ללא ספק מדובר בספר מרתק, מסעיר, מטלטל, מותח ומעורר מחשבה!
בנוסף לעלילה המרתקת והייחודית, סגנון הכתיבה התמציתי והמהודק, עליהם אכתוב מיד, גם הסיפור מאחורי כתיבת הספר וההקשר בו נכתב הם מרתקים ותורמים להפיכתו לספר חובה בתחומו בעיניי.
הנס פאלאדה היה סופר גרמני שחי תחת השלטון הנאצי בשנות המלחמה בגרמניה, לא ארחיב על סיפור חייו כאן מכיוון שרבות נכתב על כך גם בביקורות כאן וגם במקומות אחרים. יחד עם זאת, חשוב לי לציין שני דברים שסייעו לי להבנת הספר, או לכל הפחות תרמו לעיצוב נקודת המבט שלי על הספר המיוחד הזה. דבר ראשון, שפיותו או לכל הפחות חוסנו הנפשי של פאלאדה (שהוא, אגב, רק שם העט של הסופר) היו שבריריים מאוד. בעטיפת הספר הדבר מוצג כאילו היתה זו התוצאה של רדיפת המשטר הנאצי אך מתברר שמצבו הנפשי של פאלאדה התערר עוד קודם לכן. אני מציין זאת כי הדבר מתווסף לעובדה ביוגרפית מרתקת ומטלטלת נוספת ביחס לחייו של פאלאדה וללסיפור כתיבתו של הספר - פאלאדה כתב אותו מיד לאחר המלחמה במשך 24 ימים רצופים (בלבד - יש לומר) ולאחר מכן נפח את נשמתו. שתי עובדות שופכות אור זו על זו לטעמי מכיוון שמתחוור שיש פה אדם שחייו ייסרו אותו, שחווה מצוקה נפשית רבת שנים שהתווספה אליה רדיפה פוליטית, עינויים וסחיטה באיומים, אך תחושת שליחות ויעוד חזקה סייע בידו לחבר רומן של יותר מ-600 עמודים סוחפים, מטלטלים, הכתובים בבהירות מלאת חיים ומציגים דמויות עמוקות ומלאות מבע.
אני סבור שבדיוק בשל עובדה זו פאלאדה מצא עניין כה גדול בדמויותיהם של מי שעברו רדיפה פוליטית וסחיטה נפשית כה נוראיות אך עדיין לא נשברו - בשל תחושת השליחות והייעוד בהן החזיקו. בתקופה של אפלה מוסרית, של שחיתות והיפוך כל הערכים והמידות, גיבורי הספר נאמנים לאמת הפנימית שלהם ולצדק הפשוט בו, לפי אמונתם כל אדם הגון צריך לאחוז.
הזוג קוונגל הם אנשים פשוטים וישרים שמות בנם עורר בהם תובנה שפלחה את נשמתם כמו באחת - המשטר של היטלר הוא רצחני ומרושע, ויש לעשות את המאמצים הגדולים ביותר שבנמצא על מנת להפיץ אמת פשוטה זו.
לאורך כל הקריאה לא יכולתי שלא להזכר במציאות הדיסטופית של רומן מופת אחר - 1984. מציאות בה כל האמיתות מסולפות, בה המשטר רודף את הפרט עד למצודות נפשו האינטימיות ביותר ולא מסתפק אפילו בהשמדת גופו אלא חותר גם לביטול מלא של אישיותו החופשית.
למרות כל הידע שלי על השואה ועל מלחמת העולם השנייה, ואפילו לאחר קריאה בספרים המתארים את חוויותיהם של לא יהודים גרמנים (סיפור של גרמני, למשל) או אחרים (סיפורו של המרתק של יאן קרסקי), אף פעם לא נתתי את דעתי באופן מלא על הרדיפה הפוליטית של גרמנים שהתנגדו למשטר הנאצי. אחת השאלות הנפוצות ביותר שעולות בנו כבני אנוש וכיהודים נוכח זוועות השואה והמשטר הנאצי היא "כיצד עם שלם של אנשים משכילים ותרבותיים לכאורה שיתף פעולה עם משטר רצחני ומושחת"?
נכון, לא פעם עם העיסוק בשאלה זו מדברים על תעמולה, על שטיפת מוח, על סמכותנות והאדרת המנהיג וכמובן על טרור פוליטי ועל רדיפת מתנגדים. אך זו הפעם הראשונה שקראתי תיאור כה סיפור כה מצמרר בחדותו ובבהירותו על ההוויה של החיים של מתנגדי משטר תחת המשטר טוטליטרי מערבי בכלל וכמובן המשטר הנאצי בפרט.
יותר מכל מזעזע האופן בו כל הערכים החברתיים בחברה הנאצית המסואבת כמו מתהפכים - הנבל הוא הצדיק, ההגון הוא הפושע, הרוצח הוא הנאמן למולדת והמגן על החלש הוא הבוגד.
פאלאדה משרטט ביד אומן דיוקנאות חיים ומרהיבים של שלל דמויות מן המציאות החברתית של ברלין וגרמניה בתקופת המלחמה - כל אחת ואופיה, כל אחת וסיבותיה לסרב, לשתף פעולה או לעמוד מן הצד, מאחורי כל דפוס התנהגות ישנו פרופיל פסיכולוגי מעמיק. אנו קלוגה חלש האופי, המהמר הכפייתי, מנסה לשתף פעולה עם המשטר לא מתוך הזדהות אלא מתוך בצע כסף ולבסוף נרדף על ידי אותו משטר עצמו על לא עוול בכפו. ברוקהאוזן המנוול מנסה אף הוא להרוויח מן המציאות בה המשטרה החשאית משוועת למשתפי פעולה ולמלשינים, ובה כל אחד הוא בחזקת אשם כי אפילו מחשבה יכולה להוות עילה לפשע, אך יוצא שוב ושוב מופסד. ועוד ועוד שלל דמויות.
בקיצור, קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שאפשר לומר על הספר הזה, אבל הוא ללא ספק ספר חובה לכל מי שמתחבר לעלילה מותחת ומטלטלת וכמובן למי שמחפשים ספרים הקשורים לאותה תקופה אפלה בהיסטוריה האנושית. ספר שיש בו המון בכדי ללמד על ערכה הלא יסולא בפז שלה דמוקרטיה וחופש הפרט. אמנם ספר לא קצר - אך הקריאה בו סוחפת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
