ביקורת ספרותית על כמו נוצה ברוח - מתח - סדרת מייזי דובס # מאת ג'קלין וינספיר
הביקורת נכתבה ביום שני, 12 ביוני, 2017
ע"י אפרתי


הביקורת הזאת מועתקת מהביקורת שלי על מייזי דובס חוף מבטחים, כי זו ביקורת משותפת לשני הספרים. אז ברשותכם, תדלגו.
נכון שאני תופסת פה מקום בעמוד הראשי, אבל זה לא יותר גרוע מיחיאלה.
_____________________________________________________________________

בשבועות האחרונים התגלגלתי באנגליה, במנהרת הזמן, זאת אומרת. שהיתי בחצרו של אדוארד הרביעי והמלכה הלבנה, באמצע המאה החמש עשרה, וסבלתי ביחד עם בתו של ממליך המלכים. זינקתי אל המהפכה התעשייתית אל צפון ודרום, בספרה של אליזבת גאסקל מ-1854, (תודה, יעל), אחר כך, בדילוג נאה, נחתתי ב-1929 עם מייזי דובס חוף מבטחים, אחר כך שוב ב-1930 עם מייזי דובס, ב-כמו נוצה ברוח.

בעוד זמן מה אני נוסעת ללונדון העכשווית, אבל בעלי נשאר בבית, ככה שהגנבים יכולים לבטל את התוכניות.

הספרות הראשונה שצרכתי, היתה ברובה בריטית, ותודה לאניד בלייטון שהביאתני עד הלום. ולכן, לא פלא, שכשהקמנו בגיל תשע חבורת ילדות עם מפגשים סודיים, לימונדה וביסקוויטים, כינינו את עצמנו דייזי, ברברה, אליזבת וג'אנט.

קראתי את צמד הספרים של ג'קלין וינספיר, חוף מבטחים וכמו נוצה ברוח, בזה אחר זה (ושוב, תודה יעל!) ואני מרגישה כי נכון שאכתוב עליהם ביקורת משותפת.

מייזי דובס נולדה בבית לונדוני עני, אמה נפטרה בילדותה ואביה, שהיה ספק הירקות של משפחות אצולה בבלגרביה, שלח אותה להיות משרתת אצל משפחת קומפטון. מייזי המבריקה, מבריקה את הרהיטים בימים, ובלילות היא מצחצחת בחשאי את מוחה בחדר הספרייה ובולעת ספרי פילוסופיה. לא מעט מבקרים בסימניה תהו עד כמה אמין הסיפור, ואם נערה שעובדת עבודה פיזית שתים עשרה שעות ביממה, עדיין מצליחה להחזיק את עפעפיה פקוחים בלילה ללא דבק מגע. אבל נניח לזה. כמובן שליידי רוואן קומפטון מגלה את הכישרונות העצומים שחבויים בה, וידידה, הרופא והפילוסוף ד"ר מוריס בלאנש, לוקח את מייזי תחת חסותו האינטלקטואלית.

מייזי מתבגרת, נשלחת לקולג' הנשים של קיימבריג', אותו היא נוטשת כדי להתגייס למלחמה.

מלחמת העולם הראשונה היא הגיבורה האמיתית של צמד הספרים, היא המניעה את מהלכי העלילה, היא הרוצח הנורא האורב לחיילים התמימים, היא פוצעת אותם פציעות איומות, מחוררת בגז את ריאותיהם, הורסת את נשמתם ומפרקת את יחסי הניצולים הפצועים עם אהובותיהם ומשפחותיהם.

בספר חוף מבטחים, אנחנו פוגשים את מייזי דובס עשר שנים לאחר תום המלחמה. היא מקימה סוכנות בלשים, אחרי שעברה הדרכה ארוכה אצל ד"ר בלאנש, פטרונה הרוחני. אבל נדמה שהזמן עמד מלכת. המלחמה נוכחת בחיי הגיבורים בכל יום. גם התעלומה שמייזי פותרת בספר קשורה ישירות למוראות המלחמה. זה איננו ספר מתח והתעלומה, יכולה בדוחק להיקרא חידה בלשית. אבל זהו רומן טוב, שמשחזר בכישרון ובפרוט רב את המלחמה, את לונדון של סוף שנות העשרים, את המעמדות, את השינויים החברתיים הכבירים שיצרה המלחמה ואפילו את סגנון הלבוש.

בספר השני, כמו נוצה ברוח, מייזי דובס פוגשת את התעלומה השנייה שלה. הסופרת אינה מרבה בתיאור הפרטים הביוגרפים של מייזי, כנהוג בספרי סדרה בלשית, אבל מי שלא קרא את הספר הראשון יתקשה במקצת להבין את הגיבורים שצעדו היישר מהספר הראשון לשני, ואת מערכות היחסים המסובכות שלהם. דווקא מפני שזה איננו מותחן "טהור", אלא יותר רומן שהתחפש לרומן בלשי, אני חושבת שכדאי לקרוא את שני הספרים בסדר כרונולוגי ובצמידות.

גם בכמו נוצה המלחמה היא הגיבור הראשי, אבל ההווה תופס נפח גדול יותר והפלשבקים קצרים יותר. יצויין לזכותה של ווינספיר שהיא לא לועסת מידע ומגישה את התיאורים ההיסטוריים שלה בחן ובטבעיות.

מי שמחפש את הריגוש של מותחן, מוטב שיחפש אותו במקום אחר. מי שאוהב עלילה שנשענת על היסטוריה, יתענג לא מעט.

ווינספיר כותבת היטב, משחזרת בכישרון גדול ובונה עלילה מהוקצעת ונבונה.
אכן, נבונה זו המילה.

ומה עם שמץ של הומור או שנינות או ברק ציני? ובכן, הטקסטים הכי משעשעים שבספר הם התרגום העברי לאנגלית קוקנית, וזה לחלוטין לא מספק אותי.
---------------------------------------------------------------
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (דולמוש) (לפני 3 חודשים)
נפלא לעוף אתך בין מחוזות הזמן. וקוקנית עגת סלנג משעשעת במיוחד.ואם מחברים DOG AND BONES = טלפון ,מעניין איפה הקשר בין כלב ועצמות לטלפון חחח
אפרתי (לפני 4 חודשים)
שימחת אותי, צב...
צב השעה (לפני 4 חודשים)
מה שמסר"ב - פי שלוש.
אפרתי (לפני 4 חודשים)
בטח... הסתכלתי במראה וממש ראיתי את הגנים... מסמר, אתה מפרגן שחבל על הזמן. אבל אולי יש לי נפש יפה, מי יודע (בכל מקרה, אותה אי אפשר לראות).
מסמר עקרב (לפני 4 חודשים)
הנסיכה הקסומה. והמקסימה. טוב, נו, עם כאלו גנים, זה ממש לא פלא...
אפרתי (לפני 4 חודשים)
תודה רבה, לי!
אפרתי (לפני 4 חודשים)
לי יניני (לפני 4 חודשים)
אפרתי את הספר גם אני קראתי מזמן. אני מסכימה עם הביקורת שלך לגמרי. לא כל כך הבנתי למה הוא צורף לסוגת ספרי המתח... מתח הוא ממש לא... זו בהחלט עלילה שחד וחלק נשענת על היסטוריה.
תענוג תענוג לקרוא אותך.
לי יניני (לפני 4 חודשים)
שונרא את הורגת אותי עם התגובות שלך.... :-)
לי יניני (לפני 4 חודשים)
קודם כל אני מתייחסת לתמונה... איזה תמונה מדהימה... בונבון אמיתי!!!
אפרתי (לפני 4 חודשים)
צודקת לגמרי. קטונתי ליד יחיאלה ואת העגילים מסוג זה איפסנתי מזמן בבויידם. הבונבונית הזאת זו הנסיכה שנוסעת עם בתי ואתי ללונדון.
פשוט, כבר זמן ארוך שקייט מידלטון ואני מתווכחות במיילים, מי יותר יפה, הנסיכה שרלוט או הנסיכה שלנו. החלפנו תמונות, והיא מחזיקה בדעה ששרלוט יותר יפה. אז אין ברירה, אנחנו נוסעות ללונדון כדי להוכיח לה שהיא לא צודקת. אחר כך מתחילים להתכונן לתחרות מיס עולם.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
את שלא תלכלכי על יחיאלה. היא יסודית יותר.
את לא ציינת שנת הוצאה, איזו מהדורה, האם מצורפת קלטת והאם יש הקדשת המחבר בעמוד 3. יחיאלה כן. והיא גם שזופה יותר ויש לה עגילים.
ומי זו התינוקת הבונבונית?





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ