ביקורת ספרותית על אל תחזור - (אין דרך חזרה) - ג'ק ריצ'ר #17 מאת לי צ'יילד

---

אמרו לריצ'ר "אל תחזור".
לא חזר?
חזר.
הוא תמיד חוזר, שלא יהיה לכם ספק.
הוא גם לא אוהב לעשות מה שאומרים לו.
למה לו? אם הייתם בגובה שלו ובכושר שלו, ככה, בלי להתאמן, הייתם נותנים למישהו להגיד לכם מה לעשות?
"מי יתחרט על כך שחזר? הוא, או מישהו אחר?" תוהה הכריכה.
טוב, אתם יודעים את התשובה.
התשובה היא: אנחנו.
הקהל ביציע.
אמרו לו "אל תחזור", חזר. מה יצא מזה?
ספר בינוני.
זה מה שיצא.
לא רע, אתם יודעים, אבל בינוני כזה.
מצ'יילד אנחנו מצפים ליותר.
ותכלס, מה היה דחוף לו כל כך לחזור?
היה יכול ללכת לכל מקום אחר.
מקום חדש.
ריצ'ר, אתם מכירים אותו, הרפתקאות נופלות עליו מהשמים לאן שהוא לא הולך.
אז למה, למה לחזור אחרי שאמרו לו במפורש, באותיות גדולות, על הכריכה:
אל תחזור?
טוב, זה בגלל שעל אותה כריכה, באותיות אפילו יותר גדולות כתוב גם "לי צ'יילד", אז ריצ'ר יכול לעשות מה שהוא רוצה ואנחנו נקנה.
אבל זהו, ריצ'ר, מספיק.
הבנו.
חזרת, הראית להם מה זה.
לא נגיד לך מה לעשות, אבל לטובת כולנו, בפעם הבאה - אל.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על אל תחזור - (אין דרך חזרה) - ג'ק ריצ'ר #17