#
גופה של אשה צעירה נמצאת בעיירה במיסיסיפי, סמוך לבסיס צבאי צמוד לעיירה. ריצ'ר, שהוא קצין במשטרה הצבאית נשלח למקום במסווה של נווד(!) כדי לנטר את הלך הרוחות בצד האזרחי של החזית הזו. די מהר מתברר שהאשה הצעירה לא היתה הראשונה שנרצחה במקום ומהר מאד נוספות עוד גופות, עוד דם וכמובן עוד קונספירציות.
נראה כאילו עיירות בארצות הברית חוזרות למודל ה"עיר-מדינה" מהעת העתיקה. הן מתַחְזקות מנגנון פו<mark>לי</mark>טי-לוקא<mark>לי</mark>

הספר החדש הזה הוא פריקוול ליצירותיו של <mark>לי צ'יילד</mark>. פריקוול, למי שלא יודע (אוי, איזה כיף להתנשא קצת מעליכם, ידידי הרבים חברי סימניה עם התארים מפה ועד הודעה חדשה במדעי החיים ובמדעים מדוייקים...) היא יצירה ספרותית או קולנועית, המקדימה כרונולוגית יצירות שפורסמו לפניה ומעניקה את הרקע לגיבורים המוכרים. ובכן! ככה נולד ג'ק ריצ'ר. ובמונח נולד אינני מתכוונת לצירי הלידה של אמו הצרפתיה, לחדר הלידה בבסיס צבאי כ

#
ג'ק ריצ'ר הוא גיבור פופולרי. בנוסף על יתרונותיו הגופניים יש לו סט תכונות מעורר קנאה – הוא בעל חשיבה אנ<mark>לי</mark>טית אך לא אובססיבי. הוא מבין ומכבד הירארכייה – כבן לנחת ששירת כשוטר צבאי בצבא ארה"ב - אך הוא מכבד חוקים רק אם הם נראים לו צודקים, מתעלם מהחוק בכל מקרה אחר. הוא פרקטי, אינו עוסק בחלומות והגיגים ולא כותב שירה, אבל יכול להיות מחזר רומנטי (בכל הכבוד, כמובן). הוא לוקח אחריות – אבל עדיין מאפשר ודו

את הספר הזה, אוקיי, רגע, לא ספר. נובלה. נובלה? מה נובלה? נובלה לא נשמע לכם כמו משהו שבהגדרה שייך לז'אנר ספרותי גבוה? מה ל<mark>לי צ'יילד</mark> ונובלה?
מצד שני - 47 עמודים. סיפור? פרק? נובלה. שיהיה נובלה
אוקיי. נתחיל מחדש. את המוצר הזה תכננתי לרכוש פחות או יותר מהרגע הראשון שבו הורדתי את אפליקציית עברית.
טקסט של <mark>לי צ'יילד</mark> שבמרכזו ג'ק ריצ'ר, ואי אפשר לקנות בשום פורמט אחר. נו, בשביל זה בדיוק המציאו את האפליקצ

הביקורת מוקדשת לאפרתי ולאלון דה אלפרט.





מתוך ביקורת ספרותית של אלון דה אלפרט על Never Go Back מאת Lee Child בתאריך 28.5.2014
# # # # *
שונרא: "לא קראתי את ריצ'ר אבל אם התיאור שלך נכון, אז אני נאלצת למחות על המשפט 'נשים אוהבות את ריצ'ר כי הן רוצות מישהו כזה <mark>לי</mark>ידן' אני לא רוצה את הגבר ש<mark>לי</mark> גיבור. אני רוצה אותו בחיים."
אלון דה אלפרט: "שונרא - ריצ'ר נשמע או<mark>לי</mark> קצת נאג'ס, אני יודע. א

מי שמכיר אותי יודע עד כמה הסדרה הזו אהובה עלי.
או היתה אהובה.
עד ש<mark>לי צ'יילד</mark> התחיל להתעייף בעשור האחרון ולכתוב ספרים שלא מגיעים לקרסוליים של הראשונים.
ואז אירע מיפנה חדש. לי הכניס את אחיו אנדרו לעסקי ג'ק ריצ'ר, המיר את שמו לאנדרו צ'יילד במקום אנדרו גרנט וכתב ביחד עם אחיו הצעיר שלושה ספרים.
אחרי הפיילוט הזה, כשהקוראים תהו למראה השם החדש שעל הכריכה, וקיוו בסתר ליבם שהשותפות תניב פרי מבורך, נטש

רשימת מרכיבים: שוטר לשעבר במשטרה הצבאית, נווד, מתגלגל מעיירה שכוחה לאחרת, מטר תשעים פלוס, אגרופי ברזל, לב רך כלפי החלשים, חשיבה אנ<mark>לי</mark>טית, הסקת מסקנות ששרלוק הולמס היה גאה בה, כוריאוגרף של אמנויות לחימה שאף אחד עוד לא המציא, פותר בעיות, אמיץ, נחוש ועשוי ללא חת למול הרעים, אמו הצרפתיה ואביו איש הצבא גידלו אותו ואת אחיו בבסיסי צבא בכל העולם. בקיצור, ג'ק ללא שם אמצעי, ריצ'ר.

בספר הראשון בסדרה, כסף ק

אל סדרת הספרים הקטלניים של הצמד <mark>לי צ'יילד</mark> וג'ק ריצ'ר, אני מתייחסת כמו אל מתנה נהדרת. מפעם לפעם מפציע ספר אחד בארוני, רומז לי, קורץ לי, מדרבן אותי לקרוא אותו.
ואני, מלכת המידות הטובות, זו שלומדת מדי יום לדחות סיפוקים, לוחשת לו: רק רגע, חכה שבוע שניים, יש כמה שמחכים מזמן מכל אותם מבצעי המאה, נקרא כמה אחרים ונחזור אליך. זה לא קל, אני אומרת לכם, בלב כבד אני מחזירה את הריצ'ר התורן לחשכת הארון ומתחברת

כפי שכבר סיפרתי לכם, רק נודע <mark>לי</mark> שריצ'ר חדש יצא לאור, ומנגנון דחיית הסיפוקים ש<mark>לי</mark> נכנס לתרדמת. יצאתי לקניון, נכנסתי, יצאתי עם שלושה ספרים. ביניהם זה, כאילו סתם. חשבתי לטמון אותו בארון לחגיגת קריאה, כמין פר<mark>לי</mark>ן מיוחד, אבל לא עמדתי בזה. יום שישי עמוס וקצר טומן בחובו הבטחה, עבדת קשה, מגיע לך פיצוי. כל חיי מלאים בפיצויים קטנים כאלה, הסחת הדעת, הרגעת המצפון, והתעלמות מהחלק הרציונ<mark>לי</mark> שבי. השילוש הקדוש בשביל