ביקורת ספרותית על כלום לא נשכח - מותחן פסיכולוגי מאת וונדי ווקר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 7 בדצמבר, 2017
ע"י אפרתי


נניח שהייתם עוברים חוויה טראומטית מאוד, והיו מציעים לכם טיפול תרופתי שימחק את הזיכרון הרע, הייתם מסכימים? אולי כן ואולי לא. תלוי בכושר העמידות הנפשית שלכם, ברצון לשמר את אישיותכם כפי שהיא, בהבנה שזיכרון רע הוא חלק מן הפסיפס שמרכיב את מכלול החוויות שלכם.

לג'ני קרמר לא היתה אפשרות בחירה. בעודה שוכבת מורדמת אחרי אונס אכזרי (מתי אונס איננו אכזרי, אמנם יש גם דרגות בברוטליות, ועל כך בהערה המסכמת שלמטה), אמה נוטלת בשמה את ההחלטה. הלוא ג'ני היא נערה בת חמש עשרה, ילדה, יש לומר, שהוריה מעדיפים כי לא תישא על גבה את החטוטרת הזאת למשך שארית חייה.

אבל הטיפול התרופתי, שמוחק את זיכרון האונס, איננו מוחק את התחושות הקשות שהוליד האונס, וכך, למרות שהיא יודעת שעברה אונס, אין לה אפשרות לשחזר אותו, אבל המחיקה של עצם המעשה, לא העלימה את התחושות שמולידה הטראומה.

ונדי ווקר כתבה ספר מתח פסיכולוגי מצוין, ואכן, בניגוד לשלל ספרים המתיימרים להיות ספרים בעלי גוון פסיכולוגי, הספר הזה בהחלט ראוי לשמו.

ד"ר אלן פוסטר, הפסיכיאטר המטפל בג'ני, מספר את סיפורה ואת סיפור משפחתה, מתאר את הטיפולים הפסיכולוגים שהם עוברים בקליניקה שלו, ומסביר את תהליכי הזיכרון שעובר המוח ואת הטיפול החדשני (שעדיין לא הושלם במציאות, אבל נמצא בתהליכי מחקר) שנועד לשחרר נפגעי טראומה מהפרעת דחק פוסט טראומטית. דמותו של הפסיכיאטר עוברת שינוי מפתיע ככל שהוא נשאב אל המקרה ותוצאותיו, ושלא במקרה, הוא הזכיר לי את דמויותיו של הסופר הרמן קוך.

וונדי ווקר מעידה על עצמה כי הספר נכתב במשך עשרה שבועות, הישג מפתיע ויוצא דופן באיכותו, למרות שתהליך ההבשלה שלו ארך שנים רבות.

ולעניין הסוגריים שלעיל. ולידיעת כל מדושני העונג המפורסמים, שבמשך שנים חשו שמעמדם מאפשר להם לגעת ולדרוש ולהשתמש ולכפות וליהנות על חשבון ולחשוב שגם האשה שמולם נהנית בלי חשבון, ושאם הדרייב שלהם ענק (פעם קראו לזה יצר או סתם שאפתנות) אז הנשים שסביבם הן עוד יעד פעוט לכיבוש, ובכן, לידיעתם, אנחנו מקוות (וגם הגברים הטובים מקווים) שעידן חדש נפתח ונרקמת פה מהפכה חשובה. ולידיעת כל הגברים שמצרים ומצקצקים על אובדן הרומנטיזציה, ובטוחים שעל כל מתלוננת אמיתית יש אחת סחטנית, אז לידיעתכם, על כל מאה מתלוננות אמיתיות, יש מאה אלף ששותקות ועל עשרת אלפים שמתלוננות יש אולי סחטנית אחת. ולפני שאתם נדים לגורל הרומנטיות ז"ל, תחשבו על בתכם או רעייתכם בסיטואציה דומה.

32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רונדנית (לפני תריסר דקות)
כל ספר שאת לוקחת ליד הוא פנינה בשבילי ממש תענוג לקרוא את הסקירה ומייד להוסיף לרשימת קריאה תודה אפרתי וחג אורים שמח
אפרתי (לפני 3 ימים)
תודה רבה, זשל"ב.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 ימים)
יפה כתבת. ויפה גם כתבו החברים כאן לאתר.
אלון דה אלפרט (לפני 3 ימים)
איך אומר הנוער פה? רושם
נעמי (לפני 3 ימים)
אלון אתה כותב ספר? יאיי
אלון דה אלפרט (לפני 3 ימים)
אני את גב הספר לא הייתי כותב ב-24 ימים
אפרתי (לפני 4 ימים)
אלון, גם לי זה נראה הזוי, אבל למה לה להגיד דבר כזה סתם? אתה חושב שאם היא היתה כותבת שלקח לה 10 שנים לכתוב את הספר הייתי חושבת שזה מוגזם? זה ספר מעולה וכתוב נפלא.
הכוורן (לפני 4 ימים)
אלון , הנס פלאדה כתב את לבד בברלין על 671 עמודיו ב - 24 ימים ( מופיע בגב הספר) . הקיצר , תגביר ת'קצב ...
אלון דה אלפרט (לפני 5 ימים)
אני, לבושתי, סופר מילים. ספר של 316 עמודים, 31 עמודים לשבוע שזה פלוס מינוס 10000 מילים, 2000 מילים ליום בימי חול. בספר הבינוני שאני מתייגע על כתיבתו כבר כמעט שנתיים, לוקח לי, עם כל העבודה והילדים והחיים עצמם, משהו כמו 1500 מילים לשבועיים בממוצע, כולל שבועיים שרק כתבתי (נגיד). אני פשוט לא מבין איך עושים את זה אחרת. בלוגי אמר לי פעם שהיו לו ימים של 3000 מילים. אני ביום הכי פורה שלי הגעתי ל-1800, והייתי סחוט.
אפרתי (לפני 5 ימים)
תודה רבה, אירית, בדרכך המקסימה את תמיד מחמיאה יפה כל כך.
אירית (לפני 5 ימים)
אונס זו אלימות, בריונות, היאכפות, טרוריזם, פגיעה, תוקפנות ועוד הרבה אחרים...
וזה בא לידי ביטוי במשפחה, בין אדם לחברו, בין מגדרים, בין תרבויות, דתות מדינות ואמונות, וזה מיד מפנה אותנו לחשוב על יצר האדם, על מגוון הדחפים שבו, על נטיותיו ועוד כהנה וכהנה...
ועל כן "אין חדש תחת השמש", וכנראה "מה שהיה הוא שיהיה" ...ואת זה לא אני אמרתי, אמרו כבר הרבה לפני, וחכמים ממני ...
שבת שלום לכולם ותודה לך אפרתי.
כרגיל בדרכך הנבונה את יוצרת סיעור מוחות ....
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 ימים)
(לא משווה בכלל. ולא היה עולה על דעתי למחות על מה שכתוב בביקורת. הגבתי רק להערה הזאת - "מה גם, שגברים נפגעים על ידי גברים.")
אפרתי (לפני 5 ימים)
אלון, זה אכן לא יאומן. אני מניחה שהתחקיר ארך שנים, והיא מספרת ששבע עשרה שנים הוא התבשל. אבל להעלות על הכתב ספר מצוין כזה בתוך עשרה שבועות, זה בהחלט הישג בלתי רגיל.
אהה... וגם יעלהר, שבגללה רכשתי את הספר, מודה ש"הספר כתוב נפלא". אני מניחה שליעל אתה מאמין.
אלון דה אלפרט (לפני 5 ימים)
גם כן, אנשים שכותבים ספר בעשרה שבועות
האופה בתלתלים (לפני 5 ימים)
כל מקרה מהותי בפני עצמו, אבל רוב האוכלוסייה הנפגעת (ולו באופן היומיומי) היא נשים, ולכן הגיוני לערוך את השיח מנקודת מבט נשית מול גברית, בלי לבטל את המודעות למקרים שונים.
אפרתי (לפני 5 ימים)
זה כל כך נדיר, שבואי לא נשווה. לדעתי, ההשוואה עושה עוול לנשים שנפגעות בשיעורים כל כך גדולים, שפגיעה והטרדה של גברים ע"י נשים בטלה בשישים.
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 ימים)
וגם על ידי נשים, אפרתי.
נכון שזה נדיר בהרבה מגברים שאונסים נשים, ולו בגלל היכולת הפיזית.
אבל זה קיים. נשים יכולות לאנוס. רק עכשיו התפוצץ הסיפור של מלאני מרטינז.
אפרתי (לפני 6 ימים)
ברור שיש גם דברים שנפגעים, ובוודאי ילדים בנים. אבל מכיוון שיש הרבה יותר נשים נפגעות מאשר גברים, התייחסתי לנשים. מה גם, שגברים נפגעים על ידי גברים.
מסמר עקרב (לפני 6 ימים)
הביקורת מצוינת, הפסקה אחרונה מצמררת, ובהערת אגב אומר שגם גברים לא מעטים עוברים אונס והתעללות מינית, והנושא הזה כואב וקשה לא פחות. העונה השנייה והמצוינת של הסדרה "פשע אמריקאי" מיטיבה לתאר ולהמחיש את הנושא הכאוב הזה, שלא זוכה בדרך כלל להדים.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 6 ימים)
סרט מעולה.
אקרא את הביקורת אחר כך.
אפרתי (לפני 6 ימים)
זו קלאסיקה, אבל חסרות לי גם כמה קלאסיקות...
רויטל ק. (לפני 6 ימים)
ידעתי שלא סביר שלא תכירי את הסרט:)
אפרתי (לפני 6 ימים)
כרמליטה, את צודקת בכל מילה. ברור שלא רק מפורסמים. אבל כרגע הם מניעים את גלגלי המהפכה, כי סתם בכירים זה לא מרשים מספיק.
בחורה שבודה דברים כאלה צריכים להעניש כמו אנס, כי היא בוגדת ברעיון ובמהפכה, ומקלקלת לכולן וכמובן לנשוא התלונה ולמשפחתו.
לגבי טראומה של הלם קרב, הספר עוסק בכך רבות. יש לפסיכיאטר מטופל נוסף שמחקו את זכרונו, והפסיכיאטר מנסה להחזירו. כנראה שמחיקת זיכרון היא בעייתית מאוד.
אפרתי (לפני 6 ימים)
על הסרט שמעתי, ברור. הוא מפורסם מאוד. משום מה לא יצא לי לראות. מתגובתך חשבתי שיש גם ספר...
כרמליטה (לפני 6 ימים)
סקירה מאד מעניינת.
העלתה בי מחשבות גם על סוגי פוסט-טראומות אחרות, כמו אלו של פגועי הלם קרב, שמשחזרים בחלומותיהם את הקרבות ומתעוררים בצעקות.
אם טיפול מוחק זכרון שכזה יוכל לסייע להם ולו חלקית - גם זו בשורה.
*****

מצטרפת לדעתך שאונס הוא תמיד אכזרי, וגם לפיסקה האחרונה. רוצה להרחיב: לא רק מפורסמים הרשו/מרשים לעצמם לגעת, לדרוש ולכפות, אלא גם הרבה בעלי תפקידים בכירים, לאו דווקא ידוענים, שכפו מרותם על כפופות להם.

לדעתי, יש להעניש קשות נשים שבודות אונס.
כל אחת שכזאת גורמת נזק עצום לא רק לבחור אלא גם לכל הנשים.
רויטל ק. (לפני 6 ימים)
זה סרט, לא ספר
משום מה הייתי בטוחה שראית:)
אפרתי (לפני 6 ימים)
לא קראתי, בורה שכמותי.
רויטל ק. (לפני 6 ימים)
ואף מילה על "שמש נצחית בראש צלול"?
אמנם לא עסק בטראומה,אבל כן ברגשות שנותרים אחרי שהזכרון לכאורה נמחק.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ