ביקורת ספרותית על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2 מאת אלנה פרנטה
ספר טוב

---

הסיפור של שם המשפחה החדש, שמוחק את הישן ומצמצם את הקיום לכדי ציות לבעל והולדת צאצאים. לילה, שוברת המוסכמות, נאבקת בתפקיד שייעד לה הגורל.

הספר מתחיל היכן שהקודם הסתיים, בחתונתה הרת האסון של לילה לסטפנו, ומלווה את לילה, אלנה וקרוביהם בשנות בחרותם.

האופן בו עצם קיומה לילה מערער את ביטחונה של אלנה ואיתו את כל ישותה, לא רק שממשיך בקו האובססיבי של האחרונה כלפי חברתה, אלא גם מפחית מערך דמותה ואמינותה ובכך מהסיפור כולו. מאסתי בחוסר יכולתה לסגל השקפת עולם וסלדתי מהתחליף שמצאה בדמות עמדות מכריה.

קשה לפספס את הדמיון בין הדמויות הצעירות והמבוגרות – השיגעון המשותף ללילה ודודתה מלינה, הבוגדנות שהופכת נחלתו של נינו, ממש כמו אביו. ציפיתי שיימצא עצמו ישן עם הדגים לאור פרשת האהבים שלו, שאלנה מגיבה אליה באיפוק הזוי להפליא. נחרדתי לאור חווית המין הראשונה של שתי החברות (בדגש על אלנה) והתאכזבתי מהיעדר סיבה למתן שמו של רינו הבן.

חמש מאות העמודים חלפו ביעף (בקצת יותר מיממה), הספר קצבי יותר מהקודם והקריאה בו שוטפת. הסופרת מהתלת בקוראים עם תפניות רבות בעלילה. עם זאת, התפניות המוצלחות בעלילה ממוקמות באמצע הספר, וחלקו האחרון משעמם למדי. המלודרמה של דמויות המשנה השטחיות המאיסה את עצמה, וניתן לספור על כף יד אחת את מספר הדמויות בהן ישנן מורכבות אמיתית ועמוקה.

שני כרכים עוד לפני (כאלף עמודים), האם לא עדיף שאמיר אותם בספר עב כרס, ארוך אומנם אך איכותי?
לצערי, לעיתים איני יודע מתי להפסיק.

בתקווה שאיני משחית את זמני,

שלושה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2