ביקורת ספרותית על ציפורי מאת ויליאם וארטון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 16 ביוני, 2017
ע"י נעמי


***




חייב להיות זרעון של טירוף במי שכתב את הספר הזה. רק מלהסתכל על הכריכה עוברת לי צמרמורת בגב. אם יש גבול אחד שאני מפחדת ממנו הרי זה הגבול בין נורמלי למטורף. אני יכולה להתמודד עם תווית של מטורף גמור, אבל לא עם טירוף עטוף בהתנהגות נורמטיבית. זה מעורר בי חלחלה. ציפורי, נער אמריקאי שהתבגר לתוך מלחמת העולם השנייה, נמצא בדיוק על הגבול הזה. ציפורי מגדל יונים ולאחר-מכן כנריות. תחביב נורמלי. הוא בונה מודלים מורכבים של כנפיים וגם זה נורמלי ואפילו מרשים למדי. ציפורי רוצה לעוף וזה הכי נורמלי, בזכות אנשים כאלו הגענו לשמים.

הסדק הראשון בנורמליות מתחיל בתלבושת שציפורי תופר לעצמו מנוצות שליקט. הסדק מתרחב במהירות. ציפורי מגדל כנריות בציפורייה שבנה תחת מיטתו המוגבהת, עם פתח גדול שיוכל להיכנס דרכו. הוא צופה בהן שעות על שעות כשהן מפצחות זרעונים, מזדווגות, מקננות, ושיא השיאים - כשהן עפות. ציפורי אינו שבע מהתבוננות בתעופתן. הוא מעריץ את הקלות והחן בהן ציפורים מרימות עצמן אל על והוא רוצה לעוף. לא לעוף כמו שהאחים רייט רצו לעוף. הוא רוצה לעוף כמו ציפור. הוא מנפנף בזרועותיו מידי ערב ובוקר כדי לפתח את שריריו. הוא בונה מודלים של תעופה, מחשב את צפיפות האדם כנגד צפיפות הציפור ומתאמן בקפיצות ובצניחה חופשית. הוא מנסה ללמוד את שפתן כדי שתוכלנה ללחוש לו את הסוד. הוא יודע עליהן כל שאפשר לדעת. כשהוא נואש מן האפשרות שבן-אדם יעוף כמו ציפור הוא רוצה לפחות לחלום את זה. החלום והמציאות מטשטשים והוא שוקע בפנטזיה ציפורית. ציפור נקבה שעקב אחריה מיום בקיעתה שובה את ליבו במעופה. הוא מתאהב בה. הוא מזדווג איתה. חושיו מזהירים אותו שיהיה מסוכן לחלום ביום ולכן הוא חולם זאת רק בלילה. נולדים להם גוזלים ולבסוף היא מתה ועמה החלום.

כלפי חוץ ציפורי הוא בסך-הכל נער רגיל עם אובססיה קלה לציפורים אשר זיכתה אותו בכינויו. הולך לבי"ס, מכין שיעורי בית, אוכל ארוחת ערב עם הוריו. רק חברו הנאמן והגיבור השני בספר, אל, נער שרגליו נטועות בקרקע היטב, קרוב מספיק כדי לראות את קצה קרחון הטירוף. לכן במפגשם המחודש בתום המלחמה, בתא אטום בבי"ח צבאי, כשציפורי כורע על רגליו ומתבונן בו בעין אחת בלבד כדרכן של בעלות כנף, הוא תופס מיד את שנעלם מן הפסיכיאטר שהזעיק אותו: ציפורי מתנהג כציפור. אל, עדיין חבוש מפצעיו בקרב, מנסה לדובב את ציפורי ולהבין מה עבר עליו במלחמה, ובמקביל מגלה שציפורי הוא אולי היחיד שהוא מסוגל לפרוק באוזניו את שהמלחמה עוללה לו. שתי ציפורים במכה אחת.

הספר כה מטריד עד שאני רוצה שיצמחו לו כנפיים ושיעוף לי כבר מהידיים. יכולתי פשוט להעיף אותו בעצמי אבל הוא כובש ומסקרן כבר מהעמוד הראשון. את הכוכב החמישי לא נתתי כי זה ספר חולני, תיאורי חייהן של הציפורים עד לרמת הזרעון מעיק בשלב מסוים, והרגיז אותי שדמותו של ציפורי נותרת לא פתורה. הספר מסתיים בנימה פילוסופית קודרת ומיואשת מהאדם והחיים אשר קוממה את ציפור נפשי, האמונה על מסרים אחרים לגמרי:
"בן אדם, עלה למעלה עלה.
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ, כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תכחש בָּם פֶּן יכחשו לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם – ויימצאו לך מיד."
(הרב קוק)
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני שנה)
תודה רבה דני, שבת שלום!
דני בר (לפני שנה)
סקירה יפה שבוחנת את הצדדים השונים של הספר וממצה את המיטב שבו, לצד החסרונות.
ולאור הנימה הפסימית בסוף הסקירה, אסיים דווקא בנימה אופטימית: שבת שלום!
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה פואנטה, ותודה על ההמלצה לסרט
פואנטה© (לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת מעולה.
ובכל זאת, אני אסתפק בסרט.
נ.ב. מסתבר שהסרט המפורסם של היצ'קוק מבוסס על סיפור קצר של דפנה דה מוריאה (גילוי חסר חשיבות שהתגלה לי בעקבות שיווק הסיפור הזה על מדפי הספריות)
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
רץ תודה! חיי הלהקה שלהם באמת מרשימים, אני חושבת שפעם שמעתי על מודל פשוט למדי שיכול להסביר את המורכבות הזאת ע"י סט של כללים פשוטים שכל ציפור מתנהגת על פיו בהתאם לציפורים סביבה (כמו ב"משחק החיים") ועדיין, מרשים.
ולא ידעתי שהעורב מסוגל לזכור פנים! מדהים.
לא ראיתי את הסרט, מומלץ?
רץ (לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת מאתגרת - לציפורים יש גם חיי קבוצה מטורפים, למרות שראשם קטן, האטלגנציות של העורבים כקבוצה וכבודדים מעניינת. העורב, כשהוא מרגיש מותקף, הוא תןקף את מי שמאיים עליו, כשהוא זוכר תווי פנים, העוצמה הבלתי צפויה של החייה הזאת מפתיעה, אלפרד היצ'קוק, נתן לכך ביטוי בסרט הידוע הציפורים.
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
חני תודה!
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
למה באמת קוראים למשוגע קוקו?
נשמע אומנות של ממש היכולת לחקות ציפור, לא חושבת שהייתי מצליחה.
חני (לפני שנה ו-1 חודשים)
נעמי בכל אחד יש טירוף שאוחז בנו לפעמים השאלה מהו הגבול שמחשבה מוטרפת הופכת לשיגעון.
הכריכה מצמררת ממש.סקירה יפה
בר (לפני שנה ו-1 חודשים)
נעמי, חלק מעבודת הדמות הייתה אכן להפגש עם אנשים קצת "קוקו"
אבל המרתק שבדברים היה חקר על הקוקיה, על תנועותיה וניסיון לקחת אלמנטים תנועתיים ולהביא אותם לידי ביטוי על גוף אנושי. כולל מבט, תנועות גפיים וצורת הליכה. כמובן לא באופן גרוטסקי אלא באופן שמרמז על אדם שתוכנו כציפור.
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה רבה לי!
לא חשבתי שגם את קראת, לפי כמות הביקורות וההתייחסות באינטרנט נראה קצת שכוח אל.
שבת שלום!
לי יניני (לפני שנה ו-1 חודשים)
נעמי הביקורת שלך נהדרת. אני מסכימה עם יעל הר. זה בדיוק מה שאני זוכרת מהספר הזה תודה ושבת שלום
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
בהחלט נשמע מרתק, הוא היה צריך להיפגש עם אנשים "קוקו"?
העיניים - כן, העיניים שלא יכולות להתמקד שתיהן באותה נקודה והראש צריך להיות מוטה, זה באמת מפחיד.
ואת עיקר העיקרים שכחנו - מוח של ציפור =) =) =)
בר (לפני שנה ו-1 חודשים)
נעמי, את הספר קן הקוקיה לא קראתי אבל למדתי הרבה על הנושא.
לפני מספר שנים כשלמדתי תאטרון בתור נערה, היה לי מורה ששיחק תפקיד ראשי בהצגה "קן הקוקיה" בהבימה. הוא דיבר איתנו המון על עבודת הדמות שעשה, על המחזה עצמו ועל הטירוף ששרוי בו. זה בהחלט היה מרתק. אולי גם אשקול לקרוא את הספר.
אני בעיקר חושבת שהמראה החיצוני של הציפורים וצורת הביטוי הגופנית שלהן מקנה להן מראה מטורף. העיניים שנמצאות בצדדים ורחוקות אחת מהשניה, המקור החד ותנועות הניקור המדמות קצת נוירוזה וחוסר שקט.
ציפור גם יכולה לסמל פגיעות ושבריריות. כמו שניתן לומר על אדם שהוא ציפור קטנה ושברירית- הכוונה שהוא פגיע וחסר יכולת.
לא מצליחה לחשוב על עוד חיה שהיא מושא לטירוף, אבל אין ספק שהביקורת שלך העלתה בי הרבה שאלות ואכן, הנושא מאוד מסקרן!!
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה פפריקה!
תודה בת-יה, אם בכל זאת שתפי אותי בחוויתך
מחשבות (לפני שנה ו-1 חודשים)
הוא נהדר.
בת-יה (לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת מצויינת, אבל הציפורים שמנקרות לי בראש רומזות שכדאי לי לוותר עליו -
הוא נשמע יותר מדי מטריד.
מחשבות (לפני שנה ו-1 חודשים)
שמח שהשפעתי.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-1 חודשים)
אהבתי מאוד.
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה מחשבות,
בזכות הביקורת שלך הגעתי לספר, אז תודה!
אם להשתמש במילה מקסים אז במובן ביותר אפל שלה - מטיל קסם וכישוף.
יכולה להסכים לדירוג של חמישה כוכבים אבל לא זוהרים, יותר מידי חיריוני יונים...
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
בר תודה על התגובה החמה והמושקעת
בגב הספר נכתב שהספר הושווה לקן הקוקיה. אני זוכרת שהתחלתי אותו אבל הפסקתי באמצע, והכל גם מתערבב לי עם הסרט, קראת את הספר? ממליצה?
יפה על כל האזכורים! את סיפור פשוט אני לא זוכרת. את מצליחה לחשוב על עוד בעל-חיים שהם מושא חיקוי למטורפים?
כיוון אפשרי לשאלה שלך הוא העובדה שהן מנותקות מן הקרקע, רואות דברים שאנו לא מסוגלים לראות ו"נוגעות" בשמים שמאז ומעולם היו סמל לרוחני, לאי-ארציות, לשאיפה להתנתק מן המחסומים ולפרוץ למעלה. הזכרת חוסר יציבות - ההילוך שלהן אינו יציב במיוחד והן מנתרות יותר מהולכות. המשוגע כציפור, ראשו בין העננים, מרחף בעולם משלו...
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
יעל תודה! אני בטוח אזכור זאת גם...
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
יפעת, מסכימה, אולי עוד סיבה שלא הייתי רוצה להיות פסיכיאטרית
אנחנו תמיד מבקשים בריאות אבל שוכחים לבקש על הנפש...
נעמי (לפני שנה ו-1 חודשים)
Command ואלון, תודה!
אני לא יודעת אם ידוע לכם אבל לא מזמן המילים הללו הולחנו לשיר שהפך ללהיט במגזר ולכן הן שגורות בפי ובעוד רבים. מומלץ בחום לשמוע, מבוצע ע"י בני לנדאו.
מחשבות (לפני שנה ו-1 חודשים)
ספר מקסים. ספר של חמישה כוכבים זוהרים. יפה כתבת.
בר (לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת פשוט נפלאה! נהניתי מאוד לקרוא את מה שכתבת.
זה גרם לי לחשוב שבאמת שיגעון של אנשים בספרות או בקולנוע נקשר פעמים רבות לבעלי הכנף.
למשל בסרט בירדמן שבו הגיבור הראשי סובל מהפרעה נפשית ושומע את קולו של "בירדמן"- דמות של גיבור-על במסווה של ציפור. לעיתים הוא מדמיין שיש לו כנפיים ושהוא עף מעל שמי ניו יורק.
גם ב"סיפור פשוט" של שי עגנון הדמות הראשית, הירשל סובלת משגעון שמגיע כמוטיב חוזר ע"י תרנגולים.
גם בסיפור קן הקוקיה יש משל לשיגעון.
וכמו כן, אפילו בסרטו של היצ'קוק "הציפורים" יש איזשהי אימה ואלימות שבאות לידי ביטוי ע"י הציפורים.
זה גרם לי לתהות מה יש בציפורים ובבעלי כנף שהם משולים לשגעון וחוסר יציבות.
ביקורת מעניינת מאוד, תודה !
yaelhar (לפני שנה ו-1 חודשים)
מה שאני זוכרת מהספר הזה הוא שהוא מטריד...
ביקורת טובה.
יפעת (לפני שנה ו-1 חודשים)
הגבול המפחיד מכולם
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-1 חודשים)
יפה מאוד. בעיקר הרב קוק ושתי ציפורים במכה אחת
Command (לפני שנה ו-1 חודשים)
הסיום👍





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ