“אם עד לא מזמן, אני, כמו לא מעט ישראלים, הייתי רוצה לחזור בזמן לשישי באוקטובר ולמנוע את כל הטרגדיה הזו שקרתה שם - עכשיו, לאחר קריאת הספר הזה, אני מתחיל להטיל ספק ביכולת שלי לשנות את המצב לטובה, שלא לומר די בטוח שהמצב יהיה רע אף יותר, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני שיכול להיות רע יותר. מספיקה טעות אחת קטנה במהלך מסע בזמן, ותרחיש אימים גדול אף יותר עלול לקרות: הזקנים והילדים והחולים עדיין יישארו חטופים בעזה, חזבאללה ואיראן וכל צבאות ערב יתקפו אותנו, ארצות הברית תפנה לנו עורף ולא רק זה אלא גם תספק נשקים לצבאות האויב, רוג'ר ווטרס יהיה קונצנזוס עולמי והפגנות פרו-ישראליות ברחבי העולם ייחשבו בתור פשעים נגד האנושות, ו... נראה לי שהבנתם. קראתי לא מעט ספרים וצפיתי בלא מעט סרטים אודות מסע בזמן, שבכללי הוא רעיון מאוד שכיח ומדובר. כל ספר וסרט עסק בהיבט מעט אחר, אבל התמונה הכללית העולה מהם ברורה: מסע בזמן לפעמים יכול לעשות לא מעט בלאגן ולשבש הרבה דברים. הרוח הכללית הנושבת מהספר הזה לא שונה בהרבה מהרוח הנושבת משאר הספרים בנושא. אבל למרות שהמסע בזמן הוא הנושא המרכזי של הספר הזה, הוא עוד דברים: הוא ספר על משפחתיות, על אהבת המשפחה (לדמות הראשית קשר קרוב מאוד עם סביו, וגם עם אביו ואמו), הוא ספר על אהבה לחיית מחמד (במקרה הזה, אוגר). הספר מספר על נער צעיר שאבא שלו מת כתוצאה מחתיכה במוח שמקורה בתאונת קרטינג שעבר כשהיה נער צעיר, חתיכה אשר דגרה לו בתוך המוח במשך שנים וגרמה לו לכאבי ראש, עד הרגע שבו הרגה אותו סופית. לכבוד יום הולדתו ה-12, הוא מקבל מכתב שהשאיר לו אביו, ובו הוא חושף בפניו את מכונת הזמן שהמציא, ואשר באמצעותה הוא יכול לחזור בזמן ליום שבו אביו עשה את תאונת הקרטינג ולנסות למנוע אותה, כדי שאביו יחיה בהווה. אותו נער, ששמו אל, לוקח את האוגר שלו בתור שפן נסיונות (או יותר נכון, אוגר נסיונות. והוא אכן אוגר נסיונות של נסיעה בזמן...) ויחד הם יוצאים למסע אל העבר בניסיון לתקן את ההווה. כמו שהבנתם מפסקת הפתיחה שלי, העניינים מסתבכים להם ואל מגלה שצריכה המון תושייה וקור רוח ועמידה בלחצים ועמידה אל מול שינויים והפתעות, על מנת להתמודד עם מסע מורכב כמו מסע בזמן. האם יש לו את זה? תצטרכו לקרוא ולגלות. אני, בכל אופן, כמו שכתבתי, מעט סקפטי באשר ליכולתיי להתמודד עם המורכבות הזו... הספר, מעבר לכך שהוא זורם וכיפי (והפרקים הקצרים בהחלט תורמים לכך - 85 פרקים בספר של 362 עמודים - אבל לא רק, כמובן), הוא גם מרגש, מקסים, תמים וקצת ילדותי (אבל בקטע טוב) והדמויות שבו מלאות לב (כמו שכתבתי, האהבה והמשפחתיות והאהבה למשפחה נודפות מהספר ומפיצות המון חמימות ואור) ונהניתי מאוד מקריאתו. ההרפתקה גם היא נהדרת ואין בה רגע דל, ועם הומור במידה המתאימה. מומלץ מאוד. נ.ב - הרבה מאוד היו רוצים לחזור בזמן לשישי באוקטובר ולמנוע את השביעי לאוקטובר. היות ומכונת זמן עוד לא נבנתה במציאות, והיות שגם אם כן הייתה כזו לא בטוח כלל שזו הייתה אופציה מומלצת וחכמה כי היה בה לא מעט סיכון אל מול הסיכוי - נראה לי שפשוט הדבר הכי טוב לעשות זה לראות מה אפשר לעשות על מנת לא להפוך את המצב העכשווי ליותר גרוע. איך? לא יודע בדיוק, אבל שיהיה לנו בהצלחה, ומאחל לכולכם ולכולנו ימים רגועים ושמחים יותר.”

“טרי מיריד הספרים. הילדה רצתה ספר ("מותק של ילדה"). סרקנו את כל דוכני היריד בחיפוש אחרי הספר הלא מוכר הזה. ובסוף גם מצאנו, בדוכן של "דני ספרים". אלא שהוא היה חלק ממבצע, ולכן ראוי לצרף אליו עוד ספרים כדי לא לצאת פראיירים. בדוכן של דני המבחר קצת קטן, ואפילו אלמוג המוכרת החמודה לא הצליחה לעזור לנו. וכך הגיע אל ביתנו "מסע בזמן עם אוגר", בתקווה שאם לא יועיל לא יזיק. הרבה אנשים כתבו על מסעות בזמן. בספרי מדע בדיוני וגם בספרים אחרים. הבעיה עם מסע בזמן היא לא האפשרות שתהרוג את סבא שלך, וגם לא האפשרות שתיתקל פתאום בכפיל שלך, או שתייבא המון זהב מהעבר, ואפילו לא קשיים תחביריים בשיחה. הבעיה עם מסע אחורה בזמן היא שהוא לעולם לא יומצא. די פשוט לדעת את זה. כי נניח שבאחת המאות הבאות תיבנה מכונה שתשלח אנשים אל העבר - איפה הם? זה אנחנו, העבר שלהם, לא? אז ברור למה הם לא נשלחים אל ימי הביניים, כי זה באמת יעורר בעיות של פחד ושריפת מכשפות. אבל לכאן? כלומר לעכשיו? למאות ה- 20 או ה-21 שכבר מכירות מסע בזמן ומגלגלות את הרעיונות שלו כל הזמן? למה הם לא פה, עושים סלפי במכשירי התיעוד רב הממדיים ועתירי החושים שלהם? למה אנחנו לא רואים אותם כאן? אני מודה שזאת לא הוכחה מתמטית מפורשת, אבל זו עדות די מבוססת לטיעון. ואף על פי כן ולמרות הכל כותבים מאוד אוהבים להשתעשע במסעות בזמן. הרציניים שבהם גם מוצאים את הדרכים לעקוף פרדוקסים, להסביר למה בכל זאת המסע אפשרי ואיך אדם לא מתנגש פתאום בעותק של עצמו. בדרך כלל ספרי מסעות בזמן שקהל היעד שלהם הוא ילדים, לא עובדים בצורה כזאת רצינית. זה בעיקר "מכונת זמן, מגניב! בואו נלך לשם" או במקרה של רון-פדר-עמית "בואו נלמד אתכם עוד פרק היסטוריה". אל, כלומר אלברט, כלומר אלברט איינשטיין הוקינג צ'ודהארי, הוא ילד בן 12. הוא חי עם אימו ואביו החורג בעיירה בריטית שקטה, וביום הולדתו הוא מקבל מכתב מאביו שמת ארבע שנים קודם לכן. כך הוא מגלה שאביו בנה מכונת זמן, ושהוא ידע מראש שהוא עומד למות באופן מפתיע. אל מקבל תפקיד מסובך ומורכב, והוא מנסה לחזור לשנת 1984 כדי למנוע את הפציעה של אבא שלו, זאת שהביאה עליו את מותו שנים מאוחר יותר. זה הרעיון הכללי. הספר חמוד ביותר וכתוב היטב. אל קצת יותר מדי מבוגר בשביל ילד בן 12 (הי! יש לי בת 12 בבית, אני יודעת להשוות), אבל זה נסלח. לכל היותר אפשר להעמיד פנים שהוא בן 15. גם שאר חוסר הדיוקים בפרטים לא הורסים את החינניות הרבה של הספר, והוא מומלץ. תמונת הכריכה נחמדה. תצטרכו להאמין.”

“ביום הולדתו ה-12, מקבל אל צ'ודהארי מכתב מאביו המת. במכתב, מספר לו אביו כי הוא בנה מכונת זמן, ומטיל על אל את המשימה הכי בלתי אפשרית שאל יכל לדמיין לעצמו - לחזור אחורה בזמן, ולמנוע את האירועים שהובילו למותו של אביו. אל יוצא למסע שלושים שנים אחורה, אבל מגלה שזה לא כל כך פשוט לחזור אחורה בזמן: הוא גונב טוסטוס, מנסה לקרוא ספר על זכרונות, מצית בית ספר בלהבות, הולך מכות עם אבא שלו שהוא בעצם עדיין לא אבא שלו ובורח משוטרים. אה, וגם יש לו אוגר. שצריך מדי פעם להציל אותו. אין לי מספיק מילים במחסן שיתארו כמה נהניתי מהספר הזה. ההרפתקה כל כך הזוייה, אבל חדורת נחישות. מי לא היה מסכים לצאת למסע מטורף ובלתי אפשרי - ולו בשביל הסיכוי הקלוש לנסות ולהציל את אבא שלו? החל מהרגע הראשון, ההתלבטויות של אל לגבי האם בכלל המכתב מאביו דובר אמת, והאם הוא בכלל רוצה להיכנס לכזה עסק שעלול להשתבש בכל כך הרבה דרכים, ועד הרגע האחרון, בו אל מוכן לסכן את הכל, אפילו את חייו שלו, כל עוד יוכל להציל את משפחתו. יש המון רבדים בסיפור, שרוקמים אותו לסוודר חמים ונעים וצבעוני. הסיפור עוסק בקונפליקט משפחתי - הניסיון למצוא איזון בין הרצון לספק את הסביבה, ובין להרגיש נוח בתוך משפחה מעורערת שחוותה פרידה כואבת. זהות העצמי - מי אנחנו, או איך אנחנו יודעים מה ומי האנחנו האמיתי? במקרה של אל, כתוצאה מהמסע בזמן, הוא בעצם יכול להיות כמה עצמו, אבל מי מהם הוא האחד שהוא רוצה או צריך להיות? כיבוש הבלתי אפשרי - האם נהיה מסוגלים לבצע משימות בלתי אפשריות? איך נדע מה אפשרי ומה בלתי אפשרי? ומה אם משהו בלתי אפשרי אבל עדיין ניתן לבצעו? ההבנה של האפשרי והבלתי אפשרי, ולפעמים גם חוסר ההבנה שלהם, יוצרים קומיות ומתוחכמות נהדרת בתוך מוחו הצעיר של אל. אלמנט נוסף בספר שמוסיף מאוד להרכבת העלילה הכללית, הוא רשימות האנקדוטות שאל מרכיב מדי כמה פרקים: רשימה של עשרה דברים שהוא יודע על סבא שלו, ביירון, או תשעה דברים שהוא יודע על אבא שלו (הוא לא זוכר את העשירי). מלבד התרומה להתקרבות לדמותו של אל והבנת העלילה, הרשימות יכולות להיות מרגשות ונוגעות ללב בפני עצמן, וחושפות פנים נוספות לדמותו המורכבת של הגיבור, צלילה לתוך העבר שלו, ההווה שלו, הפחדים והזכרונות שלו. אפשר להתייחס אליהן כמן "טוויסט" פסיכולוגי, שמתייחס לכל רבדי הסיפור, ולא בהכרח רק לעלילה ההרפתקנית והמדהימה שלו. ככל שזמנו של אל להצליח במשימה אוזל, כך עולים המתח והציפייה של הקורא, שירגיש גם הוא כחלק בלתי מהמבצע ההזוי והממכר. ספר אדיר ומיוחד במינו, שמגיע לו מקום של כבוד על המדף שלי. ממליצה בחום, כמובן. קהל היעד: נוער. מסע בזמן עם אוגר, מאת רוס וולפרד, בהוצאת דני ספרים.”

“אם עד לא מזמן, אני, כמו לא מעט ישראלים, הייתי רוצה לחזור בזמן לשישי באוקטובר ולמנוע את כל הטרגדיה הזו שקרתה שם - עכשיו, לאחר קריאת הספר הזה, אני מתחיל להטיל ספק ביכולת שלי לשנות את המצב לטובה, שלא לומר די בטוח שהמצב יהיה רע אף יותר, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני שיכול להיות רע יותר. מספיקה טעות אחת קטנה במהלך מסע בזמן, ותרחיש אימים גדול אף יותר עלול לקרות: הזקנים והילדים והחולים עדיין יישארו חטופים בעזה, חזבאללה ואיראן וכל צבאות ערב יתקפו אותנו, ארצות הברית תפנה לנו עורף ולא רק זה אלא גם תספק נשקים לצבאות האויב, רוג'ר ווטרס יהיה קונצנזוס עולמי והפגנות פרו-ישראליות ברחבי העולם ייחשבו בתור פשעים נגד האנושות, ו... נראה לי שהבנתם. קראתי לא מעט ספרים וצפיתי בלא מעט סרטים אודות מסע בזמן, שבכללי הוא רעיון מאוד שכיח ומדובר. כל ספר וסרט עסק בהיבט מעט אחר, אבל התמונה הכללית העולה מהם ברורה: מסע בזמן לפעמים יכול לעשות לא מעט בלאגן ולשבש הרבה דברים. הרוח הכללית הנושבת מהספר הזה לא שונה בהרבה מהרוח הנושבת משאר הספרים בנושא. אבל למרות שהמסע בזמן הוא הנושא המרכזי של הספר הזה, הוא עוד דברים: הוא ספר על משפחתיות, על אהבת המשפחה (לדמות הראשית קשר קרוב מאוד עם סביו, וגם עם אביו ואמו), הוא ספר על אהבה לחיית מחמד (במקרה הזה, אוגר). הספר מספר על נער צעיר שאבא שלו מת כתוצאה מחתיכה במוח שמקורה בתאונת קרטינג שעבר כשהיה נער צעיר, חתיכה אשר דגרה לו בתוך המוח במשך שנים וגרמה לו לכאבי ראש, עד הרגע שבו הרגה אותו סופית. לכבוד יום הולדתו ה-12, הוא מקבל מכתב שהשאיר לו אביו, ובו הוא חושף בפניו את מכונת הזמן שהמציא, ואשר באמצעותה הוא יכול לחזור בזמן ליום שבו אביו עשה את תאונת הקרטינג ולנסות למנוע אותה, כדי שאביו יחיה בהווה. אותו נער, ששמו אל, לוקח את האוגר שלו בתור שפן נסיונות (או יותר נכון, אוגר נסיונות. והוא אכן אוגר נסיונות של נסיעה בזמן...) ויחד הם יוצאים למסע אל העבר בניסיון לתקן את ההווה. כמו שהבנתם מפסקת הפתיחה שלי, העניינים מסתבכים להם ואל מגלה שצריכה המון תושייה וקור רוח ועמידה בלחצים ועמידה אל מול שינויים והפתעות, על מנת להתמודד עם מסע מורכב כמו מסע בזמן. האם יש לו את זה? תצטרכו לקרוא ולגלות. אני, בכל אופן, כמו שכתבתי, מעט סקפטי באשר ליכולתיי להתמודד עם המורכבות הזו... הספר, מעבר לכך שהוא זורם וכיפי (והפרקים הקצרים בהחלט תורמים לכך - 85 פרקים בספר של 362 עמודים - אבל לא רק, כמובן), הוא גם מרגש, מקסים, תמים וקצת ילדותי (אבל בקטע טוב) והדמויות שבו מלאות לב (כמו שכתבתי, האהבה והמשפחתיות והאהבה למשפחה נודפות מהספר ומפיצות המון חמימות ואור) ונהניתי מאוד מקריאתו. ההרפתקה גם היא נהדרת ואין בה רגע דל, ועם הומור במידה המתאימה. מומלץ מאוד. נ.ב - הרבה מאוד היו רוצים לחזור בזמן לשישי באוקטובר ולמנוע את השביעי לאוקטובר. היות ומכונת זמן עוד לא נבנתה במציאות, והיות שגם אם כן הייתה כזו לא בטוח כלל שזו הייתה אופציה מומלצת וחכמה כי היה בה לא מעט סיכון אל מול הסיכוי - נראה לי שפשוט הדבר הכי טוב לעשות זה לראות מה אפשר לעשות על מנת לא להפוך את המצב העכשווי ליותר גרוע. איך? לא יודע בדיוק, אבל שיהיה לנו בהצלחה, ומאחל לכולכם ולכולנו ימים רגועים ושמחים יותר.”

“טרי מיריד הספרים. הילדה רצתה ספר ("מותק של ילדה"). סרקנו את כל דוכני היריד בחיפוש אחרי הספר הלא מוכר הזה. ובסוף גם מצאנו, בדוכן של "דני ספרים". אלא שהוא היה חלק ממבצע, ולכן ראוי לצרף אליו עוד ספרים כדי לא לצאת פראיירים. בדוכן של דני המבחר קצת קטן, ואפילו אלמוג המוכרת החמודה לא הצליחה לעזור לנו. וכך הגיע אל ביתנו "מסע בזמן עם אוגר", בתקווה שאם לא יועיל לא יזיק. הרבה אנשים כתבו על מסעות בזמן. בספרי מדע בדיוני וגם בספרים אחרים. הבעיה עם מסע בזמן היא לא האפשרות שתהרוג את סבא שלך, וגם לא האפשרות שתיתקל פתאום בכפיל שלך, או שתייבא המון זהב מהעבר, ואפילו לא קשיים תחביריים בשיחה. הבעיה עם מסע אחורה בזמן היא שהוא לעולם לא יומצא. די פשוט לדעת את זה. כי נניח שבאחת המאות הבאות תיבנה מכונה שתשלח אנשים אל העבר - איפה הם? זה אנחנו, העבר שלהם, לא? אז ברור למה הם לא נשלחים אל ימי הביניים, כי זה באמת יעורר בעיות של פחד ושריפת מכשפות. אבל לכאן? כלומר לעכשיו? למאות ה- 20 או ה-21 שכבר מכירות מסע בזמן ומגלגלות את הרעיונות שלו כל הזמן? למה הם לא פה, עושים סלפי במכשירי התיעוד רב הממדיים ועתירי החושים שלהם? למה אנחנו לא רואים אותם כאן? אני מודה שזאת לא הוכחה מתמטית מפורשת, אבל זו עדות די מבוססת לטיעון. ואף על פי כן ולמרות הכל כותבים מאוד אוהבים להשתעשע במסעות בזמן. הרציניים שבהם גם מוצאים את הדרכים לעקוף פרדוקסים, להסביר למה בכל זאת המסע אפשרי ואיך אדם לא מתנגש פתאום בעותק של עצמו. בדרך כלל ספרי מסעות בזמן שקהל היעד שלהם הוא ילדים, לא עובדים בצורה כזאת רצינית. זה בעיקר "מכונת זמן, מגניב! בואו נלך לשם" או במקרה של רון-פדר-עמית "בואו נלמד אתכם עוד פרק היסטוריה". אל, כלומר אלברט, כלומר אלברט איינשטיין הוקינג צ'ודהארי, הוא ילד בן 12. הוא חי עם אימו ואביו החורג בעיירה בריטית שקטה, וביום הולדתו הוא מקבל מכתב מאביו שמת ארבע שנים קודם לכן. כך הוא מגלה שאביו בנה מכונת זמן, ושהוא ידע מראש שהוא עומד למות באופן מפתיע. אל מקבל תפקיד מסובך ומורכב, והוא מנסה לחזור לשנת 1984 כדי למנוע את הפציעה של אבא שלו, זאת שהביאה עליו את מותו שנים מאוחר יותר. זה הרעיון הכללי. הספר חמוד ביותר וכתוב היטב. אל קצת יותר מדי מבוגר בשביל ילד בן 12 (הי! יש לי בת 12 בבית, אני יודעת להשוות), אבל זה נסלח. לכל היותר אפשר להעמיד פנים שהוא בן 15. גם שאר חוסר הדיוקים בפרטים לא הורסים את החינניות הרבה של הספר, והוא מומלץ. תמונת הכריכה נחמדה. תצטרכו להאמין.”

“ביום הולדתו ה-12, מקבל אל צ'ודהארי מכתב מאביו המת. במכתב, מספר לו אביו כי הוא בנה מכונת זמן, ומטיל על אל את המשימה הכי בלתי אפשרית שאל יכל לדמיין לעצמו - לחזור אחורה בזמן, ולמנוע את האירועים שהובילו למותו של אביו. אל יוצא למסע שלושים שנים אחורה, אבל מגלה שזה לא כל כך פשוט לחזור אחורה בזמן: הוא גונב טוסטוס, מנסה לקרוא ספר על זכרונות, מצית בית ספר בלהבות, הולך מכות עם אבא שלו שהוא בעצם עדיין לא אבא שלו ובורח משוטרים. אה, וגם יש לו אוגר. שצריך מדי פעם להציל אותו. אין לי מספיק מילים במחסן שיתארו כמה נהניתי מהספר הזה. ההרפתקה כל כך הזוייה, אבל חדורת נחישות. מי לא היה מסכים לצאת למסע מטורף ובלתי אפשרי - ולו בשביל הסיכוי הקלוש לנסות ולהציל את אבא שלו? החל מהרגע הראשון, ההתלבטויות של אל לגבי האם בכלל המכתב מאביו דובר אמת, והאם הוא בכלל רוצה להיכנס לכזה עסק שעלול להשתבש בכל כך הרבה דרכים, ועד הרגע האחרון, בו אל מוכן לסכן את הכל, אפילו את חייו שלו, כל עוד יוכל להציל את משפחתו. יש המון רבדים בסיפור, שרוקמים אותו לסוודר חמים ונעים וצבעוני. הסיפור עוסק בקונפליקט משפחתי - הניסיון למצוא איזון בין הרצון לספק את הסביבה, ובין להרגיש נוח בתוך משפחה מעורערת שחוותה פרידה כואבת. זהות העצמי - מי אנחנו, או איך אנחנו יודעים מה ומי האנחנו האמיתי? במקרה של אל, כתוצאה מהמסע בזמן, הוא בעצם יכול להיות כמה עצמו, אבל מי מהם הוא האחד שהוא רוצה או צריך להיות? כיבוש הבלתי אפשרי - האם נהיה מסוגלים לבצע משימות בלתי אפשריות? איך נדע מה אפשרי ומה בלתי אפשרי? ומה אם משהו בלתי אפשרי אבל עדיין ניתן לבצעו? ההבנה של האפשרי והבלתי אפשרי, ולפעמים גם חוסר ההבנה שלהם, יוצרים קומיות ומתוחכמות נהדרת בתוך מוחו הצעיר של אל. אלמנט נוסף בספר שמוסיף מאוד להרכבת העלילה הכללית, הוא רשימות האנקדוטות שאל מרכיב מדי כמה פרקים: רשימה של עשרה דברים שהוא יודע על סבא שלו, ביירון, או תשעה דברים שהוא יודע על אבא שלו (הוא לא זוכר את העשירי). מלבד התרומה להתקרבות לדמותו של אל והבנת העלילה, הרשימות יכולות להיות מרגשות ונוגעות ללב בפני עצמן, וחושפות פנים נוספות לדמותו המורכבת של הגיבור, צלילה לתוך העבר שלו, ההווה שלו, הפחדים והזכרונות שלו. אפשר להתייחס אליהן כמן "טוויסט" פסיכולוגי, שמתייחס לכל רבדי הסיפור, ולא בהכרח רק לעלילה ההרפתקנית והמדהימה שלו. ככל שזמנו של אל להצליח במשימה אוזל, כך עולים המתח והציפייה של הקורא, שירגיש גם הוא כחלק בלתי מהמבצע ההזוי והממכר. ספר אדיר ומיוחד במינו, שמגיע לו מקום של כבוד על המדף שלי. ממליצה בחום, כמובן. קהל היעד: נוער. מסע בזמן עם אוגר, מאת רוס וולפרד, בהוצאת דני ספרים.”