כמה חסרת יצירתיות ופתטית את יכולה להיות, עד כדי לצטט את עצמך? אני מתארת לעצמי שמאוד. ובכל זאת אני אצטט את עצמי. ככה כתבתי בתחילת הסקירה של הספר "61 שעות": "רבות דובר על ג'ק ריצ'ר, האיש והאגדה. מה לא נאמר עליו כאן? שנורא נוח שגיבור פותר תעלומות נמצא משכמו ומעלה מרוב היריבים שלו, בגובה של כמעט שני מטרים עם מאה ומשהו ק"ג של שרירים. דובר על סגנון החיים שבחר לעצמו, נווד חסר רכוש הנע ממקום למקום ובאורח פלא נקלע תמיד להרפתקאות ומציל את המצב. סגנון החיים שלו מעלה גם שאלות אמינות בסיפור, שכן האיש נמצא תמיד בכושר מעולה, אבל לא ברור מתי הוא בדיוק מתחזק אותו. בפרט אין שום חדרי כושר במהלך העלילות. וגם לא מקלחות, אם כבר מדברים. ודובר גם על יכולותיו המנטליות האדירות, לקרוא את מחשבות יריביו ולתכנן כמה מהלכים קדימה, לספור זמן טבעי בלי שעון, ועוד ועוד. על-גיבור, פשוטו כמשמעו."
במהלך הספר ההוא, 61 שעות, או למעשה לאחריו, נוספו עוד כמה תהיות באשר ליכולותיו הביונית של ריצ'ר, ולאפשרות שלו לצאת מפיצוץ אטומי בחיים, אולי עם עוד צלקת לשלל הצלקות שלו. אבל זו תעלומה שנשארת תעלומה. לעומת זאת תעלומת הכושר לא מטרידה רק אותי, מסתבר. סוזן טרנר, זאת שריצ'ר מחזר אחריה, שלא לומר חוצה את כל ארה"ב בטרמפים מחוף לחוף על מנת לפגוש אותה, תוהה גם היא על זה.
"כמה אתה מתאמן?"
"אני לא," אמר. "זה תורשתי." וזה היה. גיל ההתבגרות הביא הרבה דברים בלי לשאול שאלות. כולל גובה ומשקל ומבנה גוף בשר ודם, כולל שרירי בטן חטובים וחזה כמו מגינים של שחקן פוטבול, ושרירי ידיים כמו כדורסל, ושומן תת עורי דק כמו טישו. הוא אף פעם לא חיבל בכל זה. לא דיאטות, לא הרמת משקולות. לא מכון כושר. אם זה לא שבור, אל תתקן את זה. זו המדיניות שלו.
סוזן טרנר, לשעבר מפקדת ביחידה המיוחדת 110 של המשטרה הצבאית, ובאותו רגע נמלטת ממאסר יחד עם ריצ'ר, מראה יכולות מחקר ובילוש קטנות ביותר, והיא קונה את הבולשיט הזה. או שמא היא מעוניינת יותר באותו רגע במכנסיים של ריצ'ר ובמה שמתחתיהן. אני, לעומת זאת נשארת ספקנית. גנטיקה היא הסבר נחמד בגיל עשרים, בקטטות מול חובבים. לא בגיל ארבעים פלוס-פלוס-פלוס אחרי שנים של אכילת ג'אנק-פוד, ובהתנגשויות מול בריונים מאומנים היטב.
אבל סוזן אוהבת את זה, קהל הקוראים אוהב את זה, ומי אני שאתווכח? כמיטב מסורת ספרי ריצ'ר הוא נע ונד ברחבי ארה"ב כשלפתע נופלות בחיקו מזימות ארוכות טווח וחובקות עולם. בשילוב מופלא של יכולות פיזיות ושל התגרויות מילוליות שנונות, הוא ממשיך להסתפק ב-11 דקות למקלחת, לסרב לכבס את הבגדים שלו במקום לקנות חדשים בכל פעם שיש צורך, ולנדוד כאשר יש בכיסו מברשת שיניים מתקפלת ותו לא. הפעם, כאמור, בסיוע ובליווי של גברת נאווה שבקול שלה הוא התאהב בספר הקודם. כמו ההסבר על הכושר, גם כאן לא כל העלילה משכנעת, אבל היא טובה מספיק כדי להעביר קריאה בשבת של שעון קיץ. תהיית הכושר נותרה בעינה.


















