“ספרו של אלון חילו עוסק בעלילת הדם שהתרחשה בדמשק בשנת 1840. כמו בעלילות דם רבות, גם כאן נעלם אדם נוצרי במקרה זה נזיר, ומי שהואשם אלו היהודים אשר כידוע נוהגים לעשות שימוש בדם נוצרי לצורך הכנת מצות בפסח. דמשק באותם ימים היא עיר מעורבת של יהודים, נוצרים ומוסלמים. הדמות המרכזית בסיפור היא דמותו של אצלאן, בן למשפחת פרחי אחת המשפחות הידועות והמכובדות בעיר. כבר בתחילת הסיפור מבהיר לנו אצלאן את מערכת הי”

“שמעתי במעורפל על הספר הזה כבר לפני שנים, מכל מיני עניינים חיצוניים שקשורים אליו... אבל אני חיב לומר שכשהתחלתי לקרוא בו הופתעתי למדי. מדובר פה באחוזה ערבית בשם כזה, שהתקיימה לפי העלילה על גדות ואדי מוסררה שבימינו נקרא נחל איילון. זאת הייתה אחוזה של סוחר עשיר בשם דג'אני וחיו בה גם אישתו עפיפה ובנו צאלח. אבל חשוב מאוד להדגיש כאן שמדובר פה ביצירה דמיונית לחלוטין! גם כשמדובר במיקום האחוזה הנ"ל ו”

“הספר הזה אכזב אותי. אני אוהב היסטוריה, ובמיוחד את תקופת העלייה השנייה וכמובן שאני אוהב ספרות עברית. ראיתי ביציאתו של ספר זה לאור הזדמנות לקרוא שוב על אירוע היסטורי מרתק ולהכיר סוף סוף את כתיבתו של אלון חילו עליו. לצערי הספר פשוט לא היה משהו. בכל זאת, אנסה לכתוב כמה תובנות בעקבות הקריאה בו. עמוס עוז כתב פעם שהוא מקנא באביו, החוקר, שאיננו צריך להתמודד עם ריקנותו של הדף הלבן. הסופר לעומת זאת, כך”

“את ברנר לקח לי קצת זמן לחבב. הפעם הראשונה שראיתיו הייתה בתכנית הטלוויזיה "עמוד האש". לא מפגש מלבב במיוחד שכן שכב הרוג על האדמה, מתבוסס בדמו וקולו של יוסי בנאי דיווח על מותו ומותם של חבריו במאורעות תרפ"א. הוא נראה לי כמו רבי. שוכב על גבו בעיניים עצומות ונושא תפילה: יד ימין קמוצה, כאילו מחזיקה בתוכה מטבע ויד שמאל צמודה לחזה. חסרים היו הטלית ובגדי השבת. חזהו הרחב היה מוכתם בדם, שרוט. המראה החרדנ”

“ספרו של אלון חילו עוסק בעלילת הדם שהתרחשה בדמשק בשנת 1840. כמו בעלילות דם רבות, גם כאן נעלם אדם נוצרי במקרה זה נזיר, ומי שהואשם אלו היהודים אשר כידוע נוהגים לעשות שימוש בדם נוצרי לצורך הכנת מצות בפסח. דמשק באותם ימים היא עיר מעורבת של יהודים, נוצרים ומוסלמים. הדמות המרכזית בסיפור היא דמותו של אצלאן, בן למשפחת פרחי אחת המשפחות הידועות והמכובדות בעיר. כבר בתחילת הסיפור מבהיר לנו אצלאן את מערכת הי”

“שמעתי במעורפל על הספר הזה כבר לפני שנים, מכל מיני עניינים חיצוניים שקשורים אליו... אבל אני חיב לומר שכשהתחלתי לקרוא בו הופתעתי למדי. מדובר פה באחוזה ערבית בשם כזה, שהתקיימה לפי העלילה על גדות ואדי מוסררה שבימינו נקרא נחל איילון. זאת הייתה אחוזה של סוחר עשיר בשם דג'אני וחיו בה גם אישתו עפיפה ובנו צאלח. אבל חשוב מאוד להדגיש כאן שמדובר פה ביצירה דמיונית לחלוטין! גם כשמדובר במיקום האחוזה הנ"ל ו”

“הספר הזה אכזב אותי. אני אוהב היסטוריה, ובמיוחד את תקופת העלייה השנייה וכמובן שאני אוהב ספרות עברית. ראיתי ביציאתו של ספר זה לאור הזדמנות לקרוא שוב על אירוע היסטורי מרתק ולהכיר סוף סוף את כתיבתו של אלון חילו עליו. לצערי הספר פשוט לא היה משהו. בכל זאת, אנסה לכתוב כמה תובנות בעקבות הקריאה בו. עמוס עוז כתב פעם שהוא מקנא באביו, החוקר, שאיננו צריך להתמודד עם ריקנותו של הדף הלבן. הסופר לעומת זאת, כך”

“את ברנר לקח לי קצת זמן לחבב. הפעם הראשונה שראיתיו הייתה בתכנית הטלוויזיה "עמוד האש". לא מפגש מלבב במיוחד שכן שכב הרוג על האדמה, מתבוסס בדמו וקולו של יוסי בנאי דיווח על מותו ומותם של חבריו במאורעות תרפ"א. הוא נראה לי כמו רבי. שוכב על גבו בעיניים עצומות ונושא תפילה: יד ימין קמוצה, כאילו מחזיקה בתוכה מטבע ויד שמאל צמודה לחזה. חסרים היו הטלית ובגדי השבת. חזהו הרחב היה מוכתם בדם, שרוט. המראה החרדנ”