טרי מיריד הספרים. הילדה רצתה ספר ("מותק של ילדה"). סרקנו את כל דוכני היריד בחיפוש אחרי הספר הלא מוכר הזה. ובסוף גם מצאנו, בדוכן של "דני ספרים". אלא שהוא היה חלק ממבצע, ולכן ראוי לצרף אליו עוד ספרים כדי לא לצאת פראיירים. בדוכן של דני המבחר קצת קטן, ואפילו אלמוג המוכרת החמודה לא הצליחה לעזור לנו. וכך הגיע אל ביתנו "מסע בזמן עם אוגר", בתקווה שאם לא יועיל לא יזיק.
הרבה אנשים כתבו על מסעות בזמן. בספרי מדע בדיוני וגם בספרים אחרים. הבעיה עם מסע בזמן היא לא האפשרות שתהרוג את סבא שלך, וגם לא האפשרות שתיתקל פתאום בכפיל שלך, או שתייבא המון זהב מהעבר, ואפילו לא קשיים תחביריים בשיחה. הבעיה עם מסע אחורה בזמן היא שהוא לעולם לא יומצא. די פשוט לדעת את זה. כי נניח שבאחת המאות הבאות תיבנה מכונה שתשלח אנשים אל העבר - איפה הם? זה אנחנו, העבר שלהם, לא? אז ברור למה הם לא נשלחים אל ימי הביניים, כי זה באמת יעורר בעיות של פחד ושריפת מכשפות. אבל לכאן? כלומר לעכשיו? למאות ה- 20 או ה-21 שכבר מכירות מסע בזמן ומגלגלות את הרעיונות שלו כל הזמן? למה הם לא פה, עושים סלפי במכשירי התיעוד רב הממדיים ועתירי החושים שלהם? למה אנחנו לא רואים אותם כאן?
אני מודה שזאת לא הוכחה מתמטית מפורשת, אבל זו עדות די מבוססת לטיעון. ואף על פי כן ולמרות הכל כותבים מאוד אוהבים להשתעשע במסעות בזמן. הרציניים שבהם גם מוצאים את הדרכים לעקוף פרדוקסים, להסביר למה בכל זאת המסע אפשרי ואיך אדם לא מתנגש פתאום בעותק של עצמו. בדרך כלל ספרי מסעות בזמן שקהל היעד שלהם הוא ילדים, לא עובדים בצורה כזאת רצינית. זה בעיקר "מכונת זמן, מגניב! בואו נלך לשם" או במקרה של רון-פדר-עמית "בואו נלמד אתכם עוד פרק היסטוריה".
אל, כלומר אלברט, כלומר אלברט איינשטיין הוקינג צ'ודהארי, הוא ילד בן 12. הוא חי עם אימו ואביו החורג בעיירה בריטית שקטה, וביום הולדתו הוא מקבל מכתב מאביו שמת ארבע שנים קודם לכן. כך הוא מגלה שאביו בנה מכונת זמן, ושהוא ידע מראש שהוא עומד למות באופן מפתיע. אל מקבל תפקיד מסובך ומורכב, והוא מנסה לחזור לשנת 1984 כדי למנוע את הפציעה של אבא שלו, זאת שהביאה עליו את מותו שנים מאוחר יותר. זה הרעיון הכללי. הספר חמוד ביותר וכתוב היטב. אל קצת יותר מדי מבוגר בשביל ילד בן 12 (הי! יש לי בת 12 בבית, אני יודעת להשוות), אבל זה נסלח. לכל היותר אפשר להעמיד פנים שהוא בן 15. גם שאר חוסר הדיוקים בפרטים לא הורסים את החינניות הרבה של הספר, והוא מומלץ.
תמונת הכריכה נחמדה. תצטרכו להאמין.


















