ביקורת ספרותית על הדבר היה ככה - ספריה לעם #613 מאת מאיר שלו
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בנובמבר, 2018
ע"י omripoll


זמן רב לא קראתי ספר של מאיר שלו. נהניתי מאוד ואני ממליץ בחום לקרוא את "הדבר היה ככה", גם למי שלא קראו את ספריו של שליו עד כה. אני אפילו ממליץ למי שכבר ניסו לקרוא את שליו ולא התחברו, לנסות לעשות זאת שוב עם הספר הזה.

סבתה טוניה ליוותה את חייו של שליו מינקותו דרך נעוריו ועד לבגרותו ובמשך כל השנים הללו היוותה מאין ציר מרכזי בחיי המשפחה. מרגש לקרוא על אהבה הגדולה שרוחש אדם מבוגר לסבתו. אהבה שרבים יכולים להזדהות עמה אך מעטים מעצבים לכדי ספר, שמעורר אותה גם בלב הקורא.

"התירוץ לספר" הוא סיפור מעשה בדבר שואב האבק של אותה סבתא מיתולוגית. עבורי דווקא סיפור זה היה הפחות מרתק מבין המעשיות ששוזר שליו לתוך הרומן הזה. אישיותה הצבעונית של סבתא טוניה, שורשיו של שלו עצמו, קרובי משפחתו בני המושב נהלל, והאופן בו תחת מבטו של שליו הופכים בני משפחתו לדמויות ססגוניות – הם שהופכים את הספר למהנה וקריא ביותר.

שליו מוצא דרך ייחודית להביט על חיי המשפחה – דרך השפה היחידאית של כל משפחה ומשפחה. לכל משפחה יש ביטויים שגורים, אמרות כנף ומילים בהגייה שגויה או מעוותת בכוונת תחילה, שהשתרשו בשיח המשפחתי. השימוש בביטוי שכזה מעלה שלל ריחות, צבעים, מצבי רוח ועולם שלם של אסוציאציות מן הזיכרון הקולקטיבי המשפחתי.
בספר זה תוך כדי תיאור עלילות משפחתו, ובפרט עלילותיה של סבתא טוניה, מחבר שליו גם מעין מילון משפחתי. המילון הזה מרכיב את השפה הייחודית שכמו יש לה חיים משלה. במידת מה, השפה הזו שומרת את רוחם של בני המשפחה שאינם עוד עם בני המשפחה שעוד דוברים את שפתם. שפות משפחתיות שכאלו מאפשרות לנו לשזור עוד ועוד מילים וביטויים אל אוצר המילים שלהן. אליהם מתחברים גם זכרונות, מעשיות אנקדוטות וסיפורים. יחדיו הם מהווים את ההוויה הגדולה שנקראת "משפחה", שהיא גדולה מסך חלקיה. חייהם של הדורות הקודמים יכולים באמצעות עזבונות רוחניים אלו להמשיך ולהפיח חיים והשראה בדורות הבאים.

הספר הזה עושה כבוד גדול לדרך זו להתבונן בקורות המשפחה, אי אפשר שלא לקרוא אותו להרהר במשפחתך שלך, זה חלק מיופיו. כמו כן, הוא נוגע בקורותיה של המדינה וההתיישבות היהודית שטרם הקמת המדינה. סיפור מרתק בפני עצמו. שלו גם מראה כיצד קרב הגרסאות, בין דודות, סבים, אחיות ועוד על המיתולוגיה המשפחתית הוא חלק מבדר וססגונית מן הקלחת המשפחתית. נכון, לא פעם זהו קרב שיכול להביא לקרע של ממש בשעה שהוא בעיצומו, מי אמר למי מה על ארוחת הערב שבישל, או מי הוזמן לארוחת החג והעז לסרב? אך, לימים הלהבות דועכות, היצרים מצטננים ואיש איש חופשי לדבוק בגרסתו ולערער על זו של האחר בקריצה. המפתח, יתכן, הוא המבט המבודח, מלא ההומור בו שלו מתבונן על חיי המשפחה ועל קורותיה.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
טופי (לפני 3 חודשים)
היה ככה ולא היה ככה.. ולאן עפה האתון עה? לשוחח עם הצאר הרסי או לדבר עם מלךאנגליה?
מחשבות (לפני 3 חודשים)
מקבל. ולמרות הכל, ספר מיותר.
omripoll (לפני 3 חודשים)
אחת מהקריצות הגדולות של הספר היא שלא באמת משנה "איך היה הדבר" אלא מה מספרים על מה שהיה.. לכל אחד תמיד תהיה הגרסה שלו.. "הדבר היה ככה" הוא ביטוי שגור במשפחת שלו שמשמעו - "עכשיו תקשיבו לגרסה שלי" :)
מחשבות (לפני 3 חודשים)
עומר, אז למה הספר נקרא הדבר היה ככה? אז זה לא היה ככה?
omripoll (לפני 3 חודשים)
רץ , אני לא בטוח שמטרת ספר לדווח את העובדות..
רץ (לפני 3 חודשים)
הספר הזה מיותר לחלוטין - הוא רחוק מלספר את האמת, לסבתא טוניה היו שני בנים חורגים, מאשתו הראשונה של בעלה, ההתעללות שלה בהם מתאימה יותר לאגדות האחים גרים.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
לא יודע למה נוצר הרושם כאילו אני מחפש דברים כבדים. הספר דנן מבחינתי מיותר.
omripoll (לפני 3 חודשים)
תודה לך, סקאוט שמח שנהנית מהסקירה.
omripoll (לפני 3 חודשים)
ענתי, אין ספק שסבתה טוניה של שליו היתה "אישה קשה".. אבל המבט שלו עליה הוא מבט אוהב.. אני חושב שהוא מראה כיצד היא נתנה למשפחה חלק גדול מהצבע הייחודי שלה.. מה עוד שעל אף נוקשותה הוא מציג אותה כמישהי שיש בה המון הומור.
omripoll (לפני 3 חודשים)
מחשבות זהו באמת ספר קליל ואוורירי יותר, אבל מלכתחילה הוא נכתב ככזה. אין פה רומן ענק, אלא יצירה מינורית על קורות המשפחה. אבל גם ליצירות שכאלו יש מקום :)
סקאוט (לפני 3 חודשים)
קראתי חלק מספריו של אביו, יצחק שליו, ולכן אין ספק שגם אקרא ספר זה. תודה רבה על הסקירה המקסימה.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
אירית, גם התחלתי עם חיוך וזה לא התקדם לא בקריאה ולא בחיוך.
אירית (לפני 3 חודשים)
קראתי את הספר הזה כשחיוך תמידי ליווה את הקריאה.
וגם אני חושבת כערגה, שלא הכל חייב להיות כבד ואין אצל מאיר שלו מושג כזה של כתיבה מיותרת...
תודה ויום טוב .
ערגה (לפני 3 חודשים)
ספר חמוד מעלה חיוכים לא מעטים
בלי יותר מדי עומק, ובהחלט קליל ומשעשע (ברמה טובה).
ל'מחשבות' אפשר לומר, כי לא הכל חייב להיות כבד, ולכן אין ספר זה מיותר.
ענתי (לפני 3 חודשים)
ספר חביב גם אני קראתי את הספר הזה לאחרונה, גיליתי שיש אותו ולא שמעתי עליו כאשר יצא ב-2009, בתור חובבת גדולה של ספריו אהבתי גם את הספר הזה, אך יש לשלו ספרים טובים יותר ממנו.
אני לא יודעת מאיפה עמרי לוקח שהיתה לו אהבה גדולה לסבתו, אני לא התרשמתי כך, הוא אהב לבוא לכפר למרות סבתו, אשר היתה עוכרת שמחות עם תעודות.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
ולי היתה תחושה, לאור החיבה הגדולה שלי למאיר שלו, שזה בעיקר ספר מיותר.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ