציה שסביבו לקחת לידיהם ספר חדש שזה עתה יצא לאור. הוא ראה בחיבור זה תיאור חי ואקטואלי של תהליך דמוי מפולת שלגים המטיל את המעורבים לעבר פורענות מחרידה כתוצאה ממבוי סתום דיפלומטי. הנשיא הצעיר ירא כי בעולם בלתי יציב ועתיר נשק גרעיני מצב דומה עלול להוביל להשלכות קטסטרופליות לאין שיעור. מתחבט עם עצמו ונתון למכבש לחצים מכאן ומכאן הפנה קנדי את אנשי צבא וממשל לקרוא את 'אוגוסט 1914'.
עבודה זו, שזיכתה את המחברת בפרס פוליצר, נקראת לפרקים כספר מתח משובח. השתלשלות האירועים שמובילה בסופו של דבר לפעולות איבה בין הצדדים לא פחות ממרתקת. תפסתי את עצמי לא אחת שוכח את המציאות ההיסטורית ומקווה בסתר ליבי שהמלחמה לא תפרוץ בסופו של דבר ויהיה מי שיעצור בעד הטירוף. כמובן שלהבדיל ממותחן שבדי, כאן הסוף העגום ידוע.
ברברה טוכמן מכירה לנו את אנשי המפתח בממשלות וצבאות של הצדדים היוצאים לקרבות של אוגוסט 1914. לדעתי חשוב ללמוד אודותיהם. זאת מכיוון שהחלטותיהם באותו חודש הרה גורל משפיעים עלינו עד עצם היום הזה וימשיכו בהשפעה זו עוד שנים רבות. גבולות גיאוגרפיים של מדינות רבות בחלקים נרחבים בעולם עוצבו בה, עליית מעמדה של ארה"ב וירידת קרנה של אירופה, אופי היחסים בין מעצמות בעולם, הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם - כל אלה הם חלק מפירותיה של אותה המלחמה. אפשר אף להגדיל ולומר כי מדינת ישראל קמה "תודות" למלחמה זו. כי אין מנוס מלראות במלחמת העולם השנייה המשך ישיר של "המלחמה הגדולה". היא ולא אחרת אפשרה את עלייתו של היטלר וחבר מרעיו לשלטון תוך שהם מלבים את השנאה ליהודים ש"תקעו סכין בגב האומה" בכך שאילצוה להיכנע למדינות ההסכמה כביכול.
תוך כדי תיאור דמויות בולטות של הזמנים ההם, מנפצת טוכמן מספר מיתוסים רווחים. לדוגמה, בניגוד לדעת רבים הקייזר הגרמני וילהלם ה-II (וילי) , כלל לא חפץ במלחמה ואף פחד ממנה. אכן ברצונו היה להעלות את קרנה של ארצו על חשבון מעצמות אחרות, אך הוא ניסה לעשות זאת בעיקר על ידי הרתעה, תוך הפגנת כוחה של גרמניה ולא מלחמה של ממש. הוא אף ביקש למנוע את ההתדרדרות למעשי איבה, אך משהוציאו הגנרלים שלו את פקודת הגיוס, לא היה בכוונתם לעצור את שרשרת האירועים ולשנות תכניות ששקדו עליהם שנים. למעשה, אוגוסט 1914 התרחש כי התכניות היו חזקות מבני האדם שחיברו ואימצו אותם. לתהליכים היו חיים משלהם.
באותם ימי קיץ חמים, מקובל היה לחשוב כי המערכה עתידה להיות קצרה. פון מולטקה הצעיר, רמטכ"ל הצבא הקיסרי הגרמני והגנרלים שלו פון קלוק, פון בילוב, האוזן ואחרים שיצאו ליישם את "תכנית שליפן" היו בטוחים שימחצו את צרפת תוך 36 ימים ויתפנו להכות ברוסיה במלוא הקיטור. שאיפותיהם היו גדולות ובטחונם העצמי מופרז. הם זילזלו באויב, הם לא חשבו שאנגליה תצטרף למלחמה והם לא הבינו עד הסוף את שדה המערכה שהשתנה באופן דרמטי מאז1870 –הניצחון המפואר שלהם על צרפת.
לצרפתים מצידם הייתה את "תכנית XVII " שמתבקש לכנותה מטופשת וגם זאת בלשון המעטה. אי מוכנותם לסוג המלחמה שהם נאלצו לפגוש עלתה להם במחיר מזעזע. בתום אותו אוגוסט איבד הצבא הצרפתי כ-300,000 (!) חיילים, פרחיה של צרפת, שהמטכ"ל שלהם לא חשב על אסטרטגיה מוצלחת יותר מאשר לשלחם בהמוניהם כשהם חמושים בעיקר באומץ לב אל מול מכונות ירייה וסוללות ארטילריה ועוד הלבישם במכנסיים אדומים כדי שהאויב יזהה אותם בקלות. תכניתם של הגרמנים כמעט יצאה אל הפועל ופריז הייתה כבר בהישג ידם עד שב"נס על המארן" הצליחו הצרפתים להדפם. גם זאת עלה בידם לבצע תודות לעזרתם של חיל המשלוח הבריטי והרוסים שאצה להם הדרך לעזור לבני בריתם והם יצאו לקרב לא מוכנים די הצורך. מעלתו העיקרית של ז'ופר, מפקד צבא צרפת, הייתה בעיקר שלוות נפשו. אילו רק היה מבין בלוחמה באותה מידה כמו שידע להפגין את קור רוחו אל מול חייליו...
ישנם וויכוחים אין ספור לגבי טבעם של הגרמנים ומה גרם להם להתנהג כמו שהתנהגו בזמן מלחמת העולם השנייה. לכל מי שחפץ להכיר את האופי הגרמני בעת מלחמה יכול להתרשם די והותר תוך כדי קריאת הספר. התנהלותם ההרסנית והברוטלית באזורים שהם כבשו בבלגיה וצרפת ופעולות התגמול כלפי האוכלוסייה האזרחית מזכירים את תיאורי השואה. החזון של אנשי רוח גרמנים רבים(בהם תומאס מאן) באשר לעולם שלאחר המלחמה, מזכירים במידה רבה את הפילוסופיה הנאצית ותורת הגזע, הרבה לפני שאלה הופיעו על במת ההיסטוריה.
מדהימה העובדה שספר זה, העשיר בתיאורי נשק, תמרוני צבא, שיטות לחימה ועוד ירקות מסוג זה, נכתב בצורה כה מפורטת ויסודית על ידי היסטוריונית אישה ועוד ב-1962. ידעתי שהדבר אפשרי כמובן, אך זה בהחלט לא אופייני ומפתיע.
פירוט יסודי זה עשוי גם להתיש חלק מהקוראים ולגרום להם לזנוח את הספר, אך יש להשלים עם כך, מכיוון שזה למעשה ספר עיון ומשמש מקור היסטורי מהימן עבור חוקרים. עם זאת הוא לא יבשושי וכאמור יש בו לא מעט קטעים סוחפים.
זהן ספר שכתוב היטב וניכר שנעשתה עבודת תחקיר מדהימה בהיקפה בתרם פורסם. הוא פותח את התיאבון ללמוד ולקרוא עוד אודות אירועי אותה התקופה. בה בעת הספר רלוונטי להפליא. מומלץ בחום.
