ביום הולדתו ה-12, מקבל אל צ'ודהארי מכתב מאביו המת. במכתב, מספר לו אביו כי הוא בנה מכונת זמן, ומטיל על אל את המשימה הכי בלתי אפשרית שאל יכל לדמיין לעצמו - לחזור אחורה בזמן, ולמנוע את האירועים שהובילו למותו של אביו. אל יוצא למסע שלושים שנים אחורה, אבל מגלה שזה לא כל כך פשוט לחזור אחורה בזמן: הוא גונב טוסטוס, מנסה לקרוא ספר על זכרונות, מצית בית ספר בלהבות, הולך מכות עם אבא שלו שהוא בעצם עדיין לא אבא שלו ובורח משוטרים. אה, וגם יש לו אוגר. שצריך מדי פעם להציל אותו.

אין לי מספיק מילים במחסן שיתארו כמה נהניתי מהספר הזה. ההרפתקה כל כך הזוייה, אבל חדורת נחישות. מי לא היה מסכים לצאת למסע מטורף ובלתי אפשרי - ולו בשביל הסיכוי הקלוש לנסות ולהציל את אבא שלו? החל מהרגע הראשון, ההתלבטויות של אל לגבי האם בכלל המכתב מאביו דובר אמת, והאם הוא בכלל רוצה להיכנס לכזה עסק שעלול להשתבש בכל כך הרבה דרכים, ועד הרגע האחרון, בו אל מוכן לסכן את הכל, אפילו את חייו שלו, כל עוד יוכל להציל את משפחתו.

יש המון רבדים בסיפור, שרוקמים אותו לסוודר חמים ונעים וצבעוני. הסיפור עוסק בקונפליקט משפחתי - הניסיון למצוא איזון בין הרצון לספק את הסביבה, ובין להרגיש נוח בתוך משפחה מעורערת שחוותה פרידה כואבת. זהות העצמי - מי אנחנו, או איך אנחנו יודעים מה ומי האנחנו האמיתי? במקרה של אל, כתוצאה מהמסע בזמן, הוא בעצם יכול להיות כמה עצמו, אבל מי מהם הוא האחד שהוא רוצה או צריך להיות? כיבוש הבלתי אפשרי - האם נהיה מסוגלים לבצע משימות בלתי אפשריות? איך נדע מה אפשרי ומה בלתי אפשרי? ומה אם משהו בלתי אפשרי אבל עדיין ניתן לבצעו? ההבנה של האפשרי והבלתי אפשרי, ולפעמים גם חוסר ההבנה שלהם, יוצרים קומיות ומתוחכמות נהדרת בתוך מוחו הצעיר של אל.

אלמנט נוסף בספר שמוסיף מאוד להרכבת העלילה הכללית, הוא רשימות האנקדוטות שאל מרכיב מדי כמה פרקים: רשימה של עשרה דברים שהוא יודע על סבא שלו, ביירון, או תשעה דברים שהוא יודע על אבא שלו (הוא לא זוכר את העשירי). מלבד התרומה להתקרבות לדמותו של אל והבנת העלילה, הרשימות יכולות להיות מרגשות ונוגעות ללב בפני עצמן, וחושפות פנים נוספות לדמותו המורכבת של הגיבור, צלילה לתוך העבר שלו, ההווה שלו, הפחדים והזכרונות שלו. אפשר להתייחס אליהן כמן "טוויסט" פסיכולוגי, שמתייחס לכל רבדי הסיפור, ולא בהכרח רק לעלילה ההרפתקנית והמדהימה שלו. ככל שזמנו של אל להצליח במשימה אוזל, כך עולים המתח והציפייה של הקורא, שירגיש גם הוא כחלק בלתי מהמבצע ההזוי והממכר.

ספר אדיר ומיוחד במינו, שמגיע לו מקום של כבוד על המדף שלי. ממליצה בחום, כמובן.

קהל היעד: נוער.

מסע בזמן עם אוגר, מאת רוס וולפרד, בהוצאת דני ספרים.

ביום הולדתו ה-12, מקבל אל צ'ודהארי מכתב מאביו המת. במכתב, מספר לו אביו כי הוא בנה מכונת זמן, ומטיל על אל את המשימה הכי בלתי אפשרית שאל יכל לדמיין לעצמו - לחזור אחורה בזמן, ולמנוע את האירועים שהובילו למותו של אביו. אל יוצא למסע שלושים שנים אחורה, אבל מגלה שזה לא כל כך פשוט לחזור אחורה בזמן: הוא גונב טוסטוס, מנסה לקרוא ספר על זכרונות, מצית בית ספר בלהבות, הולך מכות עם אבא שלו שהוא בעצם עדיין לא אבא שלו ובורח משוטרים. אה, וגם יש לו אוגר. שצריך מדי פעם להציל אותו.

אין לי מספיק מילים במחסן שיתארו כמה נהניתי מהספר הזה. ההרפתקה כל כך הזוייה, אבל חדורת נחישות. מי לא היה מסכים לצאת למסע מטורף ובלתי אפשרי - ולו בשביל הסיכוי הקלוש לנסות ולהציל את אבא שלו? החל מהרגע הראשון, ההתלבטויות של אל לגבי האם בכלל המכתב מאביו דובר אמת, והאם הוא בכלל רוצה להיכנס לכזה עסק שעלול להשתבש בכל כך הרבה דרכים, ועד הרגע האחרון, בו אל מוכן לסכן את הכל, אפילו את חייו שלו, כל עוד יוכל להציל את משפחתו.

יש המון רבדים בסיפור, שרוקמים אותו לסוודר חמים ונעים וצבעוני. הסיפור עוסק בקונפליקט משפחתי - הניסיון למצוא איזון בין הרצון לספק את הסביבה, ובין להרגיש נוח בתוך משפחה מעורערת שחוותה פרידה כואבת. זהות העצמי - מי אנחנו, או איך אנחנו יודעים מה ומי האנחנו האמיתי? במקרה של אל, כתוצאה מהמסע בזמן, הוא בעצם יכול להיות כמה עצמו, אבל מי מהם הוא האחד שהוא רוצה או צריך להיות? כיבוש הבלתי אפשרי - האם נהיה מסוגלים לבצע משימות בלתי אפשריות? איך נדע מה אפשרי ומה בלתי אפשרי? ומה אם משהו בלתי אפשרי אבל עדיין ניתן לבצעו? ההבנה של האפשרי והבלתי אפשרי, ולפעמים גם חוסר ההבנה שלהם, יוצרים קומיות ומתוחכמות נהדרת בתוך מוחו הצעיר של אל.

אלמנט נוסף בספר שמוסיף מאוד להרכבת העלילה הכללית, הוא רשימות האנקדוטות שאל מרכיב מדי כמה פרקים: רשימה של עשרה דברים שהוא יודע על סבא שלו, ביירון, או תשעה דברים שהוא יודע על אבא שלו (הוא לא זוכר את העשירי). מלבד התרומה להתקרבות לדמותו של אל והבנת העלילה, הרשימות יכולות להיות מרגשות ונוגעות ללב בפני עצמן, וחושפות פנים נוספות לדמותו המורכבת של הגיבור, צלילה לתוך העבר שלו, ההווה שלו, הפחדים והזכרונות שלו. אפשר להתייחס אליהן כמן "טוויסט" פסיכולוגי, שמתייחס לכל רבדי הסיפור, ולא בהכרח רק לעלילה ההרפתקנית והמדהימה שלו. ככל שזמנו של אל להצליח במשימה אוזל, כך עולים המתח והציפייה של הקורא, שירגיש גם הוא כחלק בלתי מהמבצע ההזוי והממכר.

ספר אדיר ומיוחד במינו, שמגיע לו מקום של כבוד על המדף שלי. ממליצה בחום, כמובן.

קהל היעד: נוער.

מסע בזמן עם אוגר, מאת רוס וולפרד, בהוצאת דני ספרים.