ביקורת ספרותית על ציפורי מאת ויליאם וארטון
ספר מעולה

---

אחד הזיכרונות הישנים מהבית הישן של סבא ויליאם היה הכלוב הקטן והצהוב שתלוי מול דלת הכניסה. מתחת לכלוב ובמרכז המטבח היה תנור נפט, ובהמשך תנור ספירלה שעליו נקלו כל חורף ערמונים מתוקים שנימוחו בפה. אחרי סיבוב בחצר במושב ואיסוף חלזונות בשדה, היינו יושבים בסלון ומקשיבים לשירה שבוקעת מהכלוב הקטן. הכלוב היה מאוד גבוה, ולעיתים ממש רחוקות היה סבא מוריד את הכלוב ומאפשר לי ולאחותי הקטנה לראות את הפלא המזמר. קנרי זכר עם ישבן וחזה צהובים שלעיתים כרבולתו נדמתה מכוסה מעין כובע ולעיתים לא. רק כשהתבגרנו הבנו שהקנרים "התחלפו".
הבית הקטן נשטף כולו בזמירות וסלסולים, והחוץ היה סואן גם הוא בקולות בעלי כנף. אחד המחזות המרשימים ביותר היה תרנוגלת הודו שקמה מדגירה ממושכת ואחריה שורה ארוכה במיוחד של אפרוחים שלא דמו כלל זה לזה. "בגלל שתרנגולת ההודו כל כך גדולה ובגלל שמשך הדגירה שלה הוא 28 ימים ולא 21 ימים כמו רוב העופות בחצר, היא דוגרת מצויינת על כל הביצים ! ככה הביצים בוקעות כולם יחד ואפשר לראות אמא הודית כשאחריה מזדנבים אפרוחי תרנגולות, הודים, טווסים ואפילו ברווזים". קסם שיש רק במושב.
אבי סיפר לי שפעם הוא ניסה ביחד עם סבא לתת להודית לדגור על ביצה של בת יענה. אל תשאלו אותי מאיפה הם השיגו את הביצה, אבל אודה ואומר שראיתי את הביצה הישנה שאבי שמר כילד, אחרי שחורר את קצה הביצה ורוקן את תכולת הביצה הלא פוריה.
מזל שמושבניקים לא זורקים זבל אחרת לא הייתי מאמין לו.
גם בבית הורי שבמושב גידלנו גם אנחנו בעלי כנף רבים- תרנגולות, טווסים, אווזים,תוכים, פסיונים וכמובן שגם תרנגולי הודו. כנראה שהמשפחה שלי נדבקה גם היא במחלת האהבה לבעלי הכנף שהפכה למחלה גנטית.
השילוב של כתיבה מצויינת של ויליאם (ואטון, לא סבא ויליאם) ודמיון עשיר הפכו בשבילי את הקריאה בספר לחוויה יוצאת דופן. קראתי את הספר בשקיקה לזרם המילים שוטף והסוחף, ובשקיקה לנוסטלגיה וזכרונות ילדות.
גמעתי את הספר במהלך הטיסה לניו-זילנד בה המשיך התחביב להסתכל על בעלי כנף הייחודיים של האיים הירוקים, שהצמיחו בעלי כנף אנדמיים ייחודיים ומדהימים. קיווי הוא המפורסם שבהם, אבל יש עוד כמה מעניינים בעלי שמות לא הולמים.
כמובן שבמהלך הטיול טרחתי לצלם אותם, ואחרי שחזרנו מירח דבש (מומלץ בחום), הקרנו את התמונות לכל המשפחה, שעשו תחרות זיכרון וניסו להיזכר בשמות כל הציפורים שגידלנו ופגשנו באיים הירוקים.
את הספר המקסים נתתי במתנה לאבא שלי.
אחרי שהוא יסיים לקרוא אותו, אתן לו במתנה את הביקורת הזאת.
ספר קסום וסוחף. מומלץ בחום לאוהבי ספרות טובה, השלכות המלחמה,נפש האדם, ואוהבי הטבע.

» ביקורות נוספות של יניש
» ביקורות נוספות על ציפורי