ביקורת ספרותית על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2 מאת אלנה פרנטה
ספר טוב

---

כשסיימתי לקרוא את "החברה הגאונה" הייתי בסוג של קריז, התגעגעתי לדמויות שנכנסו לתוך חיי ונלקחו מהם באחת. כי הכתיבה של אלנה פרנטה יורדת לעומק, לפרטים, לרגשות, להשלכות, בצורה שמייצרת היכרות ומעורבות בחיי הדמויות, וכשהן ניטלות מהקורא עם סיום העמוד האחרון, משהו מחייו של הקורא נותר באוויר, כצורך שאין לו מענה. כחודשיים חלפו עד שהחלק השני בסדרת הרומאנים הנפוליטניים הגיע לספריה וזומנתי לאסוף את העותק השמור לי.
כשהתחלתי לקרוא את הספר, עד עמוד 100 פחות או יותר, החיבור שלי אליו קצת קירטע והייתי עסוקה בהסרת שכבות האבק מעל לשמות האיטלקיים והקשרים המשפחתיים שתוארו בחלק הראשון, אך כשהספר העלה הילוך, נשאבתי לתוכו והדפים חלפו ביעף. יש משהו ממכר בספרים של אלנה פרנטה. תאורים שקופים כבדולח שמחד מתעכבים על פרטים ומנגד לא מעיקים, איזון מדוייק בין עומק ועניין. יחד עם צלילות הטקסט, אני חושבת שעיקר המשיכה של הקוראים לספריה של פרנטה נובע מהקשר הרגשי המודגש ביתר שאת בטקסט. הפן הרגשי תמיד נוכח ומלווה כל התרחשות (כיצד הרגשתי כששוחחתי עם לילה, כיצד הרגשתי כאשר חזרתי לחופשה בנפולי, וכו') וחיפוש החיבור האישי והרגשי משמש כמגנט בעידן הקרייריסטי המודע ויחד עם זאת לא מודע לעצמו ולרגשותיו.
בחלק השני בסדרה, בניגוד לספר הראשון בסדרה, יש הרבה יותר התרחשויות ותהפוכות, בגידה רודפת בגידה עד שהקורא מבין כי זו כנראה הנורמה בשכונה הנפוליטנית. דווקא עודף התהפוכות מייצר ארומה רכילותית, ואילו התמקדות בעלילה פשוטה בעלת רבדים נפשיים (כמו ב"החברה הגאונה") הייתה יוצרת תוצאה יותר נקיה וקולעת טוב יותר למטרה.
לדמותה של אלנה יש קוים שאפיניים לנשים רבות - חוסר בטחון עצמי, פיקפוק, חששנות, חוסר יכולת לפרגן לעצמה, רצון להתחבב, דחיפת עצמה למקומות שאינם קלים לה ותחושה תמידית שאינה ראויה להישגים אליהם היא מגיעה. חברתה, לילה, מציגה מעין היפוך לאופיה של אלנה - נועזות, בטחון עצמי, אומץ, וולגאריות, חריפות, לקיחת הימור. יחסי המשיכה-דחיה בין שתי הנשים נמשך כחוט השני גם לאורכו של ספר זה. וכמו בחלק הראשון, אלנה נפגעת מלילה פעם אחר פעם, אך מוסיפה להימשך למקום הזה שיש בו פגיעה, ניצול, כעס וזילזול שמלווים ומוזנים בהערצה וקנאה.
עניין אחר שמתחדד בספר זה הוא הגורל החוזר על עצמו. אם בספר הראשון סופרו סיפוריהם הפיקנטיים של בני הדור הקודם - רציחות, בגידות, ריבים משפחתיים ואלימות, הרי שבספר זה, כל אלה נהיים נחלתם של בני גילה של אלנה, ולקראת סוף הספר, כאשר הילדים העוללים מתחילים לריב, גם של הדור הבא, בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת).
לסיום, הערה טכנית: במהדורה שהגיעה לידי ספרתי שלוש טעויות מבלבלות ובהן הוחלפו שמותיהם של נינו ורינו. גם כך רבים השמות בספר, חבל שלא נעשתה הגהה נוספת כדי למנוע בילבול נוסף.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2